שלב ההתלהבות הנעלם

שלב ההתלהבות הנעלם

שלום לכם אתם רובכם מכירים בי ולאחרונה נעלם לי שלב ההתלהבות הפנימי. לכול מה שקשור בנושא רוחניות .. אני מנסה להיות באיזון מוחלט בארציות וכול מה שמשתמע מכך . פעם היה בי הרצון לגעת בעומקי נשמתי ולפתור דברים אני נמצאת בסאשנים כל יום ראשון אצל המורה שלי לטיפול הילינג. ופתאום בא לי לא לגעת בכלום יש שלב כזה ברוחניות ובחיים בכלל? הרצון הזה רק להנות .. ולא לגעת.. למרות שבכול שנייה שעוברת אתה נוגע. אבל לא כמו שהיה לי פעם . איך זה נשמע לכם ? היום השתתפתי בערב אינדיאני ונתתי לתחושות שלי פשוט לזרום בלי לדעת מה יהיה ואיך . או איך יגיבו פשוט תופפתי על תוף אינדיאני ושרתי ורקדתי. והיה לי מואי כיף . אבל פתאום נזכרתי בפעם שאיך הייתי מתלהבת לשמוע דברים חדשים רוחנים והיום זה התפוגג אצלי קצת יש בי חוסר סבלנות לקטע הזה. תודה על ההקשב ה.
 
בהתחלה יש ציפיות גבוהות:`` איזה ספר

מעניין! בטוח אני תוך יומיים יהיה עם כוחות על טבעיים...``, אח``כ מסתבר שזה לא בדיוק כך, אח``כ כבר מרגישים תוצאות:`` וואוו ! אני מרגיש אנרגיות, סוף סוף! זה בטח רק עניין של חודש ואהיה מואר עם כוחות על טבעיים...``, אח``כ עוברים שנים, והכוחות המיוחדים עדיין לא מגיעים. אנו עסוקים במרתון החיים והתירגול הפך לשיגרה שלא תמיד מצליחים במדיטציות, ואני דוחה קצת את התירגול לטובת סרט בטלוויזיה ואומר לעצמי שבהמשך בטח כשתיהיה לי חברה, יבוא לי מצב רוח שיגרום לי תוך שניות להצליח את המדיטציות האנרגטיות האלה, אבל פעם בכמה שבועות אני מתרגל למרות הכל ושוב אני יודע שעד שאני לא מואר לחלוטין אני לא משיג את המטרה ואז יש קיץ, וקטיושות מבריחות את הבחורות מהחוף ואני גולש מסלולרי ואין לי מחשב להכרויות אינטרנט ואני אומר: עוד שבועיים תיגמר הלחימה ובטח יהיו מלא אנשים בחוף ואז אכיר מישי(מישהי) , ואז נתרגל כמו שצריך. זה בגלל שאף פעם תירגלתי במסגרת קבוצתית קבועה שנפגשת חינם ונותנת מוטיבציה ומחויבות לתירגול קבוע לזמן ממושך. יש רק קורסים יקרים של מפגשים ספורים וזה לא בשיטה שלי. מגיל 12 התחלתי עם ספר יוגה ללימוד עצמי ומאז עברתי על כל השיטות מספרים(אני יכול גם לומר איזה מדיטציות הכי שוות :) ועכשיו אני יודע שיש לי פוטנציאל נדיר . אולי בערב כשהשמש תיחלש אצעד לי במסלול האקליפטוסים בהליכת צ`יקונג ואולי דקה של מדיטציה בעמידה בתקווה שהולכי רגל באותו מסלול לא יראו אותי ויחשבו שאני אסטרונאוט. שיגרה, אוגרים את האנרגיה היומית ומתקרבים בעוד מילימטר לכיוון המטרה. אבל עם חברה שותפה לתירגול בטוח אגיע רחוק ומהר לשיא. נו טוב, צרות של אנשים רוחניים :)
 

yperelman

New member
אני מפנה אותך בחום

לספר "דרך הלב" של ג'ק קורנפילד. יש שם קטע בו הוא מסביר את אשר את חווה ואני אשתדל לצטט מהזכרון: יש עת לעסוק בהתפתחות אישית-רוחניתברוח ויש עת "לעשות שוק" יכול להיות שזה השלב שאת חווה? קצת התעסקות בחומר, נהנתנות, פרנסה... ופחות בחיבוטי נפש/רוח?
 
למעלה