שלום, אני חדשה בפורום

vikale

New member
שלום, אני חדשה בפורום

אובחנתי כחולת פיברו + תשישות לפני 3 שנים בערך, אחרי חצי שנה של ריצות ובדיקות. מאז במשך שנה וחצי טופלתי בצפרומיל, שחוץ מלגרום לי לעלות 10 קילו במשקל לא עשה הרבה. כבר יותר משנה אני לא מטופלת בכלום. האמת אני כל הזמן מעמידה פנים שאין לי מחלה. חוץ מבן זוגי וכמה חברות אף אחד לא יודע - לא בעבודה ולא ההורים שלי אפילו. גם עם אלה שכן יודעים אני ממעיטה לדבר על המחלה. ממשיכה לעבוד משרה מלאה + , כשכרוכה גם בנסיעות ירושלים-ת"א פעמיים בשבוע + משפחה. מה אני אגיד לכם, יש ימים שאני פשוט לא מסוגלת להרים את הראש מהכרית. הכאבים איומים, ועייפות פשוט בלתי נתפסת. לפני יומיים כמעט נרדמתי בסופר בתור לקופה. מאז שהפסקתי לקחת את הצפרומיל, ניתקתי כל קשר עם כל הפורומים, אתרים , קישורים. אבל המצב מחמיר, ואני מרגישה שאני על הסף.... היום החלטתי לבדוק מה חדש - ואני רואה שהכל דורך במקום, אין כל התקדמות בנושא, כך לפחות זה נראה. אשמח לשמוע, מה התחדר, אם יש תרופות חדשות או איזה הוקוס-פוקוס, או שיקוי או משהו כזה. וטוב לדעת שיש עוד אנשים כמוני, כי לפעמים אני מרגישה יותר משוגעת מאשר חולה. ועוד יותר אני מרגישה אשמה. (לא יודעת למה). אגב, רציתי לשאול אם מישהו מכיר תופעה של רעד בכל הגוף ותחושת עילפון (במיוחד אחרי שינה) בדומה למצב כשיש ירידה ברמת הסוכר בדם? לי זה קורה הרבה ואני שואלת את עצמי אם כדאי לעשות בדיקת סוכר.
 

linar1

New member
ויקה שלום../images/Emo140.gifוברוכה הבאה לפורום.

אני לא כל כך אתייחס לעיניין של להיות בהכחשת המחלה, בלספר לסובבים וכו', כי לא נראה לי שבאת לשמוע על כך. זאת הדרך שבחרת בה ולא נותר לי, חוץ מלקבל את דרכך כך להתמודד... בהקשר לבעיה האקוטית שכרגע את את סובלת - רעידות גוף. אני ממליצה באופן דחוף ללכת לבדיקות דם מקיפות, כיוון שאצלי יש נסיון מר כשחליתי ביתר פעילות בלוטת התריס וזה התחיל בדיוק כך. אז על תזניחי את הבעיה, זה עלול להיות מאוד רציני אם לא מטפלים בזמן. מאחלת לך המון בריאות, LINAR
 

dorgad

New member
אוהלה, ברוכה המצטרפת../images/Emo13.gif וכמה תשובות

כמו שניחשת, אין הוקוס-פוקוסים. מה שיש זה התחלות של מחקרים יותר ספציפיים בקשר לתסמונות. אני מקווה שבכנס הקרוב של אס"ף נוכל להתעדכן. מה שאני מאוד ממליצה, כפיברואית מנוסה, זה - לפחות לתקופה מסוימת - לרדת בקצב ובהחקף הפעילויות (עבודה, בית, משפחה, חברה), כדי לאפשר לגוף ולנפש להיות חשופים פחות ללחצים, מכל הסוגים. אין לך שום סיבה לחוש משוגעת או רגשי אשם. אובחנת כמי שיש לה פיברומיאלגיה, וזו תסמונת אמיתית שיש בה תסמינים אמיתיים והיא לא משחקת ב"נדמה לי". אני מניחה שכולם עוברים שלב כזה או אחר בהתייחסות לתסמונת, וזה בסדר לבחור את מי לשתף ואת מי לא (וגם זה משנה מפעם לפעם). באשר לרעד: אני מכירה את התופעה, ואצלי הבדיקות של תפקודי בלוטת התריס הן תקינות. הרעד נובע מחולשה גדולה של השרירים והוא מתגבר במאמץ ו/או בזמן של מתח נפשי גדול. לא חוויתי תחושות עילפון אבל כן חוויתי חולשות ותשישויות נוראיות. בכל מקרה, ממליצה לך מאוד להיוועץ גם עם נוירולוג שמכיר את התסמונת, לקחת תרופות (ולהביא בחשבון שהשפעתן אינה מיידית ולוקח זמן עד שרואים תוצאות) ולהיות במעקב של הרופא. בהצלחה, דור
 
למעלה