שלום, אני חדשה..
שלום לכולם! קוראים לי דנה, בת 18 וחצי, לפני גיוס. אני לא נוהגת להשתפך ככה, אבל החלטתי שאולי זה יהיה מתאים במסגרת הזו. היה לי חבר לפני כחצי שנה, היינו ביחד בסך הכל חודש.. למרבה האירוניה הוא נפרד ממני יום לפני החודש שלנו. בכל מקרה, היה לנו נחמד ביחד ונראה לי שהיה לי קצת יותר נחמד מאשר לו. רק כאשר הוא נפרד ממני גיליתי את הפרצוף האמיתי שלו ואת מטרת הקשר בשבילו. מכירים את אלו שנפרדים ממישהי ואומרים לה "שהם לא בנויים לקשר"? הם לא באמת מתכוונים לזה, נכון? (אממ אין לי הרבה ניסון בתחום אז אני לא בדיוק יודעת.. ככה אמרו לי.. ) אז השאלה שלי הי כזו- למה באמת הם מתכוונים שהם אומרים את זה? מה שקצת מאכזב זה ש- אני לא יודעת מה הסיבה האמיתיתל שהבגללה הוא נפרד ממני. כמובן שניסיתי לשכוח ממנו, אבל זה קצת בלתי אפשרי לשכוח לגמרי כאשר אנחנו מתראים לעיתים קרובות (יחסית לאקסים). אנחנו הולכים לאותם מקומות ומתראים, מחליפים כמה מילות נימוס וממשיכים הלאה. אני לא אוהבת אותו, אני אפילו די מתעבת אותו על מה שהוא עשה לי. אני קצת מפחדת להמשיך הלאה כי אז אני יודעת שאני אפגע ומי מאיתנו רוצה את זה?... כשאני רואה אותו, אני מנסה לשחק אותה אדישה וחלק מהפעמים אני גם מצליחה. אני כל הזמן חולמת עליו. כמו שאמרתי- אני לא אוהבת אותו וגם לא אהבתי אותו כשהיינו ביחד, סתם הידלקות חולפת כזו, אבל עדיין בכל פעם שאני רואה אותו- יש בי משהו.. משהו משתנה, פתאום אני לא עצמי, אולי מרוב שאני מנסה להראות שהכל בסדר איתי, זה יוצא בדיוק הפוך. הוא תמיד מתחיל עם בחורות וגם די הולך לו- הוא משיג את מטרתו בסופו של דבר ובוא נאמר שלא חסר לי מי שיתחיל אותי (לא בשביל להתלהב, בשביל להמחיש) אבל עדיין- אני קצת מקנאה כשאני רואה אותו עם בחורות אחרות... הוא מאלה שמתחילים עם כל מה שזז. אחרי כל פעם שאני רואה אותו- נהייה לי רע! אני לא יודעת להסביר את זה, אבל זה פשוט ככה. שלא תבינו לא נכון- בסך הכל הוא בחור נחמד, בחור טוב, נחמד לאנשים, מאוד חברותי וחלקלק כזה, יש לו חוש הומור, אז כך שזה לא שהוא לא נחמד אליי כשאנחנו נפגשים, זה פשוט שנהייה לי רע אחרי שאני רואה אותו, וזה לא בגלל שהוא לא מדבר אליי יפה או משהו, אבל זה פשוט ככה.. לא יודעת להסביר את זה. ואני זוכרת אותו טוב מאוד, הוא בתודעה שלי כל הזמן. עדיין לא הגעתי לשלב שבו אני אומרת: "איזה x ? אהה זה"... אני בטוחה שלא פספסתי את אהבת חיי או משהו כזה, אבל עדיין... יש בו משהו שאני לא יודעת להסביר.. כשהוא נפרד ממני, כולם אמרו לי שהוא סתם אדיוט, שאני אמצא משיהו הרבה יותר טוב ממנו, שהוא לא כזה חכם ושאי אפשר לדבר איתו על דברים רציניים באמת, שהוא לא בוגר בכל מה שקשור ליחסים ושבנוסף לכל- הוא גם לא כזה חתיך... (למרות שאני חולקת עליהם). אני יודעת שהם צודקים, וזה נכון באמת, ויש בחורים הרבה יותר טובים ממנו, אבל עדיין- אני לא מאמינה בזה בכל ליבי בשביל ממש ממש להמשיך הלאה. לאו דווקא להמשיך הלאה למישהו אחר- אלא סתם, כדי לא לחשוב עליו יותר. אני מנסה לראות אותו כמו כל הבחורים המאניקים האלה, אבל עדיין לא ממש מצליחה. כשאני רואה אותו, אני ממש נמשכת אליו... הוא שם בושם ממש טוב וזה מזכיר לי את הימים שהיינו ביחד. ומה שמוזר בכל זה זה שאני פשוט מתעבת אותו! סלחו לי על המגילה... זה פשוט תמיד בראש שלי ואני לא ממש מדברת על זה עם אנשים.. אז הייתי חייבת... אשמח לתגובות...
שלום לכולם! קוראים לי דנה, בת 18 וחצי, לפני גיוס. אני לא נוהגת להשתפך ככה, אבל החלטתי שאולי זה יהיה מתאים במסגרת הזו. היה לי חבר לפני כחצי שנה, היינו ביחד בסך הכל חודש.. למרבה האירוניה הוא נפרד ממני יום לפני החודש שלנו. בכל מקרה, היה לנו נחמד ביחד ונראה לי שהיה לי קצת יותר נחמד מאשר לו. רק כאשר הוא נפרד ממני גיליתי את הפרצוף האמיתי שלו ואת מטרת הקשר בשבילו. מכירים את אלו שנפרדים ממישהי ואומרים לה "שהם לא בנויים לקשר"? הם לא באמת מתכוונים לזה, נכון? (אממ אין לי הרבה ניסון בתחום אז אני לא בדיוק יודעת.. ככה אמרו לי.. ) אז השאלה שלי הי כזו- למה באמת הם מתכוונים שהם אומרים את זה? מה שקצת מאכזב זה ש- אני לא יודעת מה הסיבה האמיתיתל שהבגללה הוא נפרד ממני. כמובן שניסיתי לשכוח ממנו, אבל זה קצת בלתי אפשרי לשכוח לגמרי כאשר אנחנו מתראים לעיתים קרובות (יחסית לאקסים). אנחנו הולכים לאותם מקומות ומתראים, מחליפים כמה מילות נימוס וממשיכים הלאה. אני לא אוהבת אותו, אני אפילו די מתעבת אותו על מה שהוא עשה לי. אני קצת מפחדת להמשיך הלאה כי אז אני יודעת שאני אפגע ומי מאיתנו רוצה את זה?... כשאני רואה אותו, אני מנסה לשחק אותה אדישה וחלק מהפעמים אני גם מצליחה. אני כל הזמן חולמת עליו. כמו שאמרתי- אני לא אוהבת אותו וגם לא אהבתי אותו כשהיינו ביחד, סתם הידלקות חולפת כזו, אבל עדיין בכל פעם שאני רואה אותו- יש בי משהו.. משהו משתנה, פתאום אני לא עצמי, אולי מרוב שאני מנסה להראות שהכל בסדר איתי, זה יוצא בדיוק הפוך. הוא תמיד מתחיל עם בחורות וגם די הולך לו- הוא משיג את מטרתו בסופו של דבר ובוא נאמר שלא חסר לי מי שיתחיל אותי (לא בשביל להתלהב, בשביל להמחיש) אבל עדיין- אני קצת מקנאה כשאני רואה אותו עם בחורות אחרות... הוא מאלה שמתחילים עם כל מה שזז. אחרי כל פעם שאני רואה אותו- נהייה לי רע! אני לא יודעת להסביר את זה, אבל זה פשוט ככה. שלא תבינו לא נכון- בסך הכל הוא בחור נחמד, בחור טוב, נחמד לאנשים, מאוד חברותי וחלקלק כזה, יש לו חוש הומור, אז כך שזה לא שהוא לא נחמד אליי כשאנחנו נפגשים, זה פשוט שנהייה לי רע אחרי שאני רואה אותו, וזה לא בגלל שהוא לא מדבר אליי יפה או משהו, אבל זה פשוט ככה.. לא יודעת להסביר את זה. ואני זוכרת אותו טוב מאוד, הוא בתודעה שלי כל הזמן. עדיין לא הגעתי לשלב שבו אני אומרת: "איזה x ? אהה זה"... אני בטוחה שלא פספסתי את אהבת חיי או משהו כזה, אבל עדיין... יש בו משהו שאני לא יודעת להסביר.. כשהוא נפרד ממני, כולם אמרו לי שהוא סתם אדיוט, שאני אמצא משיהו הרבה יותר טוב ממנו, שהוא לא כזה חכם ושאי אפשר לדבר איתו על דברים רציניים באמת, שהוא לא בוגר בכל מה שקשור ליחסים ושבנוסף לכל- הוא גם לא כזה חתיך... (למרות שאני חולקת עליהם). אני יודעת שהם צודקים, וזה נכון באמת, ויש בחורים הרבה יותר טובים ממנו, אבל עדיין- אני לא מאמינה בזה בכל ליבי בשביל ממש ממש להמשיך הלאה. לאו דווקא להמשיך הלאה למישהו אחר- אלא סתם, כדי לא לחשוב עליו יותר. אני מנסה לראות אותו כמו כל הבחורים המאניקים האלה, אבל עדיין לא ממש מצליחה. כשאני רואה אותו, אני ממש נמשכת אליו... הוא שם בושם ממש טוב וזה מזכיר לי את הימים שהיינו ביחד. ומה שמוזר בכל זה זה שאני פשוט מתעבת אותו! סלחו לי על המגילה... זה פשוט תמיד בראש שלי ואני לא ממש מדברת על זה עם אנשים.. אז הייתי חייבת... אשמח לתגובות...