שלום אני כאן, חדשה

[הורים מתחילים]

שלום אני כאן, חדשה

עברו עליי 3 שבועות של גהנום (ועוד ביומולדת), אחרי שהעוברית הקטנה שלי נפטרה ברחם כתוצאה מקשר בחבל הטבור בשבוע 18.
טראומה שאני מנסה לצאת ממנה לאט לאט. גם לפני ההריון הזה היתה לי הפלה אך בשבוע 8 כי העובר לא התפתח. אני נכנסת לפורום הזה כדי לשאוב כוחות ומקוה שבחודש הבא אוכל להתחיל לנסות להכנס להריון תקין וקל.
יש לי שני ילדים בבית, בריאים ומקסימים שאני שואבת מהם הרבה כוח. הקטן לא מדבר על מה שקרה אבל הוא מאוד עצבני וכועס.
בכל מקרה אני כאן. לשאוב כוחות. אני בת 40 וקצת ומקווה שאכנס מהא להריון ושההריון יהיה קל ותקין, אני בטוחה שעם הרבה חרדות מצידי
תודה שאתן כאן
חיבוק

 

[shoosh101]

מצטערת על מה שעברת ועודך עוברת... כל כך קשה ואין באמת מילים לנחם. רק לומר לך שתתני לעצמך את הזמן לעבד את מה שקרה, להתאבל. והזמן יעשה את שלו, גם אם נדמה בהתחלה שהכאב הגדול יישאר לתמיד. טוב שיש לך ילדים מקסימים להתנחם בהם, אני בטוחה שהם אלה שיותר מכל מצליחים לגרום לך לחייך מדי פעם.
הלוואי שבקרוב תזכי להריון חדש, חוויה מתקנת. וכן, סביר להניח שהוא יהיה אחר מההריונות הקודמים שלך, חרדתי יותר, אופטימי פחות. כשהייתי בהריון השני שלי (זה שלאחר האובדן) אמרתי לרופא שלי שאני מרגישה שלעולם לא אזכה לחבק תינוק שלי, והוא אמר לי משפט שאני לא שוכחת "גם לאנשים פסימיים נולדים ילדים מקסימים". הוא צדק בכל מילה...

 

[meytall0]

מחבקת ומזדהה עם כאבך

בני כמה הילדים? אולי כדאי להסביר לקטן שהתינוקת נפטרה והיא בשמיים. אצלי הסברתי לבני שהתינוקת נחנקה מהחבל- וזה היה מעין שיעור לסכנה שבמשחק עם חבל סביב הצוואר..
(אני עברתי את האובדן מאותה סיבה בשבוע 37.)
את מוזמנת להישאר עימנו כאן, ולחוות את האופטימיות השורה בפורום.
(ואם תרגישי שקשה ומחניק, כי בכל זאת הכל כ"כ טרי, את יכולה להצטרף גם לפורום "אובדן הריון- תמיכה")
מאחלת לך שהריון חדש יבוא במהרה ויהיה תקין ובסופו תחבקי תינוק/ת בריא/ה.

מיטל

 

[הורים מתחילים]

הייתי היום במיון בגלל דימומים

ושאלתי את הרופא על קשר בחבל הטבור. הוא אמר שזה נדיר כי חבל הטבור עטוףבמין שומן שלא מאפשר ככ קשר חזק אז זה באסה שאם זה נדיר זה קרה לנו. שבוע 37, ככ קשה איך בהריון הבא אי אפשר להיות הסטריים עד הסוף מפני החשששדבר כזה שוב יכול לקרות???

 

[meytall0]

לצערי, אי אפשר שלא להיות היסטריים עד הסוף..

כל ההריון עבר בחרדה, וננסתי לזירוז בסוף שבוע 37.
כל שבוע וחצי הלכתי לביקורת אצל הרופא, ובין לבין כל פעם שמפלס החרדה והפחד עלה עזר לי מאוד להירגע מוניטור ביתי לשמיעת דופק.
תרגישי טוב

מיטל

 

[דנד1]

צר לי כל כך

חייבת לספר לך שקשר בחבל הטבור זה משהו שמאד פחדתי ממנו בהריון. כששיתפתי את הרופא שלי הוא ביטל את החשש שלי וטען שאני דואגת יותר מדי.
בסופו של דבר ביתי נולדה עם חבל הטבור כרוך סביבה 3 פעמים ו...קשר אמיתי בחבל הטבור שהרופאים צילמו בחדר לידה כי הם לא האמינו שהיא שרדה את זה ...אז אני מודה על הנס שקרה לי ומכירה בכך שזה לא מובן מאליו

לצערנו זה מסוג הדברים שקורים ואין שום דרך לעלות עליהם במהלך ההריון וזה מאד מתסכל כי עם כל ההתקדמות של הרפואה...
מאחלת לך מכל ליבי הריון נוסף במהרה עם סוף מתוק ושמח ושלא תדעו עוד צער

דנה