שוקולדה אחת
New member
שי לחג
"שלום איש חשוב" אני מסננת בחיוך כשמחליקה בידי על צווארון חולצתך, עת גופך כבר גוהר מעל שלי, היושב לצידך.
"מה שלומך הערב?" אני כבר לוחשת, כששדיי נחפנים בכפות ידייך, במבטך האש חורכת בבשרי רגעים ארוכים.
ידי חולפות על כתפייך ועל גבך הרחב, עדיין עטוף בחולצה, כשאתה מושיט יד, לשון, שפתיים- ולוקח לעצמך מכל טוב גופי, משפע השדיים, מהעור החלק והחם.
עכשיו השתיקה שלנו היא היחידה שיש לה מקום בחלל הצר שנותר בין גופינו. בתוכה אפשר לשמוע טוב יותר את אנחותייך שהולכות ומתגברות. את צליל הבגדים מתחככים במושב כשגופי נפנה אלייך יותר ויותר, נע לקראתך, מתאים עצמו לתנועות גופך, מנסה לקרוא את כל רצונותייך.
צווארי נאחז ונדחק בכוח אל בין רגלייך, לחוש את הקושי העטוף עדיין בבגדים, להריח את אדי הגוף המוכר, ואנחה חנוקה נפלטת מפיך, כמו אומרת לי "שלומי טוב מאוד. עכשיו תורך להפוך אותו למצויין"
עכשיו הכל יורד, מהר.
כל המסכות והתחפושות
כל כרטיסי הביקור, כל המסמכים לחתימה וההחלטות נותרים מאחור
ומושב אחורי ריק אחד עושה מקום רק לנו.
אנחנו פה כדי לשכוח. לשכוח את עצמנו, לברוח מעצמנו- מהאחריות, מהחיוכים, מלוחות הזמנים,
מכל מה שרצינו כל כך, מכל מה שמפחיד.
אנחנו בורחים ממקומות שונים אל אותו המקום בדיוק
אל נקודת החיבור המדויקת שבין חלל הפה החם שלי לזין הקשה שלך.
שם, שם הכל נעלם. מתאדה.
כל החששות, כל המאווים המודחקים,
לכמה רגעים כלום לא קיים- רק העור החם המתוח על הזין, מתגלגל על לשוני, נדחק אל תוך לועי
אני מקבלת ברצון מוחלט את ידך על ישבני המותירה בו סימנים חמים ואדומים של עונג
ראשי בין רגליים מחפש את ידך השניה, שתאחז במעמקיה של פקעת שערי, תרים ותוריד, תביא ותיקח. עלייך. אלייך. לתוכי. לתוכך.
ראשי סחרחר.
מטחי הזרע נורו לתוך פי. אני מסרבת לעזוב, להתנתק, להתרחק.
פי נותר פעור עד שאחרון הדי זיקפתך נרפה בין שפתיי
עד שהטיפה האחרונה מתלקקת על לשוני ונבלעת בגופי.
ידייך ממשיכות להצמיד אותי אלייך- אחת עודה מונחת בבעלות על ישבני הסמוק, השניה עוד אוחזת את ראשי קרוב בין רגלייך. אתה יודע שלא ארפה.
אף לא מילה.
הזין נשלף מתוכי, רפוי
ראשי מוטל על ברכייך
עיניים עצומות.
גופי שב ונע על ירכייך בעירומי
כף ידך משיבה בערסול נעים של שדיי
לשוני מלקקת את שפתיי, וכאילו בלי משים נתקלת בזין הרפוי
אני לא מעזה להביט מעלה, אלייך, מפחדת להרוס את החלום.
אני מוצצת את קצה הזין בין שפתיי, משחקת בו בלשוני, שואבת אותו אל תוכי
אצבעותייך לוטפות את שיערי, מרימות את פני- אני מכירה את המבט המפוכך שיש עכשיו בעינייך
לא רוצה לראות אותו.
לא יכולה לוותר. עוד קצת. רק עוד קצת.
רק הפעם, אני מבקשת
אל תפסיק,
בוא נקרא לזה- שי לחג.
"שלום איש חשוב" אני מסננת בחיוך כשמחליקה בידי על צווארון חולצתך, עת גופך כבר גוהר מעל שלי, היושב לצידך.
"מה שלומך הערב?" אני כבר לוחשת, כששדיי נחפנים בכפות ידייך, במבטך האש חורכת בבשרי רגעים ארוכים.
ידי חולפות על כתפייך ועל גבך הרחב, עדיין עטוף בחולצה, כשאתה מושיט יד, לשון, שפתיים- ולוקח לעצמך מכל טוב גופי, משפע השדיים, מהעור החלק והחם.
עכשיו השתיקה שלנו היא היחידה שיש לה מקום בחלל הצר שנותר בין גופינו. בתוכה אפשר לשמוע טוב יותר את אנחותייך שהולכות ומתגברות. את צליל הבגדים מתחככים במושב כשגופי נפנה אלייך יותר ויותר, נע לקראתך, מתאים עצמו לתנועות גופך, מנסה לקרוא את כל רצונותייך.
צווארי נאחז ונדחק בכוח אל בין רגלייך, לחוש את הקושי העטוף עדיין בבגדים, להריח את אדי הגוף המוכר, ואנחה חנוקה נפלטת מפיך, כמו אומרת לי "שלומי טוב מאוד. עכשיו תורך להפוך אותו למצויין"
עכשיו הכל יורד, מהר.
כל המסכות והתחפושות
כל כרטיסי הביקור, כל המסמכים לחתימה וההחלטות נותרים מאחור
ומושב אחורי ריק אחד עושה מקום רק לנו.
אנחנו פה כדי לשכוח. לשכוח את עצמנו, לברוח מעצמנו- מהאחריות, מהחיוכים, מלוחות הזמנים,
מכל מה שרצינו כל כך, מכל מה שמפחיד.
אנחנו בורחים ממקומות שונים אל אותו המקום בדיוק
אל נקודת החיבור המדויקת שבין חלל הפה החם שלי לזין הקשה שלך.
שם, שם הכל נעלם. מתאדה.
כל החששות, כל המאווים המודחקים,
לכמה רגעים כלום לא קיים- רק העור החם המתוח על הזין, מתגלגל על לשוני, נדחק אל תוך לועי
אני מקבלת ברצון מוחלט את ידך על ישבני המותירה בו סימנים חמים ואדומים של עונג
ראשי בין רגליים מחפש את ידך השניה, שתאחז במעמקיה של פקעת שערי, תרים ותוריד, תביא ותיקח. עלייך. אלייך. לתוכי. לתוכך.
ראשי סחרחר.
מטחי הזרע נורו לתוך פי. אני מסרבת לעזוב, להתנתק, להתרחק.
פי נותר פעור עד שאחרון הדי זיקפתך נרפה בין שפתיי
עד שהטיפה האחרונה מתלקקת על לשוני ונבלעת בגופי.
ידייך ממשיכות להצמיד אותי אלייך- אחת עודה מונחת בבעלות על ישבני הסמוק, השניה עוד אוחזת את ראשי קרוב בין רגלייך. אתה יודע שלא ארפה.
אף לא מילה.
הזין נשלף מתוכי, רפוי
ראשי מוטל על ברכייך
עיניים עצומות.
גופי שב ונע על ירכייך בעירומי
כף ידך משיבה בערסול נעים של שדיי
לשוני מלקקת את שפתיי, וכאילו בלי משים נתקלת בזין הרפוי
אני לא מעזה להביט מעלה, אלייך, מפחדת להרוס את החלום.
אני מוצצת את קצה הזין בין שפתיי, משחקת בו בלשוני, שואבת אותו אל תוכי
אצבעותייך לוטפות את שיערי, מרימות את פני- אני מכירה את המבט המפוכך שיש עכשיו בעינייך
לא רוצה לראות אותו.
לא יכולה לוותר. עוד קצת. רק עוד קצת.
רק הפעם, אני מבקשת
אל תפסיק,
בוא נקרא לזה- שי לחג.