יא צי ניין
New member
שלום, אני חדש בפורום!
טוב, האמת שלא. אבל, אף פעם לא כתבתי הודעה כזו (בפורום הזה). מתחילה לא תכננתי בכלל להיות "חבר" בפורום הזה, אבל הכרטיס האישי שלי אומר שפתחתי אותו מתישהו ב2003 ואת הניק הזה פתחתי רק בשביל הפורום הזה, ומאז ועד היום אני עדיין כאן (פחות או יותר). ההודעה הראשונה שכתבתי כאן לא הייתה קשורה כלל ליציאה בשאלה. והסיבה ששאלתי אותה כאן, היא שתארתי לעצמי כי בפורום יוצאים בשאלה יושבים אנשים שחושבים כמוני, אנטלגנטים, וכמובן שאפשר לשאול אותם שאלות מענינות ולקבל תשובות מענינות עוד יותר (שלא כמו האב טיפוס החרדי). כשכתבתי את אותה הודעה החשבתי את עצמי חרדי לכל דבר, שלא מסכים עם דבר אחד או שניים בחברה החרדית. מאז, ה"אחד או שניים" הפכו הרבה מאוד ובעצם כבר לא נשארה סיבה להשאר חרדי. זה גם קצת מוזר לראות חרדי "מחלל" שבת וטוען שהוא אמנם חרדי אך באמת ובתמים אינו מאמין בשמירת השבת בדרך האורתודוקסית. במקביל לכך, עברתי תהליכים מאוד מענינים עם עצמי, עם ובלי קשר ליציאה בשאלה. אפשר אפילו לומר שעברתי ועדיין עובר תהליך כזה (שונא "יציאה בשאלה", מעדיף, "עזיבת הדת האורתודוקסית") ולמרות כל הלבטים התלויים בכך לא זכור לי שאי פעם שיתפתי את הפורום בנושא. אין לי מושג למה, אולי הפחד מחשיפה, לא יודע. טוב, אני מנסה להריץ במוח את כל הלבטים, תובנות חדשות וכו' שאם הייתי משתף בפורום בד"כ הייתי כותב אותן, וזה קצת קשה, כי כרגע אני נמצא בשלב של נמאס, די, מספיק לחשוב, א"א לחשוב 100 פעמים אותו דבר, להגיע לאותן מסקנות נחרצות ואז להתלבט ולחשוב שוב. וחוזר חלילה. אבל אני יודע למה אף פעם לא הגעתי לטישים ומפגשים, למרות שמאוד רציתי, וגם אחרים. "הזקן" (beard) מאז שאני זוכר את עצמי אני עם זקן. היו פעמים שהייתי עומד מול המראה עם מכונת גילוח במשך שעה, ומתלבט כמובן שבסוף תמיד הוא ניצח. לכבוד יום הולדתי ה** שחל לפני שבועיים או משהו בעצם לא לכבוד יום ההולדת, פשוט כי בא לי, התגלחתי, בעזרת חבר טוב. עכשיו אני מרגיש אני. טוב די נמאס לי לכתוב אני עייף. מה שאמור להיות הפנצ' ליין של כל ההודעה הזו, שאני רוצה לבוא לטיש ביום חמישי. עכשיו זה קצת מוזר כי אני זוכר את עצמי בתקופות מסוימות אומר לעצמי "אני עוד אבוא לטיש הזה מתישהוא" וכל האנשים שהכרתי אז כבר לא כאן (חוץ מכמה בודדים). בכ"מ גיליתי עכשיו שיש לי בית ריק ביום חמישי, אז אני לא מבטיח אבל כנראה שכן, בכ"מ מבחינתי זו סנסציה - "יא צי ניין בא לטיש!"
טוב, האמת שלא. אבל, אף פעם לא כתבתי הודעה כזו (בפורום הזה). מתחילה לא תכננתי בכלל להיות "חבר" בפורום הזה, אבל הכרטיס האישי שלי אומר שפתחתי אותו מתישהו ב2003 ואת הניק הזה פתחתי רק בשביל הפורום הזה, ומאז ועד היום אני עדיין כאן (פחות או יותר). ההודעה הראשונה שכתבתי כאן לא הייתה קשורה כלל ליציאה בשאלה. והסיבה ששאלתי אותה כאן, היא שתארתי לעצמי כי בפורום יוצאים בשאלה יושבים אנשים שחושבים כמוני, אנטלגנטים, וכמובן שאפשר לשאול אותם שאלות מענינות ולקבל תשובות מענינות עוד יותר (שלא כמו האב טיפוס החרדי). כשכתבתי את אותה הודעה החשבתי את עצמי חרדי לכל דבר, שלא מסכים עם דבר אחד או שניים בחברה החרדית. מאז, ה"אחד או שניים" הפכו הרבה מאוד ובעצם כבר לא נשארה סיבה להשאר חרדי. זה גם קצת מוזר לראות חרדי "מחלל" שבת וטוען שהוא אמנם חרדי אך באמת ובתמים אינו מאמין בשמירת השבת בדרך האורתודוקסית. במקביל לכך, עברתי תהליכים מאוד מענינים עם עצמי, עם ובלי קשר ליציאה בשאלה. אפשר אפילו לומר שעברתי ועדיין עובר תהליך כזה (שונא "יציאה בשאלה", מעדיף, "עזיבת הדת האורתודוקסית") ולמרות כל הלבטים התלויים בכך לא זכור לי שאי פעם שיתפתי את הפורום בנושא. אין לי מושג למה, אולי הפחד מחשיפה, לא יודע. טוב, אני מנסה להריץ במוח את כל הלבטים, תובנות חדשות וכו' שאם הייתי משתף בפורום בד"כ הייתי כותב אותן, וזה קצת קשה, כי כרגע אני נמצא בשלב של נמאס, די, מספיק לחשוב, א"א לחשוב 100 פעמים אותו דבר, להגיע לאותן מסקנות נחרצות ואז להתלבט ולחשוב שוב. וחוזר חלילה. אבל אני יודע למה אף פעם לא הגעתי לטישים ומפגשים, למרות שמאוד רציתי, וגם אחרים. "הזקן" (beard) מאז שאני זוכר את עצמי אני עם זקן. היו פעמים שהייתי עומד מול המראה עם מכונת גילוח במשך שעה, ומתלבט כמובן שבסוף תמיד הוא ניצח. לכבוד יום הולדתי ה** שחל לפני שבועיים או משהו בעצם לא לכבוד יום ההולדת, פשוט כי בא לי, התגלחתי, בעזרת חבר טוב. עכשיו אני מרגיש אני. טוב די נמאס לי לכתוב אני עייף. מה שאמור להיות הפנצ' ליין של כל ההודעה הזו, שאני רוצה לבוא לטיש ביום חמישי. עכשיו זה קצת מוזר כי אני זוכר את עצמי בתקופות מסוימות אומר לעצמי "אני עוד אבוא לטיש הזה מתישהוא" וכל האנשים שהכרתי אז כבר לא כאן (חוץ מכמה בודדים). בכ"מ גיליתי עכשיו שיש לי בית ריק ביום חמישי, אז אני לא מבטיח אבל כנראה שכן, בכ"מ מבחינתי זו סנסציה - "יא צי ניין בא לטיש!"
