שלום אמיר

[פ סיפלורה]

שלום אמיר

שוב אני חוזרת והפעם שאלה על עצמי. אני בת 30 בעלת שני תארים (ראשון ושי) בג"ג, עד היום עבדתי בתחום החינוך הלא פורמלי. אני מובטלת כבר 7 חודשים, וזאת מתוך בחירה (הסבר: פוטרתי עקב תהליך אירגוני והחלטתי לא לחפש עבודה במה שעשיתי עד היום) היות ואני רוצה לשנות כיוון. נראה לי שהגעתי להרגשה של מה אני צריכה לעשות ומה אני רוצה לעשות שאני אהיה "גדולה" וגם מה אני אוהבת, וכולם משתלבים למקצוע אחד שאותו אני צריכה היום להתחיל וללמוד. והשאלה שלי, איך אפשר לדעת שזה באמת הכיוון שלי, איך אני אדע שזה מה שמתאים לי ומזה אני אוכל להתפרנס. אני מאד חוששת לעשות את הצעד כי זה אומר שנתים של לימודים בהם אני אוכל לעבוד בעבודות "סטודנטים" וקצת מפחיד אותי בגילי "המופלג" להתחיל מהתחלה. אבל עוד יותר מפחיד אותי להמשיך להישאר מובטלת ומשועממת והכי מפחיד אותי להמשיך ולעשות את מה שעשיתי עד היום. הצילו...מה עושים?

 

[אמירדרור]

תמונה

בוקר טוב ! האם יתכן שקולות הפחד, זמזום ההשוואות לסביבה ותופים שלמים של חששות "הגיוניים", פשוט גורמים לך לקצר חשיבתי ? למעשה יש כאן 3 נושאים מובחנים : 1. בחירת התחום, או נכון יותר בדיקה של תחושת הבטן. 2. זיהוי כל הקולות המנסים לחסום 3. בניית תוכנית פעולה לשנתיים חלק מהתשובות לפחדים ידרוש, מן הסתם, בדיקת שוק, והיא חייבת להיות יצירתית, כך תקבלי נקודות אחיזה עם בשר לגבי פוטנציאל הפרנסה. אבל זה ידרוש עבודת עומק נוספת. אני יכול להעיד שהליכה בעקבות נטיית הלב, בהקשבה לחזקות האישיות תמיד מגלה עוד ועוד כוחות, דברים שבתחילת הדרך לא היה לך מושג עליהם. כך מתחזקים ויוצרים תשתית לצמיחה אישית ללא גבולות. הפרנסה באה בעקבות כל זה. בהצלחה אמיר

 

[פ סיפלורה]

לא נעים לקרוא את זה אבל אתה צודק -

פחד הוא המעקב הגדול. כי יש את קולות הסביבה שאומרים יש לך שני תארים, עכשיו ללכת ללמוד? אבל מצד שני כולם אומרים לי כל הזמן שזה התחום שבו אני צריכה להיות. בעלי חושב שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, כבר עכשיו בלי ללמוד עכשיו שנתיים, הוא חושב שהלימודים זו בריחה מהתמודדות עם המציאות. ההורים שלי רוצים לדעת לעוד כמה זמן ידחו הנכדים שלהם? בקיצור ברבה מאד רעש. וקול פנימי אחד שלי שאומר, אולי אני טובה בזה כתחביב אבל לא כמקצוע? איך בונים תוכנית פעולה?

 

[אמירדרור]

האיזון שמוביל לעשייה

הצחקת את הפחד . . . תוכנית עבודה . . . הוא צריך לדעת שאת מצליחה להכיל אותו, רק כך הוא יאפשר למשהו באמת להתחולל. מהסיבה הזאת חלק ניכר מהעבודה של בניית תוכנית פעולה זה לפתח, את מה שאני מגדיר, עבודת התבוננות רגשית. שם באמת מצויה היכולת להחליט האם את באמת בוטחת במה שכולם אומרים לך, גם וכולל לשוחח עם עצמך על מימוש האמהות. הבשלות הרגשית היא "אבטחת האיכות" של כל תוכנית פעולה, משם תזהי את תכני העבודה להם את נדרשת, הן במושגים של עבודה פנימית והן של עבודה מעשית. מקווה שעזרתי יום טוב, אמיר דרור

 

[פ סיפלורה]

../images/Emo4.gif

אני צריכה לקרוא את התגובה עוד פעם וגם את המאמר "תקיעות היא רק תחילת הסיפור - אסטרטגיות שינוי קריירה" ואז אחרי שהדברים קצת יתבהרו לי אני אחזור אם שאלות נוספות. שבוע טוב ותודה

 

[on the top]

אני באותו מצב כמו שלך

אני בת 31,נשואה כ- 10 ח', עד היום עבדתי בעבדות שנתנו הכנסה די יפה, או כמנהל משרד ומלאי או כמנהל מחסן מתאמת מכירות, וידעתי שאין לי בעיה בהשגת עבודה, אני בעלת לימודי תעודה במנע"ס ועוד כמה קורסים שעברתי ונתנו לי ידע, ומקומות עבודה נתנו לי את נסיו. עקב הכרות עם אישי, גילתי עולמות חדשים שעד היום לא היתה כל נגעה בהם או ידעה על עצם קיומם, הוא איש העולם הגדול. פתאום כל מה שעשיתי עד היום נראה קטן, התחלתי לחפש אפקים חדשים גדולים יותר לדעתי, הלכתי לקורס של מנהגות נשית, שם אני מקבל כלים חזקים במיוחד לגבי מימוש עצמי ויזמות. עכשיו אני גם נמצאת במעין פרשת דרכים,א. יש לצורך עז פתאום לשלים את תואר המנע"ס ב. המקום עבודה ותפקיד ניראה די קטן חשה צורך לחליף למשהו עצמאי יותר (היום אני נציגת מכירות, שטח, של שטחי מדיה פרסום). כן גם הורי תוהים מתי בדיוק יגיע הנכד, רק שאני בדיוק מפתחת את עצמי ועושה עם הפוטנציאל שלי משהו. אבל אני לא צעירה וגם ילדים זה משהו שאני צרכה לקחת בחשבון. אישי, תומך בי בהכל ואפילו מדרבן כך שבזה אין לי בעייה. בכל מקרה קצת אנדרלמוסיה .

 

[פ סיפלורה]

נכון שזה מצב של אוף?

אבל אני חושבת שכבר גיבשצי לי דעה, אני מחכה שבעלי יקבל תשובה מהעבודה לגבי קידום (בשבועיים הקרובים) ואז אנחנו עוברים דירה, מה שיקל עלי לגבי כל ההחלטות האחרות (אני מקווה) ובזמן האחרון אני יותר ויותר חושבת על הריון ונראה לי שזה לא צריך להפריע לדברים אחרים לקרות - אני מקווה שאני צודקת. בהצלחה

 

[on the top]

טוב שמחה בשבילך

הריון אפשרי לשלב אבל קשה צריך הרבה תמיכה ועזרה מבן הזוג כדי להכיל את הכל. שיהיה לך בהצלחה!!!

 

[פ סיפלורה]

תודה

אבל רק התחלנו את שלב החשיבה על...

 

[יעל ארבל]

אני הייתי רוצה להציג עמדה אחרת.

כולם מפחדים. כולנו. זה מתחיל מחששות קלים ועד פחדים משתקים, וזה נוגע בכל אחד ואחד מאיתנו. בייחוד כשיוצאים לדרך חדשה, החששות וההתלבטויות רק מתעצמים. ויחד עם זאת, יש אנשים שעושים את מה שהם מפחדים ממנו - למרות הפחד, ויש כאלו שלא. למשל, אני לא מכירה מישהו שלא פוחד מקפיצת בנג'י. אם היית פעם באתר של קפיצות בנג'י, בטוח שראית שם אנשים רועדים (פיזית) מרוב פחד. רועדים אבל קופצים. זאת בעיניי דוגמא לעשייה למרות הפחד, וכל מי שתשאלי למטה, יגיד לך שהוא שמח שהוא עשה את זה למרות שנורא פחד קודם. אני לא מדברת על פחדים משתקים שדורשים תשומת לב מיוחדת, אלא על פחדים במינונים יותר נמוכים. אם הפחד שלך הוא כזה, דווקא הכנת תוכנית לשינוי עשוייה מאוד לעזור להתגבר על הפחד. העשייה למרות הפחד מחלישה אותו ותורמת לתחושת הצלחה' והתוכנית מאפשרת מסגרת לכך, ומקטינה אותו. זאת הדעה שלי כמובן, אפשר להסכים או לא להסכים איתה.

 

[פ סיפלורה]

אני מסכימה איתך מאד

מדוע זו עמדה אחרת?

 

[יעל ארבל]

זו עמדה קצת אחרת במובן

של התבוננות רגשית, מול עשייה אקטיבית. אני מאמינה בשילוב של השתיים, ולא רק בהעמקה רגשית אל תוך הפחדים שלנו ולסיבות שלהם.