שלום אני חדשה

שלום אני חדשה

ראיתי את הפורום במומלצים של תפוז ונכנסתי לראות.סתם מתוך סקרנות.. לא חשבתי שזה כל כך יעניין אותי הרי אמא שלי נפתרה כשהייתי בת 6 לפני כל כך הרבה זמן היום אני כבר בת 18 יותר ממחצית מחיי אמא שלי כבר איננה...השלמתי אם העובדה שהיא נפתרה ולעולם לא תחזור... הילדה הקטנה כבר לא מחכה שיום אחד אמא אולי תחליט לחזור או שאולי זה בכלל חלום ועוד מעט היא תתעורר ואמא תהיה שם כאילו לא הלכה אף פעם. בשנה שעברה הייתי בקבוצת תמיכה של משרד הביטחון,הקבוצה מיועדת לילדים יתומים מאבא או אמא ולאחים שכולים היו לנו כל כך הרבה דברים משותפים שיכולנו לדבר עליהם ולהבין אחד את השני הכאב שבאובדן, על החיים בלי האדם היקר אבל הם לעולם לא יבינו מזה לגדול בלי אמא,את תחושת הבדידות שתמיד תציף אותכן גם אם תהיו מוקפים באנשים, את הרצון לוותר על הכל רק שאמא תהייה שם כשאני חוזרת הביתה מביה"ס... חשבתי שזו אני שהדרך שלי אם ההתמודדות של האובדן שונה נכנסתי לפורום וגיליתי שיש דברים שרק מי שאיבדה אמא יכולה להבין אומרים שהקשר הכי חזק זה הקשר שבין אמא לילדיה, כמה שזה נכון... אפילו שאמא שלי נפתרה כשהייתי בגיל צעיר אני עדיין מרגישה שהיא נמצאת איתי תמיד מקווה שתקבלו אותי יפה ( אני בנאדם מאוד נחמד קצת שרוט אבל נחמד
)
 

MIF2002

New member
הי

מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת, אימי נפטרה כשהייתי רק קצת יותר צעירה מהגיל שאיבדת את את אימך (הייתי בת 4) ובמשך שנים חיכיתי שהיא תחזור, דמיינתי כל מיני סיפורים לגבי אים שהיא חוזרת... ואז באיזשהו גיל זה עבר, ונותר רק החלל הגדול, או כמו שכתבת הבדידות שתמיד מציפה גם כשאנחנו מוקפות אנשים... זה משפט מאוד חזק שמאוד דיבר אלי... כן לצערנו יש לנו שותפות לגורל אכזר שלקח מאיתנו את אמא שלנו... זר לא יבין זאת... אבל טוב שיש איפה לחלוק את התחושות עם מי שחוו דברים דומים.
 
ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

דברים שתיארת כאן מוכרים לכולנו... קבוצת תמיכה באמת יכולה להיות דרך טובה להתמודדות, אנישמחה שהייתה לך הזדמנות להשתתף בקבוצה כזו. נשמח אם תשתפי עוד בהמשך. סקאלי
 
למעלה