שלום, אני בבעיה.

[רועיקי1]

שלום, אני בבעיה.

אני חייבת את עזרתכם. בני (רועי) בן השנה, בן יחיד ג'ינג'י אמיתי. לקחתי חופשה של שנה מהעבודה ועד לרגע זה תיפקדתי כאמא, גננת, חברים וכל... ולבעיה: בחודש האחרון הבן שלי התחיל לקבל התקפי זעם שמלווים בנשיכות, מכות, צעקות, זורק את עצמו על הריצפה ולא מוכן ללכת לישון. בספטמבר רועי מתחיל ללכת לגן ואני מפחדת שהוא יהיה כזה גם בגן. אני חייבת לציין שהוא ילד חייכן בצורה בלתי רגילה רגוע ושקט, היה ממש תענוג לגדל אותו, אז מה קורה עכשיו? האם יש דבר כזה "מרד גיל שנה"? מה עושים? ... אני לא ישנה בלילה מדאגה. תודה לכם מראש רוית

 

[לאה_מ]

תופעה מוכרת

בסביבות גיל שנה יש קפיצה גדולה ביכולות של הילדים. למעשה, חל בהם שינוי שהופך אותם מתינוקות לפעוטות. פתאום הם יודעים ללכת, טווח הנגישות שלהם למקומות שונים בסביבתם עולה בצורה משמעותית, גם היכולות המוטוריות שלהם מתפתחות במהירות מטאורית. הזינוק הזה תופס אותנו, ההורים, פעמים רבות לא מוכנים. אני מתכוונת, למשל, לחוסר מוכנות ברמת סידור הבית (פתאום הילד מגיע להמון דברים שאנחנו לא רוצים שהוא יגע בהם... אבל הסקרנות שלו פשוט מחייבת אותו לגעת, פתאום הוא מצליח לפתוח מגירות וארונות שעד עכשיו לא הטרדנו את עצמנו בתכולה שלהם - פשוט סגרנו את הדלת והילד לא הצליח לפתוח, וכו'). או למשל לחוסר מוכנות במתן עצמאות בפעולות - עד עכשיו היינו רגילים לשאת אותו על הידיים במדרגות, ופתאום הוא רוצה לעלות לבד (וזה לוקח נצח...), וכו'. נסי לשים לב לכמה דברים - כמה פעמים ביום את אומרת לרועי "לא" או "אסור" - פשוט תספרי ותראי אם זה מספר סביר או לא. אם זה נראה לך בלתי סביר - את צריכה לחשוב איך להתארגן מחדש בצורה שתאפשר לך לקצץ באופן משמעותי במספר העימותים איתו (ונשמח לחשוב יחד איתך על רעיונות). נסי לשים לב גם האם יש דברים שהוא היה רוצה לעשות בעצמו, ואת (מתוך הרגל, מחוסר הבחנה ברצון שלו, על מנת לעשות דברים מהר וחלק יותר, או מכל סיבה אחרת) לא מאפשרת לו. איך התקשורת ביניכם? האם את מרגישה שהוא חש שהוא מצליח להסביר את עצמו, או שאת מרגישה שאת מתקשה להבין אותו? לפעמים הפער בין ההבנה ליכולת הדיבור בגיל הזה עלול לתסכל את הקטנטנים. אני חושבת, שהתקפי זעם לא באים "סתם". אני לא אוהבת לייחס דברים כאלה לגיל מסויים או לשלב מסויים. לא בטוח שאפשר להקל עליו בצורה שתמנע לחלוטין כל התנהגות כזו, אבל כדאי מאד לנסות לשים את האצבע על מה שמפריע לו וגורם לכך. אני מצרפת לך קישור לדיון שהיה כאן לאחרונה - תראי אם את מוצאת קווי דמיון למקרה שלכם.

 

[אמא של יואבי]

עד ספטמבר....

זה יכול עוד להשתנות כמה פעמים. אין לי עצות איך לעזור לך כרגע, אני רק יודעת שכל פעם שהיתה ליואבי איזה "קריזה" מהסוג הזה (נזרק על הרצפה, לא נכנס לאוטו וכו') אני נורא נלחצתי, אבל ההתנהגויות שלו משתנות כל שבועיים או חודש.

 

[mom of Ophrie]

always check medical

though it seems a stage in his development, when a baby/little child changes his behaviour so much it is always wise to think if something is wrong: is he eating the same, sleeping good? perhaps it's good to go and ask the doctor. also think if something changed in the environment. If not then you can assume it's behavioural and try to check your behaviour etc. I am saying this because in many cases I found that Ophrie's behavour is a reaction to something physical. also my sister had bad experience with her daughter when she was 18 months old. After not understadning her strange behaviour and going to the the doctor several times it was found she had kidney infection. Her behavour was good when she recovered. mom of Ophrie​

 

[ansin]

כמה שזה מוכר.....

יש לי רק 2 דברים להגיד לך: 1. לגבי פחד שלך מהיתנהגות בגן - אז בדוגמא שלנו זה ככה: כל פעם שאני באה לקחת את הילדה שלי מהגן, גננת מספרת לי כמה שהיא נהדרת וכמה שהיא מתנהגת יפה ולא מאמינה לי שאותה ילדה עושה לנו טרור בבית. 2. דוגמא אחד קטנה להיתמודדות אם התקפות זעם: כל פעם שהיא לא היתה משיגה את רצונה, היתה נשכבת על הרצפה וצועקת. אנחנו צעקנו עליה שתקום, ואז היא עשתה לנו דווקה.. - בקיצור לא הגענו לתוצאות טובות. ואז, עשינו הסכם עם בעלי - לא להילחץ ולא להתייחס. פשוט לתת לה לבכות ולשכב על הרצפה כמה שהיא רוצה ולהמשיך כאילו לא קורה כלום. אחרי שבוע של איפוק מצד שלנו, היא הפסיקה לשכב על הרצפה כי זה פשוט לא היה כולכך מעניין. בהצלחה