שלום אני חדשה בפורום

[ChulChul]

שלום אני חדשה בפורום

יש לי אח שנפטר לפני 6 שנים מסרטן. הוא היה האח הקטן במשפחה. במשך שלוש שנים הבית היה מת הכל נשאר כמו שהיה מונח כשהוא עוד היה בחיים. ואז ההורים שלי החליטו להביא עוד ילד ואחותי נולדה. ההפרשים ביננו הם 18.5 שנה. מאז שהיא נולדה ואני עוזרת לשמור עליה כל הזמן אנשים עוצרים אותי. ומחטטים אם היא הבת שלי. איך יכול להיות שההורים שלי היו לא זהירים ועשו עוד ילד בטעות. אם ההורים שלי גרושים וכד. אתם מכירים בטח את החטטנות הישראלית. איך אתם מתמודדים עם זה. אני לא רוצה מצד אחד להגיד להם אח שלי נפטר מסרטן והם רצו עוד ילד(לא סיפרתי את זה לאנשים שהכירו אותי אחרי המקרה חוץ מאשר לחבר שלי) או פשוט להתעלם. נמאס לי כבר 3 שנים לפחות פעם בשבוע מישהו חייב לזרוק הערה

 

[solitaryshell]

../images/Emo7.gif החטטנות היא תכונה איומה

לדעתי את לא צריכה להסביר לאף אחד. כששואלים אותך אם אחותך היא הבת שלך, תגידי שהיא אחותך, ובזה תסיימי. מי שממשיך להציק לך, אם את לא רוצה לספר לו תאמרי שאת האינפורמציה הזו הם יצטרכו לשאול את ההורים שלך. את לא אחראית למעשים שלהם, וזה בהחלט לא ענינו של אף אחד למה ההורים שלך החליטו ללדת עוד ילד, ואם הם בחרו בכך או לא היו זהירים. אני במקומך הייתי אפילו יותר אגרסיבית ועונה לחטטנים שזה לא עיניינם, וזכותם של הוריך ללדת ילדים גם אם יש להם ילדים בוגרים. זכותך וזכות הוריך לפרטיות, ולצערינו אנחנו צריכים להלחם לפעמים על זכות אלמנטרית שכזו.

 

[משתדלת לשמוח ולשמח]

../images/Emo24.gif

דבר ראשון אני משתתפת בצערך ומחבקת אותך.. בקשר למה שכתבת על החטטנות של אנשים אני בטוחה שברור לך שההורים שלך בסדר גמור, אז כל האנשים האחרים יכולים לקפוץ לך, ואוו ונגיד שההורים שלך לא היו זהירים מה זה ענינם של אנשים אחרים מי ביקש מהם בכלל להביע דעה? אני ממש מסכימה עם התגובה שנאמרה לפני את צריכה לדעת שזה פשוט לא עניין של אף אחד, ולהגיד להם את זה וזהו!!!

 

[ChulChul]

לפני חודש היה את היום הולדת של אחי

עלינו לבית הקברות. ואחותי הקטנה שאף פעם לא תכיר אותו. התחילה לשאול איזה מן יום הולדת זה ולמה הוא לא בא. זה היה כל כך עצוב שהיא לא תכיר אותו לו תדע איזה ילד מדהים הוא היה. באותו יום היה לי מאד קשה ואנחנו משפחה מאד סגורה שלא מראה רגשות אני לא יכולה לבכות לידם. בערב חבר שלי בא אלי ופשוט בכיתי לו בידים. יש לי כזה מזל איתו כל פעם שעצוב לי שאני בדאון ונזכרת באחי. הוא תמיד שם בשביל לתת חיבוק ולשתוק ביחד. כי המילים הן ריקות אין דבר שיכול לעודד אין מילה שתחזיר אותו. טוב יצא לי קצת מבולגן. פעם ראשונה שהתחלתי להעלות את הרגשות בכתב

 

[משתדלת לשמוח ולשמח]

זה ממש טוב...

זה ממש טוב להעלות את הרגשות על הכתב.. נראה לי שאני ממש מבינה אותך, אצלינו כמו שאמרתי לך כבר גם נורא נורא סגורים וגם אני לא יכולה לבכות לידם, היה לי חבר שתמיד הייתי בוכה לו אבל אז נפרדנו ומאז אני די לבד יש לי חברה שרק לה אני בוכה (גם א ממש) אבל היא טסה לשנה לחו"ל ככה שאני די לבד...