שכחתי
7 שנים. השנה, בפעם ראשונה, בין הכנת עששיות לבין עוגות יום ההולדת של הנס הפרטי שלי, פשוט... שכחתי. ביום ההוא לא חשבתי עליהם. לא בכיתי. כלום. ופתאום היום זה הכה בי, ככה סתם, בלי שום סיבה. הרי אני זוכרת תמיד. הם תמיד שם, בלב, פצע שלא נסגר, לא נרפא. איך זה ששכחתי דווקא ביום ההוא? אני אפילו לא יודעת איך אני מרגישה עם זה... היום, באיחור של שבוע, יחד עם נרות של חנוכה, יחד עם נרות על עוגת יום הולדת, מדליקה גם נרות זכרון. איכשהו הכל התערבב אצלי השנה...
7 שנים. השנה, בפעם ראשונה, בין הכנת עששיות לבין עוגות יום ההולדת של הנס הפרטי שלי, פשוט... שכחתי. ביום ההוא לא חשבתי עליהם. לא בכיתי. כלום. ופתאום היום זה הכה בי, ככה סתם, בלי שום סיבה. הרי אני זוכרת תמיד. הם תמיד שם, בלב, פצע שלא נסגר, לא נרפא. איך זה ששכחתי דווקא ביום ההוא? אני אפילו לא יודעת איך אני מרגישה עם זה... היום, באיחור של שבוע, יחד עם נרות של חנוכה, יחד עם נרות על עוגת יום הולדת, מדליקה גם נרות זכרון. איכשהו הכל התערבב אצלי השנה...