שלג בירושלים

[evike]

איך גדלה הקטנה-ממש ליידי קטנטונת והיא גם בל

 

[evike]

שלג בירושלים מזכיר לי שלג בשנת 1969

שבועיים לפני שהתחתנו, היתה פריצה למקום העבודה שלנו, ושלחו את כל העובדים הביתה.
מה עושים בחופש הלא מתוכנן? נוסעים לירושלים לראות שלג, שירד בדיוק באותו היום.
התלבשנו חם, לקחנו מונית שרות מהתחנה המרכזית בתל אביב, והיידה לירושלים. ירדנו בכניסה לעיר, כי סגרו את הכבישים בכניסה.

היה קור אימים, אז נכנסנו לאיזה בית קפה לאכול ולשתות משהו, ולהתחמם.
משם התחלנו לטייל בעיר, והצטלמנו עם בובת שלג. בהתחלה נהנינו, אבל הקור היה יותר מידי, במיוחד בשבילי.
הייתי עם מגפיים מזמש, וכל הרטיבות מהשלג נכנסה לי לתוך המגפיים. הרגליים שלי נהיו אבן, הפסקתי להרגיש אותן. זה כאב, ואפילו הזלתי כמה דמעות...

ואז נזכרתי שיש לי בן דוד שגר בירושלים, והחלטנו ללכת אליו כדי להתחמם מעט.
לא הייתי מעולם בביתו, משפחה חרדית, אבל היתה לי את הכתובת שלו ובערך את האזור בו הוא גר.

התחלנו לחפש את הרחוב. אף אחד לא הכיר. לבסוף, אישה חרדית ומבוגרת שלא הכירה את הרחוב, שאלה את מי אנחנו מחפשים. אמרנו לה משפחת ---.
היא אמרה שאנחנו עומדים ליד הבית שלהם.
ההורים לא היו בבית, אבל הילדים המחונכים להפליא, הביאו לנו ישר רדיאטור והפעילו אותו. (היו רגילים לקור, ולא כל כך חיממו)
הורדתי את המגפיים והגרביים, ושמתי אותם ליבוש יחד עם הרגליים על הרדיאטור.
זכינו גם לכוס תה חם. עזבנו רק לאחר שהתיבשנו והתחממנו.

היום, ממרחק של זמן, זו היתה חוויה. אבל אז, ממש לא...

 

[evike]

ועוד סיפור שלג, הפעם בחרמון במוצב

העיניים של המדינה.
הבן שירת שם, ונסענו אליו כדי להעביר אותו לבסיס אחר.
זה היה באפריל. יום שטוף שמש וחמים, ומסביב שאריות של שלג שנשארו מהחורף.
אני בשלג עם חולצה קצרה. לא להאמין...

אבל הכי מעניין היה, בתוך המוצב...

 

[ngyuri]

שאלה, איפה צולמה אתמול התמונה?

הנכד עם איש השלג.

 

[שמני1]

ngyuri, התמונה לא נפתחת

 

[ngyuri]

סליחה, לא שמתי לב, אני מקווה שיצליח

 

[ngyuri]

עוד אחד.

 

[ליידי בל]

 

[ליידי בל]

תודה גם לכל הצופים הדוממים,עברתי בצפיות

את פותחת השירשור

תודה לכם

שבת שלום