שי לי..בעיה...

[סיסילאב]

שי לי..בעיה...../images/Emo173.gif

מאז שאני התחלתי את גיל 16, אני יש לי יותר עוצמה אני מרגישה שאני כבר יכולה לעשות דברים ולהחליט...ויש לי הרגשה שאימא שלי לא מבינה אותה...בזמן האחרון אני רבה איתה המון...ומחשבה שגורמת לי לרצות...ללכת מהבית הזה...וכל כך רע לי שאני רבה איתה... היא רבה איתי על דברים...שהיא לא מבינה אותי..למשל כשהחדר שלי מבולגן...היא צועקת עליי לסדר אותו...אבל אני אומרת לה שנוח לי ככה..זה כמו בית שלי...אז מה היא רוצה?..אם נוח לי זו החלטה שלי..זה חדר שלי?....אואז אנחנו רכות עד כדיי וויכוח..וזה עושה לי כל כך רע...זה משפיע על המצברוח שלי, על התיקשורת שלי...זה מעה בי אסוציאציות...כאילו..."למה הדעות שלך חשובות בכלל?"..."הרצונות וההחלטות שאת עושה חשובים בכלל?" ואני לא יודעת איך להתמודד..עם זה..

 

[nutmeg]

קודם כל

ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות. שנית - אולי זה ישמע לך מוזר אבל הריבים הללו די נחוצים על מנת שתתחילי לעשות את תהליך ההפרדות מהוריך. אם הכל יהיה על מי מנוחות ולא יהיו לך חילוקי דעות איך בסופו של דבר תצאי משם לדרכך ותהיי עצמאית וברשות עצמך? דבר שלישי - החדר הוא אמנם שלך אבל את עדיין גרה תחת קורת גג שמספקים לך ההורים, ועם כל הכבוד לך ולדרכים החדשות בהן את מגלה ש'נוח' לך לחיות, זה הבית שלהם. אי אפשר לגור כמו דייר משנה ולא לשלם שכר דירה. ביום בו תהיי עצמאית ובאמת יהיה לך חדר משלך, שאת גם משלמת עבורו שכר דירה, תוכלי לבלגן אותו כמה שבא לך. אחד השיעורים הגדולים של גיל ההתבגרות הם שאי אפשר לבחור בפינצטה היכן את מבקשת שיתיחסו אליך כאל בוגרת ועצמאית (סידור חדר, לימודים, שעות של חזרה הביתה, שימוש במכונית המשפחתית וכד') והיכן את מבקשת עדיין פריוילגיות של ילדה קטנה (דמי כיס, כלכלה מלאה, אי נשיאה בעול אחזקת הבית וכו'). ועכשיו אספר לך סוד: אם תראי להוריך שאת לוקחת אחריות בלי שיבקשו ממך בנושאים הקשורים לבית, להתחשבות גם בהם ובנושאים הקשורים אליך, הדרך שלך להתפס כבוגרת ואחראית בעיניהם תהיה יותר קלה. במקביל את צריכה להבין שאי אפשר ליהנות משני העולמות גם יחד. אי אפשר להחליט שאת "בוגרת" כשמדובר בדברים מסויימים ו"ילדה קטנה" כשמדובר באחרים. אם את רוצה שיתיחסו אליך כבוגרת, קחי אחריות על כל המשתמע מכך. התחילי לוותר פה ושם על אי אלו פריוילגיות ולעשות דברים בעצמך, לא רק לטובתך האישית אלא גם לטובת כל אלו שדרים ביחד באותו בית. ממש כמו שאמא מכבסת או מבשלת לכולם לא רק לעצמה.

 

[.אחת]

למה?

"במקביל את צריכה להבין שאי אפשר ליהנות משני העולמות גם יחד. אי אפשר להחליט שאת "בוגרת" כשמדובר בדברים מסויימים ו"ילדה קטנה" כשמדובר באחרים" למה לא? הדרגתיות זו מילה גסה? כל התחומים מבשילים בו זמנית? אם יש תחומים בהם אני עוד לא בשלה להיות עצמאית, אני צריכה להמשיך בתלות באלו שאני כן בשלה בהם? אני לא אשת מקצוע (הנסיון שלי הוא רב שנים, אבל מהצד של הפציינטית...) אבל זה נשמע לי מנוגד להגיון הבריא במקום לאט לאט לתת עצמאות בתחומים שאפשר, לנקוט בגישה של הכל או כלום. אני גם חושבת שלכל אחד מגיע מרחב פרטי בו הוא מחליט כיצד יראו חייו. יש שטחים שמשותפים לכולם ושם בהחלט צריך לנהוג לפי הכלל הנהוג בבית, אבל לכל אחד מגיע לדעתי את פיסת האלוהים הקטנה שלו, בה הוא מקבל החלטות על פי מה שמתאים לו ולא מה שמתאים להוריו (אפרופו הפרדה). זאת לא רק הדרך שחינכו אותי לפיה (כל התיכון הייתי עם חדר מבולגן, כי זה מה שהתאים *לי*), אלא גם הדרך שאני מתכוונת לחנך את ילדי העתידיים לפיה.

 

[סיסילאב]

בזמן האחרון...

היא מתנגד כמעט לכל דבר שאני מציעה...אבל אני כבר כמצעט בת 17 אז מה אני לא יכולה להתחיל לקבל החלטות לבד?....אני לא יכולה להתחיל טולגבש לעצתמי דעה?...כי הם לא תמיד מסכימים איתי...ואז אנחנו רבות...אז אני אומרת אוליי אמא שלי בלחץ מיזה...אוליי לא יודעת משהו קרה.?...ומה יקרה עם עוד שנה שנתיים שאני אמשיך לחיות בצורה שכבר אני יודעת שנוח לי..אלה כמעט החיים שלי...בת 18 אני כבר ברשות עצמי..אבל אני לא מבינה למה צריך להעניש על דברים כאלה..שלא מלמדים כלום...ואני לא רוצה לריב איתה..וזה עושה לי רע ..כאילו היא לא מקבלת דעות שלי...כאילו אין חשיבות לדעות שלי עדיין..

 

[nutmeg]

כי...

לא רק את בבית עוברת תהליכים. גם אמא. אם חשוב לך לדבר עמה באופן תרבותי ואם חשוב לך להפסיק לריב ולהתקוטט, עדיין את יכולה לעשות את הצעד הראשון ולפתוח את הנושא עמה. אני מוכנה לחתום לך שגם לה לא נעים לצעוק עליך כל הזמן. כשגרים ביחד תחת קורת גג אחת חשוב לפתח מיומנויות של משא ומתן על צרכים וגבולות כי אחרת באמת שני הצדדים מפסידים. אני יכולה לספר לך שלמשל עם הבן שלי שמבלגן את החדר כך שרק הוא מוצא את דבריו (לפעמים), הגעתי להסכם שאני לא נוגעת ולא מעירה - אבל עליו להיות אחראי מספיק ולאפשר לעוזרת לנקות את החדר אחת לשבועיים. אני דואגת לשמור על הצד שלי בהסכם ואיני מעירה לו או מבקשת שיסדר, ואילו הוא, אחת לשבועיים מחליף מצעים מוצא אוצרות מתחת למיטה ושם בכביסה ומכין את החדר לניקיון. הוא למד בדרך הקשה למשל שבגדים מלוכלכים לא מגיעים לסל הכביסה לבד, שאפשר לאבד גם דברים חשובים בבלגאן - ואני למדתי שבאמת אני לא חייבת שכל החדרים יהיו מסודרים כמו שאני אוהבת. משא ומתן, אני אומרת לך תציאי לאמא פתרון שיהיה מקובל על שתיכן.

 

[nutmeg]

תציאי=תציעי, אלא מה...../images/Emo4.gif