שיתוף

[בוקסבאני]

שיתוף

אני לא יודע אם זה המקום המתאים אבל זה משהו שיושב לי בלב כבר כמה זמן ואני לא יודע למי לפנות..
אני חי עם אבא שלי לבד משום שאמא שלי נפטרה לפני קרוב ל10 שנים ממחלת הסרטן.
ב4 השנים האחרונות נוצר קשר קרוב מאוד למישהי מהעבודה של אבא שלי..היא הפכה להיות סוג של אישה בעבור אבא שלי, אמא עבורי,אחות..כל דבר.
היא גרושה וחיה לבד עם ילדיה ולכן החיבור היה חשוב לה גם וכל צד השקיע בקשר הזה.
אני חושב שבשנה האחרונה פיתחתי סוג של "אנטי" כלפיה..כל מיני ריבים וויכוחים בין אבא שלי לבינה..או מידע בנוגע לבריאותה הנפשית שאבא שלי שיתף אותי..אני לא בטוח מה גרם לזה אבל פשוט פיתחתי אנטי כלפיה.
ולפני שבועיים אני והיא ניהלנו ויכוח משום שהיא החליטה שהיא מעוניינת לחזור בתשובה ואני מתנגד לחזרה בתשובה משום שהדת נתפסת בעיני כמגבילה..ובאיזשהו שלב פשוט התפרצתי וכעסתי מאוד ואני לא יודע למה הגבתי בצורה מוקצנת שכזו אבל חזרתי בי כי הרגשתי שזה לא היה במקום והתנצלתי.
אבא שלי אמר שהוא יודע ומרגיש כבר זמן רב שאני אנטי כלפיה וההתפרצות שהייתה לי לא קשורה לתוכן הויכוח עצמו..אלא לכעסים וההתנגדות שצברתי כלפיה במהלך הזמן.
בפועל הויכוח הזה שינה את טיב היחסים בין אבא שלי לבינה והם התחילו מאוד להתרחק משום שהיא נפגעה מאוד..ואחרי שהם התווכחו בעצמם והגיעו לכל מיני אי הסכמות, הקשר נותק לחלוטין .
בשורה התחתונה ההרגשה שלי כרגע היא שאני אשם. דיברתי עם אבא שלי וממה שהבנתי פשוט הרסתי לו את חיי החברה היחידים שהיו לו..במקום לנהוג בבגרות והתחשבות כלפיו פשוט התפרצתי והרסתי הכל.
ניסיתי להסביר לאבא שלי שזה לא פייר לדעתי שאני צריך להתעלם מהרגשות שלי ומההתנגדות שפיתחתי כלפיה רק בשביל שלו יהיה חיי חברה אפילו שהוא מאוד חשוב לי ויקר לי ואני אוהב אותו.
הוא סיכם את דיעתו בכך שאין מה לעשות בנידון ומה שהיה היה וזאת עובדה.
מאוד מתסכל...

זהו אני מצטער על החפירה ואם זה לא מתאים לכאן..בכל מקרה הפריקה הזו עזרה לי קצת להוריד מהלחץ שהיה בפנים.

תודה

 

[יעל ניסן]

מהתגובה של אבא שלך

אני יכולה להבין שני דברים:
1- שהוא מכיר אותך ממש טוב
2- שכנראה עזרת לו לעשות החלטה להיפרד. אם הוא היה אוהב אותה מאוד מאוד וחושב שעתידו איתה, שום התפרצות ושום אנטי שלך לא היה מפריע לו להמשיך ביחסים איתה.

 

[בוקסבאני]

תודה על התגובה

אכן אבא שלי מכיר אותי טוב..אבל יש לי תחושה שהוא מאוכזב והיה מעדיף שהקשר היה ממשיך..אבל מכיוון שאני הרסתי את הקשר אז הם נאלצו לוותר..נכנעו.
פשוט קשה לי ההרגשה שאני אשם.

 

[ברם אולם]

זה לא חייב להיות ע"פ הסנריו הזה - יכל להיות

שהדברים הלכו בכלל אחרת : הבת זוג אכן נפגעה מכל הבלגן ומהאנטי,ולא התרמתה מאמירותיו של האב לבנו שחא נהג נכון והאנטי שלו הוא מעבר לוויכוח עצמו,והיא עשתה את ההחלטות שלה - שאינה רוצה להמשיך יותר בקשר עם האב,כאשר בנו מתנכל לה באופן קבוע. גם אם האב אהב אותה,זה לא אומר שמצידה האהבה היתה מלאה או מספיקה כדי להתגבר על המכשלות העובדתיות עם השניים.מה גם שנושא החזרה בתשובה יכל לשחק תפקיד חשוב מבחינתה כדי לא לחזור לחיק המשפחה,כך שתוכל להתעמק בבחירתה החדשה.

 

[בוקסבאני]

תודה על התגובה שלך

אמממ אני חייב להגיד שאני לא התנכלתי לה באופן קבוע בכלל..עשיתי המון מאמצים לשדר שאני מסתדר איתה והתחשבתי בה המון. היו פעמים שבאמת פלטתי דברים שלא הייתי צריך לפלוט מתוך הבנה שלא מדובר באדם רגיל שמגיב בצורה נורמלית, אלא באדם אובר אמוציונלי.
לפי אבא שלי, הריב הזה היה פתח לדברים שבאו לאחר מכן...היא התחילה לפתח אנטי כלפי אבא שלי וכלפיי משום שהיא נפגעה והם פשוט התחילו להתרחק עד שלאבא שלי נמאס מהיחס שלה והוא החליט לנתק קשר.
בשורה התחתונה לפי דעתו עדיין אני אשם בכל מה שקרה ובגללי בעצם הם הגיעו למצב הזה וזהו.. פשוט קשה לי לקבל את האשמה.

 

[ברם אולם]

בוקסבאני-כאדם בוגר,ולא כילד,יש מקום שתיקח גם

אחריות על מעשיך. מסקנה נחרצת כפי שכתבת היא - שאביך אמר לך במפורש שלך יש אחריות על מהלך העניינים בינו לבינה.אתה צריך לנסות לעצור לרגע (כבוגר) ולנתח את מה
שקרה בביתכם יחד עימה.בת זוגו של אביך חשה מותקפת,דחויה,מושמצת ...כאשר באה לבית אביך.כל אדם במצב כזה יכל בשלב מסוים להישבר ולהחליט : בשביל מה לי כל העניין הזה,מה אני צריכה את זה אם לא רוצים אותי (יחס האנטי מצידך כלפיה),ולכן החליטה להתנתק.זו בעיה נפוצה במערכות זוגיות של פרק ב',כאשר אדם חדש (בת זוג / בן זוג )מצטרפים
לביתו של בן הזוג השני,ואז קורה רבות שילדי בעל / בת הבית יוצרים התנקרות והתיחסות של אנטי (כפי שאתה התנהגת) כאילו הם באו ומפריעים או מקלקלים את הווי הבית שהיה לפני הצטרפותם.אז נוצרים מתחים,אנטי,ביקורת ...שגורמים לשינויים מהותיים באווירת החיים המשותפת בבית,ולעיתים (די קרובות) נוצר מכך משבר ביחסים בין בני הזוג המבוגרים המגיע עד כדי פרידה ביניהם,בדיוק כפי שקרה אצלכם.לכן - יש לך אחריות ישירה ולא עקיפה על כל מה שנוצר ביחסים בינך לבינה,בינך לבין אביך,ובין אביך לבין בת זוגו,דבר שגרם לניתוק היחסים ביניהם.ילדים (בכל גיל) בדיוק כפי שכתבת בתחילה,רואים את הזר שנכנס לביתם כגורם מפריע,ככזה ש"גוזל" מהם את ההורה ואת התיחסותו לילדים,ואז מתחילה כל מסכת ההשתלשלויות העכורה ביחסים,ששיאה - הניתוק ועזיבתו של הזר את הבית.יש לך אחריות.באיזו מידה - זאת אתה בוודאי יודע.

 

[בוקסבאני]

זה לא מדוייק

רק משום שציינת את הדברים האלה אז אני אתייחס אליהם.
הריב עצמו היה בבית שלה ולא שלנו (שלי ושל אבא )..
אבא שלי והחברה הזו לא נמצאים בקשר זוגי אלא בקשר של חברות מאוד מאוד טובה וזה נמשך כבר 4 שנים.
אבא שלי בעצמו ,לא פעם, ניסה לנתק את הקשר והצביע על הפן החיובי שקיים בניתוק הקשר עמה בטענה שהקשר מאוד מכביד.
אני מרגיש חובה לציין שברוב הפעמים שראיתי אותה התייחסתי אליה בכבוד ובאהבה וצחקנו הרבה ביחד. אבל כן לעיתים קרה שלא יכולתי לנהוג בדרך זו אלא בצורה קצת יותר אדישה ומתנגדת משום שראיתי בה גורם מפריע. גם כי נפגעתי לא פעם וגם כי הרגשתי שהיא פוגעת באבא שלי (הוא משדר את זה בכך שהוא משתף אותי בבעיות שלהם!) .

בנוגע לאחריות הישירה שיש לי על היחסים ביני לבינה אני מסכים..וגם ביני לבין אבא שלי. אבל ההשפעה השלילית כביכול שיש לי על היחסים בין אבא שלי לחברה הטובה שלו נתפסת בעיני כמגוחכת..הרי אם אבא שלי ישנא את החברה הטובה שלי ויגיד שהוא מעדיף לא להיות בקשר איתה אז אני אקבל את זה..אבל היא חברה טובה שלי ולא שלו. הקשר הוא שלי ולא שלו... אין שום סיבה שבעולם שאני אכפה עליו לאהוב אותה ולקבל אותה ויותר מזה , אם כן אכפה עליו דבר כזה זה יהיה צעד מאוד אגואיסטי .
ולסיום אני מנסה להבין מה רצית להגיד בשורה התחתונה..אם נראה שקיימת בעיה נפוצה באי הקבלה של הילדים את הבנאדם הזר שנכנס לפתע לחייהם..אז מי צריך להיות הבוגר ולהתחשב? מי צריך לקחת על עצמו את האחריות? הילדים או המבוגרים?

 

[ברם אולם]

לגבי השורה האחרונה - כולם אמורים להתחשב אחד

בשני.הזר - שהופך להיות בן בית - צריך להתחשב בהווי המשפחה אליה הצטרף.הילדים - אמורים להבין שהזר שהצטרף אינו זר אלא בן/בת זוגו של ההורה שלהם,ובשל כך להתחשב ולרצות שהביחד יצליח,שהזוגיות תצליח,וגם הקשר בינם לבין הזר יהיה נעים .כאשר הילדים (וכמובן אני מתיחס לגילאים בוגרים,ולא קטנים...,דווקא קטנים מקבלים בהרבה יותר בחיבה מהבוגרים) רואים רק את עצמם,קטנוניים,אגואיסטיים ברמות גבוהות...- נוצר המתח בינם לבין הזר,כי הם משדרים לו את התנגדותם להשתלבותו ואת טינתם כלפיו.כך בוודאי לא נוצרת אווירה חיובית בין כל בני הבית,ואז מתחיל המתח בין בני הזוג המבוגרים,שבמידה וההורה בעל הבית לא קובע עמדה נחרצת מול ילדיו כי הוא מעוניין בקשר עם הבן/בת זוג שהצטרפו - נוצר כאוס המביא לעזיבת הזר בדרך כלל.

 

[בוקסבאני]

אני חושב שעכשיו אני מבין יותר.

אני מאמין שגם אם הייתה ניתנת לי הזדמנות שנייה,למרות הכל, כמעט שום דבר לא היה משתנה.
אני יודע שהרבה פעמים נמנעתי מויכוחים וריבים והפגנתי הרבה חיבה ונתתי מעצמי..ולפעמים אחרי ששמרתי ושמרתי זה פשוט יצא.
אז למרות שעכשיו אני מבין יותר (אני חושב..) מה הסיבות להתנהגות שלי..עדיין אני מאמין שבאיזשהו שלב הייתי מתפרץ כאילו שזה פשוט לא נתון לשליטתי..

בכל אופן הגעתי לכמה תובנות ואני שמח שהערתם כולכם את תשומת ליבי לפרטים השונים

תודה רבה!

 

[Nightmare18]

תסלח לי על מה שאומר לך

אבל את ממש הקשת על החיים של אבא שלך,

לא מספיק שהוא איבד את אישתו ,עכשיו כשיש לו הזדמנות לשקם את חייו אתה מקשה עליו בצורה אגואיסטית ביותר

אני מבינה שאת מקנא , זה טבעי, אבל אתה לא רוצה באושר של אבא שלך?

ברור שתרגיש אשם ההתנהגות שלך מאוד אגואיסטית, אתה צריך לתמוך בו ולעזור לו...

 

[בוקסבאני]

זה בסדר אין מה להתנצל

אני לא מרגיש שההתנהגות שלי אגואיסטית..במיוחד משום שאני תמיד מסייע בבית ומחוץ לבית במה שאפשר ומשתדל להתחשב באבא שלי ולהתנהג בצורה בוגרת ..(וזה לא אופייני לנערים לדעתי..אבל נוכח המצב למדתי להשקיע מעצמי)
מעבר לזה, האנטי שלי כלפיה נבע מתוך הרבה כעסים..אני לא רואה בה בנאדם שצריך להיות בחיים שלי. היא לא בריאה פיזית ונפשית , היא כועסת המון, רגישה מידי, אובססיבית כלפי אבא שלי..וכן במידה מסויימת אני גם מקנא. היא סוג של גנבה את אבא שלי ממני..
הרבה פעמים בשבוע אבא שלי יוצא בצהריים ונוסע אליה וחוזר בשעה מאוחרת מאוד ..ככה שרוב היום אני פשוט לבד לבד בבית.
הוא לא מתקשר לשאול מה שלומי..אף אחד לא מתעניין בי..ובסך הכל ? הוא כל מה שיש לי.
אז נכון שהוא זקוק לחיי חברה והיא סוג של סיפרה את זה. אבל מה אם לי זה לא עושה טוב? האם אני חייב לסבול בשקט רק כדי שתהיה לו חברה?
אם לי יש חברה שלא תגרום לאבא שלי להרגיש בנוח ..אני אקבל את זה. ואני אשמור עליה רחוק מהבית כדי שזה לא יפריע לו. אבל הוא לעומת זאת "כופה" עליי לפגוש אותה ..ולהיות צבוע לידה..ולהתעלם מכל מה שמפריע לי..ואי אפשר לעשות את זה במשך הרבה זמן כי מספיק שיהיה לי יום רע ואני לא אהיה סבלני והכל יתפוצץ..
אבל כמו שנאמר כבר אני נוטה להאמין שאם החברות כזאת חשובה והכל אז ההתפרצות שלי לא הייתה הורסת דבר במיוחד אחרי שהתנצלתי וחזרתי בי.

 

[ladybug4NLP]

2 הסנטים שלי

אני מרגישה את המחוייבות והאגה שלך כלפי אבא שלך.
לפעמים גם רצף של כוונות טובות יכול להוביל לגהינום

אתה ילד גדול, יותר נכון אדם בוגר במידה זו או אחרת ובכל זאת כיון שאתה גר בבית עם אבא החשיבות של אביך בבית היא גדולה בשבילך.
אבא שלך יכול להביא הביתה את מי שהוא רוצה. הוא המבוגר האחראי ובעל הבית ואתה הבן שלו
מצד שני מאחר ואתה (לפחות לפי הכרטיס בן 18) הרי שאין אפשרות לכפות עליך נוכחות של מי שאינך רוצה בקרבתו.
אין זה מעניינך אם הגברת רוצה לחזור בתשובה או להתכסות בשמיכות - כל זמן שזה לא מפר את האיזון והנוהלים של הבית שבו אתה חי.

ואתה כותב שרב הזמן אבא שלך לא בבית ואתה לבד.
מה עם חברים? לימודים? חברה? תחביבים?
רב בני הטיפשעשרה היו מתים שאבא שלהם לא ישים לב אליהם ולא "יחפור" (וגם לא אמא)

אני חושבת שכדאי שתשבו אתה ואבא ותנהלו שיחה רצינית ותאום ציפיות של מה שהוא מחפש בקשר עם האישה ומה הוא מצפה ממך,
וכמובן מה אתה מצפה מהמצב מאחר ואתה גר בבית. הוא לא יכול כמובן לכפות עליך לפגוש אותה ולהיות צבוע לידה. בכלל-לדעתי הם לא צריכים לשף אותך בכל מיני ויכוחים שיש להם. זה עניין שלהם.

חושב על זה שעוד מעט תלך לצבא ואביך יישאר לבד.
ואולי מחר או מחרתיים תהיה לך חברה -ואז כמובן תשכח לשים לב אליו בכלל כי האהבה יש לה רק זוג עיניים והן מופנות בעיקר לכוון האהוב/אהובה.

אני חושבת שברגע שיהיו לך חיים משלך, עדיין תוכל להמשיך "לדאוג" לאבא אבל הרבה פחות.

אל תשכח! הוא אבא שלך ולא להיפך

ולמרות האמור לעיל, אם הגב' הפסיקה את הקשרים עם אביך בגלל מריבה אחת - גם אם היתה גדולה - הרי שהקשר כנראה לא היה מספיק חזק וכדאי שאביך יתנהג כמבוגר האחראי ולא יטיל את הצרות שלו על הכתפיים שלך. זה שלו, ושלו בלבד וכדאי שהוא ינווט את הספינה שלו ושלה ולא יעמיד אותך כשומר סף
אני מקווה ששניהם יבינו שבסופו של דבר אתה נער צעיר ומותר לך לטעות, וכבר התנצלת שזה דבר גדול בעיני

אני מאמינה שתוך זמן סביר כשהעיניינים יירגעו אולי יהיה אפשר לדבר על זה ולחפש פתרונות בצורה רגוע יותר ובלי האשמות.

 

[בוקסבאני]

תודה!! מאוד אהבתי את תגובתך

אני אכן בן 18 ומשתדל לבלות כמה שיותר אבל משום שאני עדיין לומד..אז רוב הזמן אני בבית בין בגרות אחת לאחרת.
אבל זה לא העניין..הרי אפשר להתייחס לכך כאילו שהוא נמצא בעבודה ואז גם כן אני נשאר בבית לבד למשך פרק זמן מסויים.
העניין הוא שהם רבו הרבה לפני שאני התפרצתי..ולא פעם הם ניתקו קשר וחידשו אותו..וכל פעם שהוא שיתף אותי במריבות שלהם , רק התחזקה דעתי וכעסתי עליה יותר.
בשורה התחתונה אני לא חושב שזה הוגן להאשים אותי הן מהבחינה שמותר לי להתפרץ וזה לא סוף העולם והן מהבחינה שזה לא הוגן לכפות עליי קשר שאני לא מעוניין בו ולצפות שאתנהג בצביעות.

אז כן..את צודקת וחיזקת את דעתי והיה חשוב לי לשמוע זאת מאדם נוסף
תודה רבה לכולכן!

 

[ladybug4NLP]

וכן אתה צודק בזה ש...

אבא שלך צריך להיות המבוגר האחראי ולא אתה.
ולא כדאי שיטיל עליך את הנטל של המריבות שלהם כי זה שלו ולא שלך

ואתה לא צודק בזה שמותר לך להתפרץ מתי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה.
תמיד כדאי לקחת בחשבון את התוצאות ולשמור על כבוד האדם. גם שלך, גם שלו וגם שלה.
אין לכפות עליך קשר כי זה לא הקשר שלך-זה אחריות שלו והקשר שלו.
העיניינים ביניהם הם לא עיניינך וכדאי שתפנים את זה מהר ויפה שעה אחת קודם.
לפעמים גם מבוגרים מתנהגים כילדים ביניהם ובוחרים להאשים צד שלישי. תתרחק מזה. זה לא שלך
הרבה פעמים זוגות רבים בינם לבין עצמם כי זו הדינמיקה של הקשר- וזה לא שייך לילדים - אם כי זה אסון לילדים. למזלך נכון לעכשיו אתה כבר לא ילד.

וכמו שאומר המשורר last but not least יענו - אחרון אחרון חביב:

כדאי שתתרכז בלימודים, בחברים, בפעילויות ככל שאפשר.
צמצם נזקים - לך לחבר ללמוד, צא בערבים אם אפשר
אתה לא יכול לשנות אותם אבל אתה יכול לשנות את צורת החשיבה שלך, ההתנהגות שלך וההתיחסות שלך לעניין

זה תלוי רק בך!

נ.ב. אני חושבת שאוזן קשבת ולא רק דרך הפורום היתה מועילה לך. חבר טוב, יועצת בית ספר, מורה אהוב/אהובה?

 

[בוקסבאני]

לגמרי נכון

אני לא חשבתי לרגע שאני יכול לעשות מה שבא לי ...אבל טבעי שגם אני אתפרץ ואעשה טעויות ולכן ציפיתי שהם בתור מבוגרים לא יעשו מזה עניין וכן יסלחו לי והכל..אבל כנראה שזה נהיה מורכב יותר בגלל שהיא לא בריאה בנפשה ...
בכל אופן אני אשתדל להתרחק מעניינים שלא שייכים לי...אני מקווה שאבא שלי לא ייעלב אם אני אבקש לא להיות מעורב.(הרבה פעמים הוא מערב אותי )
ובנוגע לשיחה אני מסכים שיש לי חשק גדול לפרוק הרבה דברים ..אני מקווה לפגישה עם פסיכולוג מתי שאני אסיים עם הבגרויות