שכר ועונש

[רונה 71]

שכר ועונש

בני בן 3 וחצי ולאחרונה הצלחנו סוף סוף בגמילת היום, תודות לעזרתכם (למי שזוכר/ת- 1/2 שנה של "גמילה" אומללה). גייסנו לעזרה את ´מלאך הקסם´- שמשאיר מתנה מתחת לכרית בסוף כל יום יבש. זה עבד יפה מאוד, אבל אני הרגשתי לא נוח עם זה, במיוחד לאור העובדה שלאחר כל ביקור בשירותים, הילד רץ לבדוק אם יש כבר משהו מתחת לכרית... כשהגענו לגמילה מוחלטת, סיפרתי לו שמלאך הקסם התקשר ואמר שמאחר והוא הצליח, המלאך סומך עליו והולך לעזור לילדים אחרים שצריכים. להפתעתי, זה עבר בשלום ונגמר סיפור המלאך. היום, אנחנו מתמודדים עם שתי בעיות התנהגותיות נוספות שמפריעות: 1. שינה- הילד מתעורר כמעט כל לילה וצריך לעבור לישון איתו או לקחת אותו אלינו למיטה, אחרת ´הלך´ הלילה. 2. התנהגות אלימה כלפי אחותו הקטנה (בת שנה וחצי), הכוללת דחיפות ומכות. עד לא מזמן היו גם נשיכות. בעיקר כשהיא נוגעת לו בצעצועים או לוקחת לו בעת משחק, אבל גם ´סתם´. מיותר לציין שזה מאוד מטריד ואפילו מסוכן. * בעלי: טוען שבעניין השינה צריך לחזור לשיטת מלאך הקסם על שינה לבד לילה רצוף. בעניין האלימות הוא דוגל בעונש- לשבת על כיסא ´להירגע´ למשך זמן קצוב. זה הגיע למצב שהרבה פעמים אני שומעת אותו מאיים על הילד בעונש כשהוא מתנהג באופן פרוע. * אני: חושבת שבשיטות האלו אנחנו נגדל ילד חמדן (פרסים) ופחדן (עונשים)- שלא ממש יפתח אבחנה בין טוב לרע והתנהגות רצויה ומקובלת מהסיבות הנכונות. עניין השינה לא קריטי בעבורי ולא איכפת לי שיעבור למיטתנו אם הוא זקוק לכך, אלא אם כן הקטנה מצטרפת... לבעלי זה פשוט לא נוח. בעניין האלימות אני מבינה שהוא חווה קינאה וצורך להיאבק על מקומו בבית. לכן אני או בעלי מייחדים לו בילויים בלעדיים והוא מקבל המון תשומת לב גם ככה. כשהוא פוגע באחותו אני כועסת, מסבירה לו שזה לא נעים לה וכ"ו... בינתיים, לא גישתי ולא גישת בעלי עזרו במיוחד. יש שיפור קל (לא נושך אבל דוחף), אך זאת עדיין בעייה שאני מקווה שפשוט תדעך עם הזמן, עם הרבה הסברים ומתן יחס "של גדול" לילד. מה אתם אומרים? שכר ועונש או לפנות למצפון ולאמפתיה שלו, שלאור המצב כנראה לא ממש מפותחים אצלו? תודה, אשמח לתגובות (שאלתי גם אצל ה"מומחים" באתר הורות ומשפחה- מעניין מה הם אומרים. עדכון מובטח!) רונה.

 

[דליה.ד]

שכר ועונש? מה דעתך על "גבולות"?

אנחנו צריכים לעזור לילדינו להבין את הגבולות בתוכן הם פועלים. להרביץ לתינוקת אסור! ולכן אם הוא מרביץ אפשר ורצוי להעביר לו את המסר באופן חד משמעי. להושיב אותו על כסא ולומר לו בטון שאינו משתמע לשתי פנים :"לתינוקת לא מרביצים" - נשמע לי רעיון טוב מאוד ויבהיר לילד מצויין מה נדרש ממנו. אין צורך לצעוןק ו/או להכות חלילה!!!!!!! בנוגע לשינה - צריך לעזור לו לעצב "טקס" שיקל עליו את המעבר לשינה טובמהלך הלילה להחליט על דרך התנהגות אחת: או שישנים לידו, או שהוא עובר אליכם, אבל לא "יו-יו" - פעם כך ופעם כך, נחוצה עקביות בתגובתכם. איני חושבת שחיזוק על התנהגות טובה ו/או עונש על התנהגות לא טובה תגדל ילד פחדן וחמדן (לפחות ילדי אינם פחדנים ואינם חמדנים, ואצלי יש חוקים וגבולות מאוד ברורים!), נהפוך הוא: יגדל ילד בטוח בעצמו, שמבין שהגדולים שומרים עליו ועוזרים לו בהתייחסות לסביבתו. בדרך חינוכית שאינה מבהירה לו מה מותר ומה אסור עלול לגדול ילד שתלטן, מניפולטיבי ובלתי נעים... אבל, הכי חשוב, עלייך להסכים עם בעלך על דרך חינוכית עקבית, לא משנה בעיני מה היא, אבל חשובה אחידות ועקביות.

 

[yossi halachmi]

לרונה שלום-זאת חנה גונן פשוט נכנסתי

מהמחשב של אבאמ שלי אז ככה:ממה שסיפרת בעבר וממה שסיפרת עכשו עולה הרושם שבנך נמצא עכשו בעיצומם של תהליכי גדילה לא קלים,מצד אחד הוא חש בציפיותיכם ממנו שיהיה עצמאי ובוגר זאת אומרת ישלוט בצרכיו ובשנתו ויתיחס יפה לאחותו הקטנה ומצד שני בגלל שבכל זאת הוא עדין צעיר הוא דורש את תשומת הלב שלו ואכן זהו מצב שיוצר לחץ במיסגרת המישפחתית.בואו נגיד שתפקידכם כהורים הוא לעזור לו לעבור את התקופה ההפכפכה הזו בשלום.ההחלטה שלכם לבלות איתו הרבה היא הליכה בדרך הנכונה אך כיצד היא מתבטאת,האם אתם נמצאים איתו בנוכחות האחות או בלעדיה? האם אתם משתפים אותו למשל בטיפול בה או יוזמים פעילות משותפת לשניהם?באשר לשינה אני מסכימה עם דליה שטקס שינה קבוע בהחלט יעזור(סיפור,מוסיקה מרגיעה,חפץ מעבר)לא מזמן היה פה דיון על לינה במיטת ההורים עליכם להגיע להחלטה אם העובדה שהוא רוצה לישון איתכם מפריעה לכם ולפעול בהתאם. שלך חנה גונן

 

[רונה 71]

העלבון הכי גדול לילד הזה הוא

"אתה גדול"... הוא מתעצבן, בוכה ומוחה: "לא!!!! אני קטן!!!!" ברור,לא? לשאלותיכם: * אנחנו מייחדים לו זמן בלי הקטנה. לפעמים אני לוקחת לה מטפלת ויוצאת איתו או שבעלי (עם חברה בת גילו ואביה). * טקס שינה- יש, אבל האמת שלא כל כך בעקביות כפי שהייתי רוצה. כדי להרדימו, שוכבים לידו עד שהוא נרדם. לפעמים זה תהליך ארוך ומייגע, תלוי במידת עייפותו. הקטע הוא שהוא מתעורר לפנות בוקר (4-5) וצועק לנו. אם לא מזדרזים, אחותו מתעוררת ואז באמת ´שמח´.

 

[רונה 71]

תגובת היועצת לגיל הרך:

תגובה. מה דעתכם?

 

[vered4]

גם בלי שכר ועונש

אפשר להגביל דברים שלא נראים לך. רק כדאי לחשוב טוב, ולהקפיד בדברים ממש קריטיים, כמו להרביץ לאחותו. וכן לפנות לאמפתיה שלו, זה מה שיכול לעזור לפתח אותה. אני רואה שהיא נמצאת אצל הבן שלי (כמעט שלוש), אמנם לא כמו אצל ילד גדול יותר, אבל בהחלט קיימת. לגבי השינה, אם מפריע לבעלך שהוא מצטרף אליכם, אולי תצטרפי לחדר שלהם לתקופה מסוימת. תסדרי לך שם מיטה או מזרון. היתרונות רבים- החדר שלכם נשאר שלכם, לך לא מפריע לישון איתם ולבעלך כן. הם מתרגלים שהחדר שלהם מקו נעים ובטוח בשבילם. כשלנו היתה בעיה, ישנתי בחדר של הילד תקופה מסוימת, ולאט חזרתי לישון בחדר שלי.

 

[רונה 71]

כן, אבל איך???

להסביר או להעניש (בעניין האלימות) ?????????????????????????????????

 

[דליה.ד]

שוב: לא מסבירים! קובעים!

לא אומרים "זה לא יפה להרביץ, אל תרביץ חמודי" אלא "לא מרביצים לתינוקת" חד וחלק. בקשר לסנקציה תקבעי מה את עושה. אצלי במקרה אלימות הילד המרביץ הולך לחדר שלו ונשאר שם למספר דקות ואחר כך עליו לצאת להתנצל ולהבטיח שיותר לא ירביץ. כך זה היה בעבר. אין כמעט אפיזודות של הרבצה רק אצל הבני עשרה שלי ולך תתערב שם...

העונש חייב לביות מתאים ל"פשע" קצר ממוקד וענייני. בלי להשפיל את הילד ללא איומים "כשאבא יחזור הביתה הוא כבר יראה לך...", לא עונש שנמשך שבועיים ("ריתוק" מתאים לגילאים הרבה יותר בוגרים), אלא מעיין "טיים אאוט" קצר מאוד. דרך אגב, ילד שנכנס ל"קריז" של אלימות אני מחזיקה חזק בחיבוק עד שנרגע ומבטיח לא להשתולל זה מכחיד כמעט מיידית את ההשתוללות. וכבר המון המון המון זמן שאין לי כאלה אפיזודות. נעלמו!

 

[רונה 71]

להבדיל בין מצבים: לא כל ההרבצות

דומות...

הרבצות סתם- כשמן כן הן. פריקת תיסכולים על הקטנטונת

הרבצות ´אכלו לי שתו לי´- כשהיא נוגעת לו בצעצועים ומפריעה לו לשחק. ת-מ-י-ד מעניין אותה דווקא מה שיש לו עכשיו. במקרים האלה בעלי לא דורש ענישה (כי היא הרגיזה אותו והיא באמת מפריעה לו) ומסיח את דעתו/נותן לה צעצוע אחר. אני חושבת שאם כבר עושים "פסק זמן", אז גם במקרה הזה, כי אין להצדיק אלימות בכל מקרה.

הרבצות בלי כוונה- תוך כדי משחק וריצה. למשל הוא רץ ישר אליה ומתנגש בה בעוצמה. או שהוא מחבק ב´חיבוק המחץ´ שיכול לחנוק ואפילו שהוא רוצה "לרכב עליה כמו סוס". האמת, אני לא בטוחה שזה באמת בלי כוונה, אלא בעצם תוקפנות במסווה של שעשוע. הבעייה שלי עם העונש היא שאני כל כך מבינה את נקודת מבטו: לא מספיק שהקטנה נכנסה לחייו ומשבשת לו את המעמד הנסיכי, גם מענישים אותו בגללה???? אני חוששת שזה ייצור ניכור במקום חיבור ביניהם...

 

[נעה גל]

קראתי ספר שמציע דרך מעט שונה

להתמודד עם תוקפנות של ילדים. נקודת המוצא של הספר הזה היא שגם ילד תוקפן זקוק לאמפתיה (בניגוד לנטיה הטבעית של ניחום הקורבן וצעקות על התוקפן). הם מציעים שם ("תינוקות, פעוטים ומטפלות" של גונזלס מינה) שבמידה וילד אחד הרביץ לילד שני לגשת אל שניהם להסביר בצורה חד משמעית וענינית (כלומר, לא לפרוק עליו את כל הכעס בצרחות) שלא מרביצים ואז לגעת בשני הילדים במקום בו נתנה המכה בעדינות. לדוג´ אם ילד נתן מכה בראש מעבירים יד בעדינות על הראש של שני הילדים (המסר "זה המגע הרצוי"). במקום אחר קראתי (לא זוכרת איפה) שכאשר מגנים על הקורבן ומסבירים לתוקפן שמעשה שהוא עשה לא מקובל, כדאי גם להגיד משפט כמו "אנחנו לא מרשים שתרביץ ל-X בדיוק כמו שלא נרשה ל-XX להרביץ לך" (עקרון הצדק). ממה שאת מספרת ההתנהגות של הבן שלך נשמעת שהיא נובעת מקנאה ורצון בתשומת לב (ותשומת לב שלילית עדיפה על חוסר תשומת לב). הפתרון בענין זה, לדעתי, הוא לתת תשומת לב במנות מוגברות. תני לו אחה"צ אחד לפחות שהוא נמצא בו רק איתך בלי הקטנה. תדאגי מדי פעם ליום חופשה בו הוא יהיה רק איתך. אפרת_ח סיפרה כאן שלאותה מטרה (תשומת לב) היא החלה להשכיב בערב את התינוקת לפני הגדולה ואז נשאר לה זמן פנוי עבור הגדולה בלבד. גם זו דרך. עכשיו אני רוצה להתייחס לתגובה שהבאת מהאתר של סנונית: אני דווקא, בניגוד לאותה יועצת, חושבת שהדברים מאוד קשורים זה לזה. לא סתם הוא מגיע אליכם בלילה לישון אתכם - בלילה הוא מקבל אתכם נטו. אתם לא כועסים עליו, אתם רגועים, ואתם נוגעים בו. בסופו של דבר, זה מה שהוא צריך. הבנתי שלבעלך הסידור הזה לא נוח - אז כאן דווקא הרעיונות של היועצת היו טובים. אפשר לסדר לו מזרון לצדכם, אפשר שאחד מכם ישן איתו בלילה בחדר שלו עד שהוא ירגיש מספיק בטוח לשחרר אתכם. עוד דבר שהסכמתי בדבריה הוא - שאין טעם בנאומים ארוכים. המסר צריך להיות קצר וחד משמעי. לגבי תגמולים ועונשים (פינת/כסא מחשבה), לדעתי האישית - לא! יש לו צורך מסוים - תספקו אותו, זה יעבור. הוא לא סתם מתנהג כך, הוא מחפש אתכם.

 

[נעה גל]

ואת המאמר על קנאה כבר קראת?

"קנאה"

 

[לאה_מ]

וגם את המאמר על האמפתיה:

האמפתיה מכיוון שאני מסכימה עם ההערכה שלך ושל כולם כאן, שהקושי של בנך נובע מקנאה באחותו התינוקת (אני בטוחה שהמאמר על הקנאה יעזור לך מאד!), אני מציעה לך לקרוא הרבה חומר על יחסי אחים בכלל ועל קנאת אחים ותגובות לאח חדש בפרט. אין לי שום ספק שעונשים לא יעזרו במקרה שלכם (למען האמת, אני מאלה הגורסים שעונשים לא עוזרים באופן כללי - לא רק במקרה שלכם). אין שום סיבה להעניש ילד על ביטויי קנאה, ביטויים של צורך בתשומת הלב של ההורים, ביטויי חרדה... כמובן, שאין זאת אומרת שיש לאפשר לו להכות את אחותו כאוות נפשו - את זה צריך לאסור באופן חד משמעי, ויחד עם זאת לנסות לאפשר לו (אם כי אולי בשלב הבא) לחוש אמפתיה גם לכאב שלה (היא בוכה, כואב לה) ובהחלט לבטא אמפתיה לתחושות ולקשיים שלו (לא מרביצים לתינוקת! אם אתה רוצה אותי אתה יכול לבוא לחבק אותי). אני גם לא מאד בעד תגמולים להתנהגות רצויה. אני חושבת שהגמול החשוב ביותר בעיני בנך, והרצוי ביותר בעיניו - בעצם, הסיבה שלשמה הוא עושה את הדברים האלה - היא תשומת הלב שלך. שום גמול חומרי שתוכלי לתת לו לא ישווה לכך. אני בטוחה שהזמן שלך (ושל בעלך) הוא היום מצרך יקר המציאות, אבל אני חושבת שצריך לפנות כמה שיותר ממנו עבור בנך (לקבל עזרה, בשכר או מחברים וקרובי משפחה בביצוע עבודות הבית, שמירה על התינוקת וכיוצ"ב), ואפשר בהחלט להראות לילד, שהתנהגות "טובה" שלו מאפשרת לו לזכות בתשומת הלב שהוא רוצה גם בלי שיזדקק לשם כך להתנהגות שלילית - ואולי אפילו, שיש לך יותר זמן להעניק לו כאשר זמנך לא "מושקע" בהרגעת התינוקת הבוכה לאחר שהוא דחף אותה (אפשר בהחלט לומר את זה. למשל: תודה ששיחקת עם אחותך וכך נתת לי להתארגן במהירות ליציאה מהבית איתך - אם היא היתה בוכה והייתי צריכה להרגיע אותה, לא היינו יכולים לצאת מהבית כל כך מהר).

 

[vered4]

אמפתיה כן, רחמים לא

אין לך שום סיבה לרחם עליו, להבין את מצבו ולפעול בהתאם זה כן. אבל אף אחד לא גרם לו עוול.

 

[vered4]

אפשר לעצור את הילד ולהגן על אחותו

על ידי חיבוק הילד, או החזקה של הידיים שלו הרחק מאחותו. אני יודעת שיש מקרים שיש בעיה, אצלינו כשהקטן (אצלינו הוא הקטן

)הרביץ לגדולים, אסרנו את זה (למרות שלא היה כאן סיכון). פשוט אמרנו לא בצורה ברורה ותקיפה. אפילו שהם גדולים, זה לא היה בגלל שהוא חשש מהם או מאיתנו. זו לא היתה אופציה. זה דורש זמן וסבלנות, אבל בענין כזה צריך להתמיד. אפילו אם זה אומר שזה מחייב את ההורים לא להשאיר אותם ביחד, לבד, לתקופה מסוימת.

 

[רונה 71]

אבל זה קורה תוך שניות!!!!!!

גם אם אנחנו שם. למשל- לפני שבועיים קרה לנו אירוע ממש מסוכן שהיא ניצלה ממנו בנס!!! היינו בסלון. הקטנה ישבה על כיסא האוכל (הגבוה) ונישנשה. פתאום, בלי אזהרה, הוא הפך את הכיסא והיא בתוכו!!!! המזל היה שהמגש היה מחובר לכיסא, כך שעם הנפילה קדימה הפנים שלה לא פגעו בריצפה וגם אם היא היתה עוד כמה סנטימטרים קדימה, הראש שלה היה מוטח במזנון... הילדה בוכה עד לב השמיים, אנחנו מזועזעים וכועסים והוא מחייך כאילו הייתה לו איזה הברקה מוצלחת במיוחד. במשך כמה ימים היא היתה פורצת בבכי מר ומפוחד כשהוא התקרב אליה, גם אם לא היו לו כוונות זדון. מיותר לציין שמאז, היא יושבת בכיסא האוכל רקאם הוא איננו, או ליד השולחן כשגם הוא בכסאו. קשה.

 

[vered4]

קשה מאוד

זה מזכיר לי תגובה של ילדה בגן של בני. בגלל שהיא רוצה לשחק איתו והוא לא תמיד משתף פעולה, היא מרביצה. רואים שזו תגובה רגשית. גם אצל הבן שלך זה נובע ממשהו כזה, בטח קנאה

אז אין מה לעשות. להגיד לו שאסור, בתקיפות, לתת לו הרגשה שאוהבים אותו, ולשמור.

 

[דסי אשר]

והוא מחייך כאילו הייתה לו איזו הברק

הי רונה, כן, הדברים שתארת אכן לא קלים לכולכם- הורים, הבן והקטנה. אכן, דרושים סבלנות רבה ועקביות בתגובות, כמו בתשובתה הראשונה של וורד., אבל, הבן שלך כבר נכנס למעמד אחר -משום מגוון התגובות שלכם. מבחינתו- לא רק שהוא מקנא באחותו וסובל מכך, הוא גם "נהנה" ממעמד מיוחד- גורם להוריו להתעצבן, להתרגש, לכעוס, להטיל עליו עונשים = הוא מבחינתו במעמד חזק מאד במשפחה, והוא רק מנסה להביא רעיונות עוד יותר מיוחדים- כדי להוציא מכם תגובות קשות יותר. אחד המניעים למגוון תגובתותיו- מערכת העונשים המופעלת עליו. נשמע אבסורדי- אבל מבחינתו העונש הוא תשומת לב, וקבלת כוח(אפילו אם העונש לא נעים). להביא את הילד לכך שיהיה אמפטי לסבלה של הקטנה-במיוחד שמבחינת מצבו הרגשי- הוא הפגוע- משום נוכחותה- לוקח המון זמן. נכון- כמו שכתבו- צריך באופן חד משמעי לאסור פגיעה בה. חשוב לשיים הרגשות שלו= אתה כועס שהיא נגעה בצעצועים שלך-, אתה עכשיו מאד מרוגז- אבל כל זאת תוך הצגת איסור הפעלת הכוח. כמובן, לעודד התנהגויות חיוביות, ואפילו כמו שנעה סיפרה פעם, בדרך קצת מוקצנת, לתת הרבה תשבוחות על דברים פעוטים. לגבי השינה, מאד מקובל עלי הרעיון שהוצע- שהוא נכון גם במקרים אחרים- על מנת להפסיק את השכמות הלילה, ליצור לך תנאי שינה לזמן המשבר אצל הילדים בחדר, וכך שיתעורר, ידע שאת בחדר, ואין הוא צריך לצעוק לך שתבואי... דסי

 

[dorit0]

שתי בעיות

לא הייתי מפרידה בין שתיהן. יכול להיות שזה סמפטומים לבעייה אחת? רצון ביותר קירבה איתכם? קנאה? אם כן, נוקשות ועונשים/תגמולים, לא יעזרו, רק יחמירו את הבעייה. הבת שלי גם מרביצה לפעמים לתינוקת. בהתחלה התגובה שלי הייתה התגובה ה"נכונה": אמרתי שאסור להרביץ, אמרתי שגם לה אני לא מרשה שמשהו ירביץ. לא עזר. בדרך כלל זה גרר עוד "כאפה". מה שעזר, זה שלקחתי אותה אלי, חיבקתי, ככה גם הפרדתי כוחות, וגם יכולתי להסביר בנחת, שלא מרביצים (שאת זה אסור לשכוח לעשות). זה עוזר מאד, ומרגיע אותה. כיום, היא אומרת לפעמים: "אבל אני רוצה להרביץ לתינוקת", ואז אני מציעה דברים שאפשר לעשות במקום, כדי להוציא אנרגיות או להביע כעס (לקפוץ ביחד על המזרון עובד הכי טוב, להרביץ לבובה לא עובד אצלנו). גם מאד יעיל. משום מה, זה לא עובד כגמול חיובי להרבצות, כפי שאפשר היה לחשוב שיקרה. כנראה שההבנה את הקנאה והכעס שלה, וההענות לצורך שלה בקרבה, משמעותיים יותר מקבלת תשומת הלב החיובית אחרי ההתנהגות האלימה. בכלל, כדי שתוכלו להעביר את האינטראקציות בינכם שעוסקות בקשר עם התינוקת למישור חיובי, אני מציעה, שוב מנסיוני כאמא, לפתח את תפקיד האח הגדול. זה תפקיד שמאפשר קבלת גמול חיובי (של הערכה ותשומת לב), מאפשר ל"חבור לאויב" (על משקל הפתגם הידוע), מדגיש את כוחותיו ויכולתיו כאח גדול, ובעקר מאפשר סיטואציות של קירבה בין האחים, והבעה של אהבה בינהם.

 

[רונה 71]

מקבלת ושוב מקבלת את ההמלצות...

למעט עניין המתנות שגורם לי אי נוחות. בנושא האלימות, אני ממש ממש מבינה מאין זה בא לו. פשוט נעצור בעדו, אך אם לא הספקנו להגיע בזמן או שהוא ממש מגזים ("מצב רוח קרבי" שלא נרגע), לא נראה לי שיגרם לו נזק נפשי אם הוא ישב על כסא (ולא ימשיך לשחק) למשך מס´ דקות, כסנקציה. מובן שאח"כ הוא מקבל חיבוק, נשיקה ותזכורת שאוהבים אותו, אבל "אנחנו לא מרביצים בביית שלנו". במקביל- אני אשתדל לייחד לו יותר זמן אישי וגם להציע פעילויות משותפות עם הקטנה, כדי לחבר ביניהם. תודה לכולם! רונה.