סיפורושלאביר
New member
שלום אני חדש כאן
אני גבר בן 30 נשוי פלוס יש לציין שאני בן לחברה דתית ועד כה מתנהל על פי חוקיה אף שאין ההדעה שלי קשורה לפורום זה במישרין אבל באופן בהול אני זקוק לעצה מנסיונם של אחרים אודה לכם אם תשקיעו כמה דקות לקריאה והתיחסות. התחתנתי מלחץ חברתי משפחתי, וגם כי האמנתי שאוכל להצליח בזה ולרצות את ה' ואת המשפחה, פחדתי להיות לבד בגיל מבוגר, ובאשר לזוגיות גברית היא לא מחזיקה מעמד באושר ואושר במקרים רבים. אבל כיום אני מתחיל להבין שאולי טעיתי, אני חי "לבד" כיום בתוך מסגרת הנישואין והמסגרת לוחצת עלי עוד ועוד, אשתי לא מסופקת מבחינות רבות, מעבר לנושא המיני. המתח המיני גורם לי לריחוק מסוים ממנה, דבר זה מצער אותה, והיא התוודתה בפני שהיא לא בטוחה שיהיה לה כח למשוך זמן רב. לא סיפרתי לה על הנטייה שלי, אבל אני ממש לא אתפלא אם היא יודעת...... אני נשוי כארבע שנים, ובמשך שנים אלו ידענו עליות ומורדות אבל בסיכום כללי אי אפשר להתכחש לעובדה שהמגמה השולטת היא ירידה במוטיבציה הן שלי והן שלה. מספר בעיות עומדות לפני *. הספק מה לעשות, האם שווה לי לפרק את החבילה או לחילופין להביא אותה להיות היוזמת מכח ההסתגרות שלי. האם שם אמצא את האושר. למישהו מבינכם יש נסיון כזה. *. אני מאד חושש מביקורת המשפחה שלי, ברור לי שאצטרך לפתוח בחיים חדשים בעיר אחרת יחסי קרירות וטינה יתפתחו ביני ובין הורי -משום שלא זו בלבד שהפסקתי את המלחמה הפרטית שלי שהייתי אמור להמשיך ולהלחם בה - לדעתם. גם גזלתי מהם את הנכדים שלהם, ותא משפחתי נורמלי על פי גדרי הסביבה שלנו. *. אני מאד חושש מעול כלכלי שלא הורגלתי אליו, אני כאדם דתי שמקבל מלגת לימודי קודש מצומצמת ולא ניתנה לי שום השכלה רשמית, לא חונכתי לחיים שבחוץ רק לחיים בחיק "מסגרת" שעל פי חוקיה אני רשאי לסיוע וכעת שאני שוקל לצאת מן המסגרת הזו אני חש שאין בידי שום דבר בכדי לפתוח בחדשה. כיצד אוכל לממן גם את חיי בניפרד וגם לתמוך בילדי בתשלומי מזונות? (האם לאדם שלא עבד כל חייו יש הקלה בנושא המזונות?) *. אני שוקל לימודים אקדמאים, כפתרון זמני למצוקה הכללית היינו היציאה מן הבועה, חיכוך עם אינטלקט ואתגר יצירתי, אבל אני חש וחושש שהמתח בחיי משתק אותי ולא יתן לי לסיים את התחייבות הלימודים שלי. *. ובאופן כללי ללא קשר עם תוכניות לימודים ספציפיות החיים בצילו של מיסטר הייד החיים הכפולים ההדחקה העצומה הצפיות שעומדות לפני ואין לי את המשאבים לספק אותם הרגשת הכישלון שחוויתי במשך המסע הזה של חיי גרמו לי לנחיתות וחוסר ביטחון אין לי את האומץ להציע את עצמי לעבודה או להציג את מרכולתי על פי כשרונתי המועטים והמסוימים בפני אחרים כאדם שעובר מסע לא ברור ומבלבל אני חש מאד בודד ומקווה למצוא איזו חברה ממשית תומכת ומקבלת (אני לא מתכוון לוירטואלית) גוף עבודה שלא אצטרך להיות בו בארון שאוכל דרכו או ממנו לפרות ולפרוח בשפה רהוטה ככל שיכולתי הגשתי בפניכם תמצית מסוימת של חיי כרגע אשמח לכל הצעה כיוון או טיפ שישפרו את חיי (ואולי גם את חיי התלויים בי)
אני גבר בן 30 נשוי פלוס יש לציין שאני בן לחברה דתית ועד כה מתנהל על פי חוקיה אף שאין ההדעה שלי קשורה לפורום זה במישרין אבל באופן בהול אני זקוק לעצה מנסיונם של אחרים אודה לכם אם תשקיעו כמה דקות לקריאה והתיחסות. התחתנתי מלחץ חברתי משפחתי, וגם כי האמנתי שאוכל להצליח בזה ולרצות את ה' ואת המשפחה, פחדתי להיות לבד בגיל מבוגר, ובאשר לזוגיות גברית היא לא מחזיקה מעמד באושר ואושר במקרים רבים. אבל כיום אני מתחיל להבין שאולי טעיתי, אני חי "לבד" כיום בתוך מסגרת הנישואין והמסגרת לוחצת עלי עוד ועוד, אשתי לא מסופקת מבחינות רבות, מעבר לנושא המיני. המתח המיני גורם לי לריחוק מסוים ממנה, דבר זה מצער אותה, והיא התוודתה בפני שהיא לא בטוחה שיהיה לה כח למשוך זמן רב. לא סיפרתי לה על הנטייה שלי, אבל אני ממש לא אתפלא אם היא יודעת...... אני נשוי כארבע שנים, ובמשך שנים אלו ידענו עליות ומורדות אבל בסיכום כללי אי אפשר להתכחש לעובדה שהמגמה השולטת היא ירידה במוטיבציה הן שלי והן שלה. מספר בעיות עומדות לפני *. הספק מה לעשות, האם שווה לי לפרק את החבילה או לחילופין להביא אותה להיות היוזמת מכח ההסתגרות שלי. האם שם אמצא את האושר. למישהו מבינכם יש נסיון כזה. *. אני מאד חושש מביקורת המשפחה שלי, ברור לי שאצטרך לפתוח בחיים חדשים בעיר אחרת יחסי קרירות וטינה יתפתחו ביני ובין הורי -משום שלא זו בלבד שהפסקתי את המלחמה הפרטית שלי שהייתי אמור להמשיך ולהלחם בה - לדעתם. גם גזלתי מהם את הנכדים שלהם, ותא משפחתי נורמלי על פי גדרי הסביבה שלנו. *. אני מאד חושש מעול כלכלי שלא הורגלתי אליו, אני כאדם דתי שמקבל מלגת לימודי קודש מצומצמת ולא ניתנה לי שום השכלה רשמית, לא חונכתי לחיים שבחוץ רק לחיים בחיק "מסגרת" שעל פי חוקיה אני רשאי לסיוע וכעת שאני שוקל לצאת מן המסגרת הזו אני חש שאין בידי שום דבר בכדי לפתוח בחדשה. כיצד אוכל לממן גם את חיי בניפרד וגם לתמוך בילדי בתשלומי מזונות? (האם לאדם שלא עבד כל חייו יש הקלה בנושא המזונות?) *. אני שוקל לימודים אקדמאים, כפתרון זמני למצוקה הכללית היינו היציאה מן הבועה, חיכוך עם אינטלקט ואתגר יצירתי, אבל אני חש וחושש שהמתח בחיי משתק אותי ולא יתן לי לסיים את התחייבות הלימודים שלי. *. ובאופן כללי ללא קשר עם תוכניות לימודים ספציפיות החיים בצילו של מיסטר הייד החיים הכפולים ההדחקה העצומה הצפיות שעומדות לפני ואין לי את המשאבים לספק אותם הרגשת הכישלון שחוויתי במשך המסע הזה של חיי גרמו לי לנחיתות וחוסר ביטחון אין לי את האומץ להציע את עצמי לעבודה או להציג את מרכולתי על פי כשרונתי המועטים והמסוימים בפני אחרים כאדם שעובר מסע לא ברור ומבלבל אני חש מאד בודד ומקווה למצוא איזו חברה ממשית תומכת ומקבלת (אני לא מתכוון לוירטואלית) גוף עבודה שלא אצטרך להיות בו בארון שאוכל דרכו או ממנו לפרות ולפרוח בשפה רהוטה ככל שיכולתי הגשתי בפניכם תמצית מסוימת של חיי כרגע אשמח לכל הצעה כיוון או טיפ שישפרו את חיי (ואולי גם את חיי התלויים בי)
