שלום, אני שוב כאן
שלום לך ד"ר תורג'מן. אחרי המון זמן שלא ביקרתי - הרי אני שוב כאן, רק כדי להיווכח שהבעיות הרגילות עדיין "מככבות" כאן, ולבעיה שלי - תשובה אין!
בזמן האחרון מרגישה כע נורא מבחינה פיזית וגם הצד הנפשי לא בדיוק מזהיר. העניין הוא שעפ"י המלצתו של הפרופ', פניתי שוב לעזרה נפשית. הפעםפ קיבלתי כדורי DEPALEPT - והגעתי למינון אופטימאלי של 3 כדורים ביום. הרגשתי מצויין (לראשונה מזה המממוון זמן). הייתי רגועה, לא הרגשתי שאני רותה לכסח את כל העולם, לא היו התקפי זעם וגם לא ההיפך..אז נכון שזה נשמע יותר מדי טוב (במיוחד אצלי)? או!@ בדיוק כך! מסתבר שהכדורים האלה גרמו לי לרמות נמוכות מאד של נתרן (124 - 126), כשטווח הנורמה הוא 136 - 146. הפסיכיטרית נבהלה, הפסיקה את הטיפול בדפלפט ולא רוצה לשמוע על חידושו, אפילו שהבטחתי לה שאוכל כל היום בייגלה מלוחים.. בביקור אצל הפרופ' בשבוע שעבר - סיפרתי לו על העניין, ותגובתו היתה: "אנחנו יודעים להתמודד עם מצב כזה. חבל שהופסק הטיפול". ביקשתי שייתן לי יותר אינפורמציה, או מכתב - ונעניתי בתשובה: היא כבר תדע מה לעשות... אולי הם יודעים מה לעשות, רק שאני הולכת ומתייאשת. די אפאטית ואפילו חוש ההומור והציניות המפורסמים שלי - די צולעים... אנא ממך, האם יש רעיונות לעזרה כלשהי?
שלום לך ד"ר תורג'מן. אחרי המון זמן שלא ביקרתי - הרי אני שוב כאן, רק כדי להיווכח שהבעיות הרגילות עדיין "מככבות" כאן, ולבעיה שלי - תשובה אין!
