צרלי וחצי !
New member
שיתוק
עברה עלי יממה קשה במיוחד שלא הצלחתי לתת לה פרוש בשום לקסיקון שאני מכירה. לא קוסמי ולא רציונלי. היה לי קשה מאוד עם עצמי, הרגשתי שאני שונאת את כולם, רוצה לרצוח מישהו ושנורא קשה לי, מחניק ולוחץ. חיפשתי לי מקום שבו ארגיש נוח. מיטה, חדר, שיחה וכלום התחושה רק התעצמה. במודעות שלי ידעתי שזה הכעס שלי וזה אני ושעדיף לי להתרחק מאנשים היממה הזו, אבל זה לא עזר לי להבין מה גרם להתפרצות התחושות האלה ונשארתי ככה בלי יכולת פרשנות. לא קרה לי מקרה כזה לוחץ שאמרתי לעצמי לצאת מזה ולא הצלחתי. פשוט חנק מוחלט. ואפילו הפרפר הלבן שנחת על כף ידי וסרב לעוף לא הצליח לעודד אותי. אפילו לכתוב בפורום לא יכולתי. שיתוק. עכשיו אחרי מספר שעות מועט אני מרגישה קצת יותר טוב. עדין לא בדיוק מבינה את העוצמה של הפחד שתקפה אותי ביום ובחלומות זוועה על השואה בלילה.
עברה עלי יממה קשה במיוחד שלא הצלחתי לתת לה פרוש בשום לקסיקון שאני מכירה. לא קוסמי ולא רציונלי. היה לי קשה מאוד עם עצמי, הרגשתי שאני שונאת את כולם, רוצה לרצוח מישהו ושנורא קשה לי, מחניק ולוחץ. חיפשתי לי מקום שבו ארגיש נוח. מיטה, חדר, שיחה וכלום התחושה רק התעצמה. במודעות שלי ידעתי שזה הכעס שלי וזה אני ושעדיף לי להתרחק מאנשים היממה הזו, אבל זה לא עזר לי להבין מה גרם להתפרצות התחושות האלה ונשארתי ככה בלי יכולת פרשנות. לא קרה לי מקרה כזה לוחץ שאמרתי לעצמי לצאת מזה ולא הצלחתי. פשוט חנק מוחלט. ואפילו הפרפר הלבן שנחת על כף ידי וסרב לעוף לא הצליח לעודד אותי. אפילו לכתוב בפורום לא יכולתי. שיתוק. עכשיו אחרי מספר שעות מועט אני מרגישה קצת יותר טוב. עדין לא בדיוק מבינה את העוצמה של הפחד שתקפה אותי ביום ובחלומות זוועה על השואה בלילה.