תודה לכל מי שכתב לי - במסרים וכאן.
הייתי היום באתר ההתמוטטות של בניני התאומים במנהטן. 3000 איש נהרגו שם. ואני - שנתיים אחרי האסון שלי, עמדתי שם, והבנתי איך החיים נמשכים, אתי או בלעדי. ניו יורק גועשת - ובצל המגדלים שאינם עומדים קרובי משפחה עם שלט של תמונות יקיריהם על החזה - ונלחמים בעירית ניו יורק ששלחה שרידים של הההרס אל המזבלה. זו אמת קשה לי לעיכול. הכל נמשך - כאילו לא קרה כלום. עמדתי שם אנונימית - וחשבתי על זה. מה אפשר לעשות אחרי שנהרג לך ילד. ומה אי אפשר לעשות.