בגילאי הגן
עם הבכור: היינו אז בקיבוץ. נוהל שגור בגן קיבוצי, הוא סיור יומי של האפרוחים ברחבי המשק
חלק קבוע מהסיור של הגן של הבכור, היה שהגננות היו קוראות את שמו בקול שוב ושוב,
כי הקבוצה כבר המשיכה בדרכה, אבל הוא היה מהופנט לאיזו שיירת נמלים למשל ולא שם-לב.
פעם נכנס בפינת החי לברכת הברווזים, המטפלת נבהלה וקראה לו, הוא לא התייחס כלל לקריאותיה,
גם לא הטריד אותו להרטב כולו.
 
עם ה
: הגן עבד רוב שעות היום במרכזי פעילות, שכל ילד יכול לבחור ביניהם.
ה
נהג לסייר ביניהם, להביט, ולנדוד הלאה.
בשנה אח"כ(או שמא זה היה בכתה א'? לא בטוחה), נראה היה לגננת שהוא משחק עם עצמו בחצר-
כאילו ממחיז סיפורים, אבל לבד.
כשהיא שאלה אותו על זה, הוא השיב שהוא משחק עם הילדים, הם רק לא יודעים זאת
כלומר בדמיונו שיבץ אותם ל"תפקידים" בהצגה שהעלה.
 
כמו שדינה כתבה- כלפי חוץ זה נראה כמו ניתוק, למעשה זה חיבוק עמוק מאד.
לכן הכינוי אסטרונאוט מתאים למדיי
הוא יוצא לחקור ולחוות את היקום, גם אם זה נראה שהוא לבד.
הוא משתחרר מכח הכבידה ומקצב החיים של אנשים אחרים,
והופך לחלק מהזרימה והקצב של אותו נתח של העולם אותו הוא חוקר.