שלום אמיר!

congahead

New member
שלום אמיר!

אני נמצא כרגע בדילמה קשה. לאחר שירותי הצבאי יצאתי לטיול בן כמה חודשים לחו"ל שבסופו החלטתי ללמוד באוניברסיטה ללא יעד ספציפי מכיוון שנעוריי עברו עליי בבטלה גמורה נאלצתי לעשות את כל מבחני הבגרות.כשסיימתי אותם בגיל 25 שוב החלטתי שאני לא מעוניין ללמוד,עברו עוד 5 שנים לאחריהם התפטרתי מעבודתי עשיתי פסיכומטרי בחטף בלי הכנה וקיבלתי ציון נמוך מאוד.לפני הטיול נרשמתי ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת ת"א התקבלתי וכרגע אני לומד. אני כרגיל לא מרוצה מרוב החומר הנלמד אין לי עניין ואני חושב להפסיק את לימודי.ב 5 השנים הקודמות למדתי טכנאות קול וגם את לימודיי אלה הפסקתי לאחר שנה. עברתי יעוצים שונים אך הם לא תרמו דבר. כרגע אני מרגיש זקן ועייף מהחלטותי שאינם מחזיקות ולו לרגע. האם לדעתך יש מקום ליעוץ נוסף? מה דעתך?
 
בחירה

שלום. הרבה טענות וביקורת אתה מטיח בעצמך. במושגים "נורמליים" אפשר לומר שאתה סוחב רצף של כישלונות וזה קשה. "יעוץ" במובן של מה לעשות עכשיו ? אתה שואל, אני לא חושב שזה העניין. אני מגדיר זאת כצורך בלימוד של כלים ליצירת שלום עם עצמך. מתוך קבלה עצמית והכרה שעשית דרך כפי שיכולת, רק מתוך המקום הזה יכולה לצמוח ישועה. "בטלה גמורה" של נער היא סיפטום. מטרת הכלים היא ללמוד להיעזר בו, ובסימפטומים אחרים, כדי לצמוח ולא כדי להנציח את מה שהיה. האם אתה מרגיש רצון לסוג כזה של תהליך ? האם המושגים והשפה הזאת מדברים אליך ? אני יכול לומר לך על עצמי שרק בגיל 32 כשלמדתי פסיכולוגיה הבנתי כמה שנים הייתי תלמיד "תת-משיג". לא מסוגל להתקרב ולגרד את הפוטנציאל של עצמו. אז מה עם גמרתי תיכון ולמדתי תואר בכלכלה - אני בכלל לא הייתי שם. אפשר לצאת הלאה ולצמוח. כדאי להתאמץ ? אי אפשר שלא. מקווה שהייתי ברור. אמיר
 
למעלה