ש ו מ ר ו ן
New member
שלום, אני נוסע...
לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון, לונדון לא מחכה לי, אבל מצד שני אני גם לא נוסע ללונדון כך שזה לא ממש משנה. אני יודע שרובכם יחככו ידיים בהנאה למקרא השורות הבאות. אז אעשה את זה קצר ומתוק: אני עוזב. אחה"צ אמרה כאן מירית שהיא לא בטוחה שלא טעתה כשהצטרפה לפורום הזה. למקרא הדברים החלו עלו בי הרהורים האם אני לא עשיתי את אותה טעות כשהצטרפתי , האם אני לא נמצא במקום שאינני שייך אליו. לפני מספר חודשים עברתי תאונת דרכים אשר השביתה אותי מעבודה והגבילה את יכולת הניידות שלי (איבדתי את רכבי לתקופה ארוכה, ואני עדיין סובל מכאבים בגב וברגל). מאז אני מבלה רבות משעותיי בבית, מול הטלוויזיה , הטלפון והאינטרנט. ראיתי סרטים רבים, קראתי ספרים, ובעיקר גיליתי את הנאות הפורומים. כמו שאמרה מירית - זהו עולם ששואב אותך לתוכו בקלות רבה וגורם להתמכרות רבתי. איכשהו הגעתי לפורום מוזיקה עברית , וממנו - לאחר שיחה אקראית עם עידן שטענה שזה הפורום הכי איכותי בתפוז - לכאן. מהרגע הראשון הבנתי שנקלעתי לגוב אריות. במקום להתמודד באופן ענייני עם דעותיי וטענותיי תקפו אותי אישית מכל העברים. מה לא אמרו עליי? קראו לי שקרן, גזען ובור, איש קטן, אוייב ופרובוקטור ,השומרוני הרע, השוו אותי לכלב , ליגאל עמיר ולאחמד ג'יבריל, אמרו עליי שאני מסכן ומסכנים יהיו ילדיי ושאני מחפש תשומת לב, שאני דורך על יבלות ומתאמץ להכעיס ושאני הורס את האוירה בפורום, קראו להחרים אותי ,להתעלם ממני ולמחוק את הודעותיי ועוד היד נטויה.... חבורת יפי הנפש המתנשאים, אבירי המוסר והצדק ,המתיימרים להיות "תרבותיים וליברליים" עשו יד אחת כדי לגרש את הזר שהעז לפלוש לטריטוריה שלהם ולחרוג מקו המחשבה והביטוי אשר נראה לשוטרי המחשבות הללו נכון וראוי. נכון, היו כמה צדיקים בסדום שלא עמדו מנגד למראה העליהום הכללי עליי ורצח האופי שנעשה לי, ואני מעריך ומכבד אותם על אף השוני בדיעותינו. אך הם היו מעטים מדי וקולם היה חלש מדי ובקושי נשמע בהמולה הכללית. בהתחלה הגבתי בכעס ובאיומים, אחר כך ניסיתי להסביר, אחר כך נמאס לי. כל העת אמרתי לעצמי "אני לא אתן להם לנצח, הם לא ישברו אותי, אני אשאר כאן על אפם ועל חמתם ואהיה כקוץ בבשרם". ניסיתי להיות עינייני ולהמנע מהכפשות אישיות ואני חושב שהצלחתי ,מלבד פעמיים בהם הטחתי עלבונות בטל רשף כאשר יצאתי מכליי, ואינני חוזר בי מדבר. אני עדיין סבור שהוא פרובוקטור גדול ואדם קטן, איש שפל ומלוכלך שלא בוחל באמצעים כנגד יריביו (הכפשות אישיות,נאצות, אאוטינגים,וכו'). אבל השרשור האחרון היה הקש ששבר את גב הגמל. אנשים הקוראים לעצמם "תרבותיים" התירו את חרצובות לשונם והטיחו בי דברים קשים מנשוא , אשר אותם לא אשכח ועליהם לא אסלח לעולם. ביניהם היו גם אנשים שכיבדתי והערכתי בעבר ושעד לאותו רגע האמנתי כי הם יודעים להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. ביום ראשון הקרוב אחזור לחיים נורמלים. חופשת המחלה שלי נגמרה , הרכב תוקן , ואני חוזר לעבוד ולחיות . אחד הפרקים הקשים בחיי הסתיים, תודה לאל. אך לצערי השמחה על סיומו מהולה בעצב בשל האקורדים הצורמים שליוו את הימים האחרונים. אז בסיומו של פרק אחד ועל סיפו של פרק חדש מצאתי לנכון לעשות כמה שינויים נוספים ואחד מהם הוא להפרד מכם . די לי בעלבונות, די לי בהשמצות, די לי במלחמות. הגיעו מים עד גועל נפש. אינני מזוכיסט (כמו שאיזה אובר-חוכם כתב פה השבוע) ואינני מוכן להמשיך ולשמש שק איגרוף לפיהם המלוכלך וללשונם המושחזת של אנשים אשר רוממות המוסר בגרונם ושפת הביבים בפיהם. אני כבר שומע את מצהלות השמחה ואת מלמולי ה"ברוך שפטרנו", וגם קול השמפניה הנפתחת במטולה, בכפר ויתקין ובבוסטון לא נעלם מאוזניי. אז המשיכו לשמוח יהודים טובים , מי אני שאקלקל לכם את החגיגה? המשיכו לקלל איש את רעהו ב"חג מולד שמח" , המשיכו לריב ולהתקוטט בינכם לבין עצמכם, להלחם ב"יש את" ו"אין את" , לבייט ולהתפלפל על קוצו של יוד ועל משמעותו של הפסיק ומדי פעם גם לדון בעניינים מרתקים אשר ברומו של עולם. (אבל רק כדי שלא תשמחו יותר מדי, חלקכם עדיין "ייאלץ" לפגוש אותי במפגשים של מוזיקה עברית. מה לעשות - יש הנאות קטנות שאני עדיין לא מוכן לוותר עליהן). שיהיה לכם לילה טוב וכל טוב.
לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון, לונדון לא מחכה לי, אבל מצד שני אני גם לא נוסע ללונדון כך שזה לא ממש משנה. אני יודע שרובכם יחככו ידיים בהנאה למקרא השורות הבאות. אז אעשה את זה קצר ומתוק: אני עוזב. אחה"צ אמרה כאן מירית שהיא לא בטוחה שלא טעתה כשהצטרפה לפורום הזה. למקרא הדברים החלו עלו בי הרהורים האם אני לא עשיתי את אותה טעות כשהצטרפתי , האם אני לא נמצא במקום שאינני שייך אליו. לפני מספר חודשים עברתי תאונת דרכים אשר השביתה אותי מעבודה והגבילה את יכולת הניידות שלי (איבדתי את רכבי לתקופה ארוכה, ואני עדיין סובל מכאבים בגב וברגל). מאז אני מבלה רבות משעותיי בבית, מול הטלוויזיה , הטלפון והאינטרנט. ראיתי סרטים רבים, קראתי ספרים, ובעיקר גיליתי את הנאות הפורומים. כמו שאמרה מירית - זהו עולם ששואב אותך לתוכו בקלות רבה וגורם להתמכרות רבתי. איכשהו הגעתי לפורום מוזיקה עברית , וממנו - לאחר שיחה אקראית עם עידן שטענה שזה הפורום הכי איכותי בתפוז - לכאן. מהרגע הראשון הבנתי שנקלעתי לגוב אריות. במקום להתמודד באופן ענייני עם דעותיי וטענותיי תקפו אותי אישית מכל העברים. מה לא אמרו עליי? קראו לי שקרן, גזען ובור, איש קטן, אוייב ופרובוקטור ,השומרוני הרע, השוו אותי לכלב , ליגאל עמיר ולאחמד ג'יבריל, אמרו עליי שאני מסכן ומסכנים יהיו ילדיי ושאני מחפש תשומת לב, שאני דורך על יבלות ומתאמץ להכעיס ושאני הורס את האוירה בפורום, קראו להחרים אותי ,להתעלם ממני ולמחוק את הודעותיי ועוד היד נטויה.... חבורת יפי הנפש המתנשאים, אבירי המוסר והצדק ,המתיימרים להיות "תרבותיים וליברליים" עשו יד אחת כדי לגרש את הזר שהעז לפלוש לטריטוריה שלהם ולחרוג מקו המחשבה והביטוי אשר נראה לשוטרי המחשבות הללו נכון וראוי. נכון, היו כמה צדיקים בסדום שלא עמדו מנגד למראה העליהום הכללי עליי ורצח האופי שנעשה לי, ואני מעריך ומכבד אותם על אף השוני בדיעותינו. אך הם היו מעטים מדי וקולם היה חלש מדי ובקושי נשמע בהמולה הכללית. בהתחלה הגבתי בכעס ובאיומים, אחר כך ניסיתי להסביר, אחר כך נמאס לי. כל העת אמרתי לעצמי "אני לא אתן להם לנצח, הם לא ישברו אותי, אני אשאר כאן על אפם ועל חמתם ואהיה כקוץ בבשרם". ניסיתי להיות עינייני ולהמנע מהכפשות אישיות ואני חושב שהצלחתי ,מלבד פעמיים בהם הטחתי עלבונות בטל רשף כאשר יצאתי מכליי, ואינני חוזר בי מדבר. אני עדיין סבור שהוא פרובוקטור גדול ואדם קטן, איש שפל ומלוכלך שלא בוחל באמצעים כנגד יריביו (הכפשות אישיות,נאצות, אאוטינגים,וכו'). אבל השרשור האחרון היה הקש ששבר את גב הגמל. אנשים הקוראים לעצמם "תרבותיים" התירו את חרצובות לשונם והטיחו בי דברים קשים מנשוא , אשר אותם לא אשכח ועליהם לא אסלח לעולם. ביניהם היו גם אנשים שכיבדתי והערכתי בעבר ושעד לאותו רגע האמנתי כי הם יודעים להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. ביום ראשון הקרוב אחזור לחיים נורמלים. חופשת המחלה שלי נגמרה , הרכב תוקן , ואני חוזר לעבוד ולחיות . אחד הפרקים הקשים בחיי הסתיים, תודה לאל. אך לצערי השמחה על סיומו מהולה בעצב בשל האקורדים הצורמים שליוו את הימים האחרונים. אז בסיומו של פרק אחד ועל סיפו של פרק חדש מצאתי לנכון לעשות כמה שינויים נוספים ואחד מהם הוא להפרד מכם . די לי בעלבונות, די לי בהשמצות, די לי במלחמות. הגיעו מים עד גועל נפש. אינני מזוכיסט (כמו שאיזה אובר-חוכם כתב פה השבוע) ואינני מוכן להמשיך ולשמש שק איגרוף לפיהם המלוכלך וללשונם המושחזת של אנשים אשר רוממות המוסר בגרונם ושפת הביבים בפיהם. אני כבר שומע את מצהלות השמחה ואת מלמולי ה"ברוך שפטרנו", וגם קול השמפניה הנפתחת במטולה, בכפר ויתקין ובבוסטון לא נעלם מאוזניי. אז המשיכו לשמוח יהודים טובים , מי אני שאקלקל לכם את החגיגה? המשיכו לקלל איש את רעהו ב"חג מולד שמח" , המשיכו לריב ולהתקוטט בינכם לבין עצמכם, להלחם ב"יש את" ו"אין את" , לבייט ולהתפלפל על קוצו של יוד ועל משמעותו של הפסיק ומדי פעם גם לדון בעניינים מרתקים אשר ברומו של עולם. (אבל רק כדי שלא תשמחו יותר מדי, חלקכם עדיין "ייאלץ" לפגוש אותי במפגשים של מוזיקה עברית. מה לעשות - יש הנאות קטנות שאני עדיין לא מוכן לוותר עליהן). שיהיה לכם לילה טוב וכל טוב.
