שלב סיום התואר

[פנינה21]

שלב סיום התואר

הי,
אתמול עשיתי את המבחן האחרון של התואר הראשון שלי(אני מסיימת תואר שרובו היסטוריה ) ואני מודה שלא צפתי את קצב הדברים ובעיקר את קצב הרגשות .
בשש השנים האחרונות עבדתי כמעט רצוף כחובשת בעיקר בטיולי בתי ספר ובמשלחות .
הבוקר בעבודה בשיחה שמתרחשת בעבודה כל כמה זמן (כי אנשים עוזבים כל חצי שנה בערך גל עזיבה של ממש), הייתה שיחה והסכמתי לשלוח קצת קורות חיים - אני יודעת שעכשיו אני יהיה חייבת להתקדם הלאה כולם צעירים ממני בערך ב-7 שנים בעבודה . כבר קשה לי לעמוד בעומס . וחוץ מזה אני חייבת עבודה קבועה ...

שלחתי ואחרי פחות משעה הטלפון צלצל עברתי די בקלות היום אחר הצהורים ראיון עבודה ויש מבחן ביום ראשון . אני בלחץ אני לא יודעת מה לחפש? איך עוזבים עבודה אחרי שש שנים(נכון חברה החלפתי באמצע אבל תפקיד לא)?
ואם אני לא אסתדר במקום החדש ?
אני בלחץ מטורף וגם ברור לי שבכל מחיר אני ממשיכה ללמוד למרות שברור שאני מפסידה את תחילת השנה הבאה כי תאריך הזכאות לתואר יהיה בערך בתחילת השנה האקדמאית .
מה עושים? איך מתחילים? ומאיפה הגיע הלחץ הזה פתאום...

 

[דפנה קינן מור חיים]

איך להתמודד עם הפחד משינוי

ואו פנינה, מרגישים את הלחץ שלך עד כאן וחבל לי שלא עניתי לך מיד.
ממה שאת כותבת, ניכר שאת אדם נאמן מאוד למקום העבודה. את נקשרת לסביבה שלך וכנראה בגלל זה קשה לך לעשות שינויים. יכול להיות שזה גם קשור לחוסר ביטחון שאת מרגישה שגורם לך לחשוש איך תסתדרי במקום חדש שאת הכללים שלו את לא מכירה.
את מאוד מוצפת עכשיו והכל נראה לך "גדול עלייך" וכאילו יותר מדי דברים קורים יחד. אני רוצה לנסות להרגיע אותך - אם תסתכלי אחורה על התמודדויות קודמות שלך, אני בטוחה שתגלי שהיו לך הרבה נקודות בחיים בהן התחלת משהו חדש לחלוטין, שבהתחלה נראה עצום ומאיים, ומהר מאוד למדת אותו והשתלטת עליו. זה יכול להיות בצבא, בתחילת התואר, בתחילת העבודה הנוכחית או בהרבה דברים אחרים. הוכחת לעצמך שאת יכולה, ואין סיבה שזה לא יקרה גם בשלב הבא של החיים.
אני מציעה לך לפרק את הגוש הגדול להתמודדויות קטנות. קודם כל לגבי התואר השני, אם חשוב לך להמשיך ללמוד תעשי זאת, אך אני תמיד ממליצה להמתין קצת ולא להמשיך ברצף. לתת לעצמך לבחון קצת את השוק ולראות איזה כיוון התמחות יותר נכון לך.
לגבי העבודה החדשה, תני כמובן את כל כולך במבחן ביום ראשון, אבל חשוב מאוד שתעצרי לחשוב האם זו העבודה הנכונה בשבילך. עבודה ראשונה אחרי תואר כבר מתחילה לכוון אותך לתחום עיסוק וכדאי לבחור נכון מראש מאשר אח"כ להאריך את הדרך ולשנות.
אם תרצי לשתף במה מדובר - אשמח לעזור.
ולגבי העבודה הנוכחית - 6 שנים זה הרבה זמן, בטח בגיל הזה. הגיע הזמן לעזוב ולהמשיך הלאה. תנסי לעשות closure נכון ולהיפרד יפה מהאנשים. אני בטוחה שזה יתרום להרגשה שלך.

 

[פנינה21]

יום הולדת 28

תודה על התגובה .
בשלושה ימים חזרו אלי כל כך הרבה -לא ציפיתי וזה באמת מלחיץ.
לגבי יום ראשון :
אני ממש גאה על זה שהצלחתי להשיג יום חופש ולהגיד לבוס הנוכחי שאני לא נוסעת בראשון למרות שהוא ביקש. זאת עוד נקודה שהחברים העלו , אני פשוט יותר מדי בסדר ולא יודעת להגיד לא גם כשהוא מתקשר באמצע הלילה וצריך עכשיו שאני אסע לשבועיים(זה קרה ..)
אני ניגשת למיונים לבנק הפועלים למשרה ההתחלתית של המוקד הטלפוני שלהם, יש לי הורה אחד מנהל חשבונות בבית ואני מכירה את העבודה שלו וזה נשמע פתאום נורא הגיוני לנסות להתקרב לאותו תחום והוא גם לא מפסיק להזכיר לי שהוא התחיל ככה דרך מנפאואר, לקח משרה זמנית והוא נמצא בה כבר 28 שנים ושבוע .
אם זה התחום שלי לעתיד אני באמת לא יודעת איך שהתחלתי לספר לחברות מתברר ששתי חברות עבדו שם תקופה ואחת עדיין בתחום קרוב וגם המשך הלימודים שלה בתחום . זה נשמע מאוד נכון זה גם מסקרן אבל יש עוד לפחות 4-5 תחומים שאני מרגישה לגביהם אותו דבר ..


לגבי עזיבת העבודה :
אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל אני יודעת שאני משאירה אותו במקום מאוד גרוע מבחינת כוח אדם . אני גם יודעת שבשש שנים האלה היו לי הפסקות של כמה חודשים ואז חזרתי : אני לא רוצה שזה יקרה שוב , חייבת למצוא מקום חדש שיגרום לי להרגיש מספיק טוב כדי להישאר בו . העבודה הזאת הפכה כבר מזמן לכמעט התמכרות ואני חייבת להפסיק מכל כך הרבה סיבות . אבל החשש הכי גדול זה מהנטייה שלי לחזור לשם כשקשה .מחפשת רעיונות נגד זה (אפילו על פסכולוג חשבתי ).

 

[דפנה קינן מור חיים]

בין מחויבות להשתעבדות

אני לא מצליחה להחליט אם המחויבות והקשר שאת מתארת עם מקום העבודה הנוכחי הוא מעורר התפעלות והערכה, או מעורר תהייה. מצד אחד, אני באמת מעריכה את תחושת ההזדהות והשייכות שלך ואת הרצון שלך לתרום. מצד שני, חייבת לומר שמשהו שם מרגיש לי מוזר. בוס שמתקשר באמצע הלילה ומבקש שתסעי לשבועיים בענייני עבודה? בגלל גילך הצעיר אני מניחה שזה לא תפקיד בכיר או משרת אמון, ולכן משהו בזה נשמע לי חסר גבולות מצד הבוס שלך. סליחה שאני שואלת, אבל יכול להיות שהוא מנצל את תחושת המחויבות שלך? מה התפקיד שלך היום? (כמובן מבלי לפגוע בדיסקרטיות שלך).
לגבי התפקיד החדש, אני עדיין שומעת את הקולות המרובים שרצים לך בראש. אבא שלך, החברות, הבוס הנוכחי. חשוב שתשתיקי את כולם ותנסי לברר עם עצמך במה בדיוק את רוצה לעסוק. ואין כמו ייעוץ אישי לעשות את זה.

 

[פנינה21]

אני יודעת שזה נשמע נורא

ואת צודקת זה לא איזה עבודה שמצדיקה את זה.
יש תחושה שאין גבולות שאפשר לבקש מאיתנו ואני חושבת שאני צריכה לעבוד על לפתח גבולות מהצד שלי . כחלק מהשינוי שאני רוצה לבצע כעת.
&nbsp

 

[פנינה21]

עדכון

הי,
מזמן לא הרגשתי רגועה כל כך. התגעגעתי לשקט הזה. התפטרתי אתמול בבוקר שלחתי מייל , עשיתי את זה הכי יפה שאני יכולה . שלחתי מאוד מוקדם בבוקר פשוט כי קמתי אתמול במצב רוח מזעזע והבנתי שככה זה לא יכול להיות יותר.
נרשמתי לקורס הנהלת חשבונות שמתחיל בחודש הבא. פשוט כי תמיד רציתי להבין מה אבא שלי עושה כל היום, אז הנה יש לי הזדמנות , ואני עושה חשבון פשוט שאחרי הקורס תיהיה עבודה בשכר התחלתי טוב יותר ממה שמציאים לי כרגע ואז אעשה מה שאני רוצה כי יהיה לי את הכסף.
אגב המשרה של הבנק:עברתי גם את שלב המיונים השני . הרגשתי מעולה במבחנים התחושה שהמוח עובד התגעגעתי גם לזה.

 

[פנינה21]

פורקת כאן את התסכול

הגעתי לחג די אופטימית מלא ראיונות משובצים ביומןעם חיוך שמשהו מכל זה יסתדר.
שלשלום התחלתי את כל הראיונות , עם הבנה מוקחת שאני צריכה משרה שתחזיק אותי בשנה הקרובה עד שאלמד את המקצוע של אבא ואמצא עבודה מתאימה יותר.
זה מה שהספיק לקרות השבוע:
1.ראיון עבודה 1- הכל בסדר עברתי את המבחנים שלהם האילוץ לימודים גם בסדר . אבל יש לי ברירה די כואבת בין להיות בקורס ביום הזיכרון לבין לוותר על המשרה גם את האופציה של לרשום אותי לקורס הבא הם הציגו כאילו מדובר באיזה טובה מופלגת במיוחד. בנתיים רשמתי את היום קליטה לחברה ביומן אבל אני מרגישה זוועה למרות שבלי הנקודה הזאת - זאת המשרה שאני מעדיפה בין כל מה שהוצע לי בשבועות האחרונים. הייתי מוכנה לראיון עבודה לכל שאלה מודה שלזה לא הייתי מוכנה . אני מרגישה איום ונורא ולא יודעת מה לעשות.
2. ראיון עבודה שני לא עברתי אותו לדעתי בעיקר בגלל אי התאמה בצפיות שכר.
3.אני אמורה לסיים היום מקום עבודה אבל הבוס ביקש פגישה והסכמתי רק שיש לי רימה קטנה של דברים שמפריעים לי ויש מבט מפוקח על כל העניין : אני אומרת בכנות שאני יודעת שהיה עניין של ניצול הדדי(לא שויוני אבל הדדי) בעבודה עד עכשיו -הם לא משלמים חוקי אבל גם אף חברה אחרת בתחום לא . אבל עד שהם איפשרו לי את החיים האישים שלי ברמה שאני צריכה זה לא הפריע לי . עכשיו זה מאוד מפריע לי כי ברגע שאני לא מקבלת את מה שאני צריכה אז אין לי סיבה להסכים לזה יותר.
אין לי מושג מה לעשות.