שלום אנשים יקרים

yes1233

New member
שלום אנשים יקרים

קראתי את התגובות את כולן . אישתי כן עובדת והילדה נמצאת במסגרת למעט יום שישי אבל גם ביום הזה היא מתעוררת בבוקר משחקת ונרדמת שוב לשעתים שלוש הבית שלנו הוא לא טירה ואפשר לארגן אותו בשעה בלי להרגיש. שנינו מטפלים בילדה בשעות הערב כך שזה מתחלק גם בסופ"ש יש ביננו חלוקה של שעות עם הילדה זה לא נופל רק עליה . הנטל ביננו הוא מחולק שווה בשווה אבל בפועל אני גולש גם לנטל שלה ואז יוצא שאני 80% והיא 20% במקרה הטוב. לא רק זה יש לה גם תמיכה עילאית מהמשפחה שלה שזו בעיה בפני עצמה . אני לא מחסיר ממנה דבר אנחנו יוצאים מידי שבוע אם הילדה לבית קפה יושבים ומדברים אבל ברגע שזה מגיע לנושא הבית מתחיל ויכוח ושם זה נעצר. כל השבוע אני זה שמוציא את הילדה ומקלח אותה מאכיל ומרדים אותה היא מסיימת לעבוד בשעה 4 אחה"צ באה לבית אוכלת ומתמקמת מול הטלויזיה היא מתעוררת בשעה 6 וחצי מארגנת את הילדה ובשעה 7 ורבע המטפלת לוקחת אותה והיא יוצאת לעבודה בשעה 8 או 8 וחצי . אני יודע שלמטבע יש 2 צדדים אבל הצד השני כל כך ריק וממש אין לו מה להגיד להגנתו . יש ימים שהיא עובדת משעה 1 בצהריים אבל היא לא תארגן את הבית ופעיל מכונה . היא ישנה עד 10 ואז מתארגנת ויוצאת ואני בא כמו סמרטוט אם הילדה בשעה 4 וחצי מארגן את הבית אם הילדה שזוחלת סביבי עד שמגיעה השעה שלה מקלח אותה מאכיל ומרדים ואז בשעה 9 בערב אני מארגן את עצמי ונרדם על הספה כמו כלבלב. הצעתי לה ללכת לייעוץ זוגי אבל היא צחקה אמרתי לה שאם לא ייעוץ הדרך לרבנות תהיה מאוד קצרה כי יש גבול למה שאוכל לסבול . היא מבחינתה זה בסדר. היא כל הזמן אומרת שביום שניפרד היא תעזוב את העיר כדי להרחיק אותי מהילדה ותעבור למשפחה שלה בצפון . כבר חשבתי עם עצמי איך מתנהל כל התהליך מה הסיכויים שלי נגד שלה מה יהיה ואיך יהיה .
 

seeyou

New member
אין לך מה לפחד מהאיומים שלה בקשר לילדה

ממה שאתה כותב אפשר להבין שהאישה ממש שונאת אותך אם היא אומרת:" שניפרד היא תעזוב את העיר כדי להרחיק אותי מהילדה ותעבור למשפחה שלה בצפון " הילדה לא שייכת לה בלבד(אלא אתה לא האב הביולוגי) גם לך יהיו זכויות לבקר ,לארח את הילדה יוסי
 

mad man moon

New member
עזוב אותך משטויות...

תן לה להתפנק, מה יש? בסך הכל אני מבין שהיא כן תורמת ועובדת. אז יש לה איזה קטע לא טוב עם עבודות בית... SMS הקללות שאתה מקבל תוך כדי שאתה עובד מראה שאתה חשוב לה... נראה לי שנכנסתם לפינה שכל אחד רוצה להוכיח לשני. עצה - תעזוב את זה. גם אם יוצא שאתה משקיע לדעתך יותר. לדעתי אם תעזוב את זה, הקשר יחזור להיות חיובי, ואז תראה שהיא גם תעשה יותר כי יהיה לה אכפת יותר ממך.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אתה באמת לקחת את התפקיד המסורתי של נשים

במערכות יחסים רבות מאוד, הבעל לא ממש אכפת לא כמה הבית נקי, והאישה לחוצה על נקיון, ולכן היא לוקחת על עצמה את כל המטלות ובתמורה ממררת לו את החיים שהוא לא שותף ולא בן אדם. על רקע כזה הרבה משפחות נכנסות למלחמות, כשמבחינה פסיכולוגית, המאבק על עבודות הבית הוא רק סמל למאבקים עמוקים יותר על אהבה, מקום במשפחת המוצא, ושאר דרמות עתיקות מהילדות המוקדמת. אתה, כמו עוד כמה בעלים שאני מכיר, עושים אותו דבר בהפוך. תחליף "הוא" ב"היא" וקיבלנו את אותו הסיפור. נדחפת לקחת על עצמך את כל עבודות הבית, כי לה לא היה מספיק חשוב. על זה אתה כועס עליה, והיא כועסת בחזרה ומזלזלת בך. מאבק הכח הגיע גם לשלב של שינאה, שהיא מבטאת במשפט "להרחיק ממך את הילדה", וגם אמלך יש שנאה ובוז, שבאו לידי ביטוי בפוסט הקודם, שעכשיו אנחנו מבינים שהיה ממש לא מאוזן. טוב שלבסוף כן איזנת. אתם בבעיה זוגית, קרובים לקריסה והתפרקות. ברור שהפתרון הוא ייעוץ זוגי, ואני בטוח שהיא כן תבוא אליו - לאחר ש"יוכרזו" הגירושין, כי כנראה שעמוק בליבה אתה עדיין חשוב לה (ראה הודעות הנאצה ושאר סממני השנאה). אבל לא מובטח שזה יקרה. לדעתי עליך להציב ייעוץ זוגי כאולטימטום, וגם לעמוד בו! הסכנה היא שזה ידרדר לגירושין, ואז - או שתגיעו לטיפול או שתתגרשו עם הרבה מאבק ושנאה. זה תסריט פסימי, אבל לצערי, מאוד ריאלי. הלוואי והייתה לי אופציה נפלאה להציע לך, אבל אין לי. הכי קרוב לאופציה נוספת זה להגיד לך ללכת לטיפול, כדי שאולי תצליח לעשות שינוי כלשהו ביחסים ובאווירה שכן יביא אותה לטיפול. מריוס
 

גארוטה

New member
חוסר הדיוק בעובדות בין

הפוסט הראשון לנוכחי לא עושה לך שירות טוב. באחד אתה עובד מ-4 בבוקר עד שעות הערב המאוחרות ובשני אתה חוזר כל יום ב-4 אחה"צ, מוציא את הילדה מהגן ומטפל בה כל אחה"צ עד הערב... באחד יצרת רושם שאשתך לא עובדת ובשני טרחת לדייק שהיא לא עובדת רק בימי שישי... כל התלונות שלך כולן סובבות סביב נושא הבית, נקיונו ותחזוקתו, חשבת אולי להרפות מעט ולהיות פחות אובססיבי ובכך להפחית במידה רבה את הויכוחים ביניכם? הרי אתה לא מציין שום בעיות אחרות שיש ביניכם מלבד הבעיה הזו אז אולי שווה למען שלום הבית והזוגיות הטובה לשחרר מעט? אשתך היא לא עקרת בית כמו שאתה מצפה שהיא תהיה, ידעת את זה קודם ואתה יודע את זה בוודאות עכשיו, לשנות אותה לא תצליח כך שנשאר לך או לקבל אותה עם החסרון הזה שלה ולחיות בשקט ושלווה ולשלם לעוזרת שתוריד גם ממך וגם ממנה את הנטל, או לקום וללכת כמו שהתחלת כבר לאיים... יש בהתנהגות הזו שלך סוג של נסיון שליטה שהדברים יתנהלו בדיוק כמו שאתה רוצה וחושב שצריך ואת התכונה הזו אתה תיקח איתך גם לזוגיות הבאה שלך... תרפה.
 

feralcat

New member
ברצינות,

לא הבנתי למה נסיון שליטה. האיש בוכה בדמעות, נואש, בעיות עם המשפחה שלה, משקיע במשפחה, מנסה להגיע לפשרה בכייף בבתי-קפה ומקבל תגובה יהירה ומזלזלת במקרה הטוב. (ואני כזאת שממש לא מבינה למה צריך לנקות את הבית יותר מ-X2 בשנה וגם מספיק פרות וירקות- לא צריך להכין סלט חס וחלילה)
 

גארוטה

New member
למה נסיון שליטה?

כי הוא רוצה שהכל יתנהל בדרך שלו וכמו שהוא חושב שצריך להיות. שלרגע לא יתפרש שאני מצדיקה אותה אבל כשמסתכלים על התמונה הכוללת, כמו שצריך תמיד לעשות, ברור שהוא ידע שאשתו לא "עקרת בית", מלכתחילה הוא הרגיל אותה שהוא עושה הכל, שם לה כתר של פרינססה במו ידיו ועכשיו לא רק שהוא לוקח לה את הכתר הוא גם דורש ממנה לקחת סמרטוט בידיה העדינות ושתתחיל לנקות כי התקופה הוורודה הסתיימה והדברים יתבצעו עכשיו על פי דרכו = שליטה. קחי את עצמך למשל, על פי הדוגמא שנתת שמספיק לך פעמיים בשנה נקיון ושאין שום סיבה להכין סלט אם אפשר לאכול ירקות, בן זוגך חי עם זה בשלום עד יום בהיר אחד שהוא מחליט פתאום שלא מתאים לו והוא רוצה כל שישי נקיון יסודי וכל ערב ארוחה חמה, מה אז? תשני מיד את אורחותייך ותסכימי לקבל את קביעתו = שליטתו?
 

I C E M A N 7

New member
אני איתך

ולזכותך ייאמר שעלית על זה כבר בפוסט הראשון. כשנוצר סטטוס קוו, וצד אחד פתאום מחליט שזה לא מתאים לו, מתחיל הבלאגן. הייתי מוסיף שהאיום שלה לעזוב עם הילדה הוא איום סרק (שכן על פי תיאורו אין מצב שהאישה הזאת מסוגלת לתפקד כחד הורית), אולם לנוכח פערי הגרסאות בין שני הפוסטים, לא הייתי בונה על זה. בקיצור בגלל הילדה אין שום מוצא אחר מלבד הפתרון של מריוס. אם היא לא הייתה, הייתי אומר שגם זה מיותר ואפשר לגשת בבטחה לרבנות.
 

מלודי6

New member
זה נראה כמאבקי כוחות

זה לא העניין של העשייה, אלא הרצון או חוסר הרצון לעשייה כלשהי וחוסר ההערכה אחד לשנייה. ואני מתייחסת עכשיו רק למה שאתה כותב, כיוון שדבריה לא מוצגים לי פה. אתה מתנהג לאישתך כילדה: "אבל גם ביום הזה היא מתעוררת בבוקר משחקת ונרדמת שוב לשעתים שלוש." מה זה "משחקת ונרדמת"? מה אתה חושב שהיא עושה לך הצגה? אולי סתם בא לה לישון, אולי היא באמת עייפה והיא מאבדת את יכולת השינה, ואולי יש לה סיבה שקשורה אליך, אבל לא בגלל שהיא משחקת,כי אולי אתה כל-כך נוזף בה ומתנהג כמו כומר מטיף שהיא לא מעוניינת לשמוע יותר. לטעמי, אתה מקצין: "אבל בפועל אני גולש גם לנטל שלה ואז יוצא שאני 80% והיא 20% במקרה הטוב." אני לא מאמינה שאתה מגיע ל-80% ויותר בנטל. מפריע לך שהיא מתפנקת: "לא רק זה יש לה גם תמיכה עילאית מהמשפחה שלה שזו בעיה בפני עצמה." איזה בעיה יש פה? מה זה צריך להציק לך בעצם? אולי המשפחה שלך לא עוזרת, ולכן אתה לא רוצה שום עזרה מגורם אחר? אם יש לה את היתרון להתפנק אצל משפחתה – מדוע שתמנע ממנה את היתרון הזה? זה נשמע כמו צרות עין. אתה יוצא מנקודת הנחה שרק אתה צודק, ואין אחרת מלבדך: "אני יודע שלמטבע יש 2 צדדים אבל הצד השני כל כך ריק וממש אין לו מה להגיד להגנתו." אם אתה יודע שלמטבע יש שני צדדים, אז בטוח שיש משהו שגם אתה עושה כשגוי. ואתה יודע מה? רק המשך המשפט, כבר הוכיח כמה אתה מתבצר בעמדך בלי יכולת לראות את הצד שלה, אם תמשיך ככה תקבל רק נגד. ושוב, גם פה זה נשמע תמוהה ולא אמין. הצד שלה בטוח לא ריק, ובטח שיש לה מה להגיד לטענתה. ממה שכתבת פה אני רואה הרבה יחס מתנשא, יהירי, ואדם שרואה רק את עצמו. תתחיל בלשנות את היחס שלך. אתה מתחשבן: בודק לה כל שעה ודקה – מתי היא מגיעה, מתי היא הולכת, מתי היא חוזרת, כמה זמן היא יושבת מול הטלויזיה, כמה זמן היא ישנה... צא מההתחשבנות הזאת, זה לא נעים. אתה רוצה לתקתק אותה כאילו היא איזו מכונה שצריכה לעבוד בצורה משומנת בדרך שאתה קובע, להפעיל ולסגור מתי שבא לך. אתה קוטר: עושה עושה, ומקטר הרבה. מרוב הקיטורים נהיה מסריח, כנראה שזה גורם לה לברוח. גם צורת העשייה חשובה, אם היא מגיעה עם הרבה קיטורים לפני ואחרי, היא מאבדת מההערכה של העשייה. תעשה חושבים, תנסה לשנות ממה שאתה עושה כרגע, ותתחיל ביחס שלך ותפיסת חשיבה שונה, ותראה את דברים מתגלגלים. מלודי
 
למעלה