שלג ...שלג...שלג...

[פרי גן העדן]

שלג ...שלג...שלג...../images/Emo113.gif

היי לחבר'ה. אצלנו קררררררר... והשלג נחת כבר. קיראו ותיהנו. פרי גן העדן

 

[אילן ענבר]

גם זמרת וגם משוררת../images/Emo113.gif../images/Emo207.gif

 

[הקוראת בקקאו]

../images/Emo113.gif|ומספרת ומספרת!

מחכים לסיפורים על השלג בהרים בוקר צח לירושלמים, לצפתים, למצפה-רמונים ולחרמונים

 

[שלווה יערית]

../images/Emo92.gifשלחי נא גם למרכז...

קצת מהלבן-הלבן-הצחור-המסנוור הזה שככה נוחת אצלכם בשקט. את תשלחי לנו תמונה של...

אחרי שקראתי השיר....יווווו...איך אני

מקנאה. ג'מני רוצההההההההההה .............

ועכשיו אשלח לחימום

ושיהיה לך, לנו ולכל עם ישראל יום נעים,

 

[הקוראת בקקאו]

חורף../images/Emo188.gif

פוג'יאמה - על ראשו שלג עד אורנים עבי גזע לרגליו על הגב בקימונו של אבא בערבי החורף ליד הפסנתר באהבה

 

[שחרזדה האחת]

סיפור חורף,

היה זה בחורף 51, חורף קשה ואנחנו במחנה אוהלים, לילה, חושך, סערה ברקים ורעימים, האוהלים נופלים ואנחנו בפנים, ואז מגיעה משאית, אוספת הילדים , מגיל 8-9, לאן? לא יודעים , מבוהלים מפוחדים, בלי ההורים לבד בלילה קר, במדינה זרה. מגיעים למושב , נכנסים למבנה של רפת, בלי פרות , מכניסים הילדים ומעמידים בשורה, על רמפה גבוהה, של עגלים, מעמידים שם הילדים בשורה, באים אנשים זרים, לא מבינים מה אומרים, בוחרים ילדים. לא יודעת לפי מה, אולי גובה , אולי גיל, אז לוקחים אל בתיהם, בית זר ומנוכר. הוי כמה בכיתי בימים האלה, מגעגועים למוכר, למשפחה,,לשפה המדוברת שעכשיו היא לא מובנת. כעבור מספר ימים, האנשים הזרים מחליטים, שאני והשם שבאתי עימו לא מתאימים, מחליפים שם. לא יודעת מה אומר השם, אלי הוא לא מדבר. עכשיו אני לבד לגמרי אפילו שמי אינו איתי. לא שפה, לא משפחה, הכל זר ומוזר. כך עד שנגמר החורף, ואז חזרה לאוהבלים , למעברה. היה זה חורף קר. קר וקשה.

 

[האגדית]

שחרזדה יקרה

הסיפור שלך נוגע ללב. יש בו המון כאב ויחד עם זאת גם אהבה וחמלה. כולם יודעים שקליטת העולים בשנים הראשונות של המדינה לוותה בהרבה כישלונות מצד הקולטים; הסוכנות היהודית, אנשי הקיבוצים...(ראי "תרנגול כפרות" לאלי עמיר) אני רוצה להאמין שהכישלונות האלה נבעו מחוסר ידיעה איך לקלוט את העולים. צר מאוד לראות שהכשלונות האלה ממחזרים את עצמם בעליות מאוחרות יותר בשנות השמונים... עליית יהודי אתיופיה... שגם היא לוקה בהרבה חסרונות ואת התוצאות שלה אנחנו קוראים לעיתים קרובות בעיתונות. התיאור שלך על הרמפה הגבוהה... פשוט מצמרר... אני מאמינה שהאנשים האלה שבאו "לבחור" את הילדים רצו לעשות משהו טוב, לתת בית חם לחודשי החורף לילדי העולים, הדרך לא הייתה נכונה ולך נשארו הזיכרונות הקשים הללו.... מסתבר ש "מה שלא הורג אותנו - מחשל אותנו!!!"

 

[שלווה יערית]

שחרזדה../images/Emo24.gifהסיפור כה מרגש...

מעניינת נקודה קצת שולית ואולי ממש לא שולית - עיניין השם. חשיבות השם לאדם, משמעותו בעיניי האדם ובעיניי הסביבה. נושא מאוד מעניין, לדעתי. התפתחות האדם עם שמו והרי לא אנו, מטבע הדברים, בוחרים את השם שאיתו נחייה. במהלך חיינו ורות תהפוכות המאלצות אותנו לשנות לעיתים את השם וכו'. אני מניחה שזהו סיפורך ולכן לכבוד לי שבחרת לשתף אותנו. שיהיה ערב נעים וחמים ב

ובנשמה

.

 

[מספרת הלילה]

שחרזדה יקרה, כל כך התרגשתי../images/Emo14.gif

ממה שסיפרת! אמנם לא ישבתי במעברה, וחורף לא היה אלא, ההפך, חמסין נוראי, הרגשתי כאילו השמיים נשענים על ראשי. אבל השם, השם...אני חושבת שאפשר לאסוף אלפים של סיפורים על ניתוק שנעשה לנו, לעולים החדשים אז, מן השם בו נולדנו,ועל הרגשת הזרות שמעשה זה גרם. מוזר אבל בכפר ויתקין סיפרתי על הנושא הזה, אמנם בהומור רב כי זה מה שמרפא אותנו מזכרונות עצובים.תודה לך!

 

[שחרזדה האחת]

השם = זהות= אני

השם אמר מי אני? כמו במשחק הילדים , מי אני ומה שמי? ברגע שהשם נלקח נלקחת הזהות. נהים תלושים, להוסיף לזה את השפה שלא מובנת והניתוק מהמשפחה. אבל השם , דוקא במקרא כזה הוא מה שנשאר לאדם כשכל השאר משתנה. ובאמת , לא ידעתי מי אני, קראו בשמי ולא עניתי ולא הבינו למה אני לא עונה. אבל , אני לא ממורמרת, העבר הוא עבר ועיני לעתיד שהוא טוב. ותודה לכם . על שאתם חברי ומקשיבים לסיפורי.

 

[פרי גן העדן]

סיפור חורף-מרגש.../images/Emo23.gif

היי שחרזדה. אכן עברת חוויה לא קלה.אנא,כתבי שנית את הסיפור הזה והפעם יותר לאט.אני בטוחה שיש עוד פרטים מלאי חוויות שתוסיפי לתיאור הזה ושהם יהיו משמעותיים ויעבירו לנו את הרגעים הללו בעוצמות גבוהות יותר.מורגש שכתבת בפרץ רגשות סוער מאוד ומהיר ואיך שאני מכירה אותך יש לך את זה לספר שוב וחזק יותר. אותי זה מעניין מאוד לדעת יותר על הקליטה הזו על העלייה הזו של יהודי עיראק ופה נתת קמצוץ אז תהיי נדיבה איתנו ... תןדה. התרגשתי. חן חן פרי גן העדן.

 

[שחרזדה האחת]

פרי גן עדן, שבת שלום לך

אכן צדקת, באמת ראיתי חורף ונזכרתי. אוסיף לך פרטים, הגעתי לבית , הוכנסתי לחדר עם בת בערך בגילי, בשם שר"לה, לימים ניסיתי לאתר אותה , אך לצערי לא הצלחתי. פתחו לי מיטה ומיד שקעתי , כאילו בשינה, אך באמת מתחת לשמיכה, בכיתי והמון, ילדה, בת שמונה וחצי, לבד. היה לי אח, שאחרי כשנה נהרג בתאונת דרכים במעברה, הוא היה בא רכוב על אופנים בלילות, מתחבא מאחרי החלוןן ומציץ לראות אם אני בסדר, לא הרשו לו לראות אותי, אך באחת הפעמים ראיתי אותי, בכיתי ורציתי שיקח אותי, אך הם לא הרשו לי ללכת. מאז לא בא יותר. מעט לפני פסח הוחזרנו הביתה , למחנה האוהלים. לאחר כשנה , שוב באו ולקחו חלק מהילדים לירושלים , הפעם למוסד חרדי, משם אני זוכרת רק איסורים, מפה עד לשם אסור ואסור , זה וזה... ואם תעשו , אלוהים מחכה לראות, ויעניש. אסור לקרוע נייר טואלט בשבת, נכנסתי לשרותי וקרעתי חבילה שלמה של נייר טואלט, חיכיתי שאלוהים יבוא להעניש אותי, ככה אמרו לי, אך הוא לא בא. נשארתי שם שלושה שבועות, והרשו לנו לנסוע הביתה לחופש, לשם לא חזרתי...

 

[perhay]

אני לבד לגמרי אפילו שמי אינו איתי

שחרזדה יקרה: איזו חווייה טראומטית עברת! תארת את חוויה מעומק ליבך ולא פלא שהיא חדרה אל ליבנו . כפי שאמרה מרים רות: "סיפורים שיוצאים מן הלב, ימצאו את דרכם אל הלב". אין ספק שהשילוב בין חורף קשה ועקירה מכל המוכר הכביד על הקליטה. מזל שבחיים נכונו לך חוויות אחרות שהיה בהן פיצוי לחוויות האלה של חורף 51.

 

[שחרזדה האחת]

תודה לך פרי ולכולם על ההקשבה

אני נזכרת וזוכרת אך לא ממורמרת, אכן, נכונו חוויות חדשות, החיים ממשיכים,

 

[שרה ברנרד]

יש מקום לסיפורי עליה

אני בטוחה שיצטרפו עוד מספרים לחוויה הזו ששמה עליה. רוצים לגלגל כזה רעיון??? שרה.