חווית השלג שלי
אז פה בדנמרק טרם ירד שלג,וכולם פה מנסים להנמיך את הציפיות שלי לשלג כדיי שלא אתאכזב.אני מאידך מת כבר לשלג וביום שטסתי לארץ איך שסחבק מתיישב במטוס התחיל לרדת שלג אבל רק מעט ולא מהסוג שנתפס בקרקע.מה שלא מנע מהטיסה להתעכב חצי שעה עקב רצון עז להשפריץ מיניי דטרגנטים על הכנפיים. בקיצור,חוויות שלג,הראשונה לא משמעותית כיוון שהיתי בן 6 בנסיעה ראשונה לחרמון,הבאנו שקיות ניילון מהבית והתגלצ´נו כמו מטורפים. אז אז גדלתי והגעתי לצבא, בטירונות שירתתי בתל ערד,שזה ליד ערד ויום אחד באמצע ינואר קמנו השכם וילינו שאת כל הפסגות החומות מגעילות עד אין קץ כיסה השלג בלבן,האווירה הייתה נורא פסטוראלית ולא ממש ירד המון שלג רק כיסה את הההרים והיה נורא נורא יפה. אבל אז נגמרה הטירונות ועברנו דרך המון בסיסים כיאה לחי"רניקים ואז נחתנו בגולן,שמה השלג לא ממש התנהג בפאסטורליות. קמים בבוקר יש תרג"ד שזה תרגיל גדוד יען מספר ימים של תרגיל.כל הלילה שמועות על מזג אוויר קשה ואוליי יתבטל התרגיל.בבוקר הקצינים מחליטים להתחיל תרגיל ואז לראות מה יהיה.אוטובוסים מתחילים לצאת לכיוון ואנחנו בין האחרונים לצאת.כשאני אומר אנחנו אני מתכוון למחלקה שלי מבין על הגדוד על כל מחלקותיו אנחנו נתקעים בדרך והאוטובוס מקבל הוראוה לא לרדת מהרמה ולחזור לבסיס.סופת שלגים השתוללה בגולן.כל שאר הגדוד שכבר הספיק לרדת מהרמה הועבר לנוח במלון צפון בקרית שמונה. אנחנו חזרנו לבסיס.בהתחלה היה מגניב שיחקנו בשלג ושאר עניינים אבל אז........ אז הגיעה הסופה וירדו כמויות של שלג מטורפות והיה קר מאוד ומכיוון שצה"ל הוא צה"ל אז לא היו לנו נעליים חמות מיוחדות כאלה והתנורים בקושי חיממו אז התכרבלנו בשקשים מנסים להתחמם ואז באו המפקדים ואמרו כולם להוציא אתיי חפירה צריך לדאוג שהאוהלים לא יקרסו מכמויות השלג כי גם האוהלים לא היו מי יודע מה חזקים.ואז בכפור התחלנו לעבוד עד שנשבר לנו הזין וברחנו לאוהלים,מתחבאים והמפקדים רצים אחרינו ונוזפים בנו וכמה חברה ששמרו סיימו בבית חולים ממש שמח.לחברה שבמלון צפון שלום! אני זוכר איפוא שלקראת יוני כשכבר היינו בגוש עציון,ישבתי לי לתומי ופתאום הרגשתי שוב את אצבעות רגליי.זו הייתה חוויה מעניינת לחיות חודשים בלי להרגיש ממש את אצבעות הרגליים. איך זה שאני עדיין מייחל פה לשלג אני לא יודע?