שיתוף...

[Naor2x]

שיתוף...

היום הייתי אצל איזה רב מקובל, והלכתי להתייעץ איתו לגבי כל התהליך שאני עובר והמצב הכללי, וכמובן שעלה "הנושא". כל עניין הזיווג, והוא פותח לי בתהילים ואומר לי "למה הזיווג שלך חסום?". אז סיפרתי לו את הסיפור... סיפרתי לו גם שאני רוצה לעשות שינוי, ושאני כבר כמה זמן בתהליך של המנעות מיחסי-מין עם בנים ומיחסי-מין עם עצמי. הוא כמובן הזמין אותי לארבעה תיקונים מיוחדים אצלו בחודש הקרוב, אבל הוא אמר משפט שגרם לי כאב עצום. הוא אמר "כדאי שתמצא חברה ותנסה קצת להיות איתה. בלי לעשות "דברים אסורים" אבל תתחיל לצאת לשידוכים... להכנס לזה". התייבשתי. זה המחיש לי כאילו בפרצוף "אין יותר בנים. זהו". יצאתי משם והתחלתי לבכות, וכל הדרך הבייתה בכיתי מאד - כי זה ממש כאב. אבל עכשיו אני שמח, כי סה"כ הפגישה איתו חיזקה אותי... אבל הוויתור כואב מאד חברים.... כואב כאבי מוות. אני זוכר את הגמילה שלי בזמנו מסמים ואלכוהול, שהייתי מאושפז בבית חולים כולי בפסיכוזה והתקפים אפילפטיים, ואחרכך החודשים של הערגה להשתמש ולשתות כל הזמן - אבל מה אגיד לכם, כל זה ממש "כסף קטן" וכאין וכאפס לעומת העניין של הויתור על התאווה והתשוקה לבנים. קשה לי - אבל אני מרים תפילה לה', שיתן לי כוח להמשיך, ושלא אתייאש - כי זה מאד חשוב לי השינוי הזה. מאד חשוב לי להפסיק לסבול ולהיות אומלל בגלל התאווה והתשוקה שיש לי לבנים.... תודה שהקשבתם לי אוהב אתכם

 

[eliorby]

אולי הוויתור כ"כ כואב

כי אתה בעצם מוותר על חלק מהותי בך. כמו לכרות לעצמך יד. אתה לא אוהב את היד, לא מבין אותה והיא גורמת לך הרבה סבל, אבל היא חלק ממך... ואולי יש סיבה טובה לכך שהיא חלק ממך. ואולי הסיבה היא לא כי זה "ניסיון" עליו אתה צריך להתגבר. אולי הנטייה שלך היא בעצם הניסיון של כל עם ישראל עליו הם צריכים להתגבר. ניסית פעם לחשוב על זה בצורה הזאת? אנחנו נעשים מקובעים מחשבתית כ"כ חזק לפעמים, עד שאנחנו לא מסוגלים לראות משהו מעבר לעיניים שלנו. ואנחנו רק אנושיים. אז תתחבר לניצוץ האלוקי שבתוכך. ותראה את הכל מנק' מבט גבוהה יותר, אפילו יותר מנק' המבט שאתה מורגל אליה. נק' מבט כ"כ רחבה, שכמעט כואב הראש מלהכיל אותה ליותר מדי זמן. הרבה אולי... אי אפשר לדעת כלום בוודאות. העיקר שתהיה בריא ויהיה לך טוב. לא משנה מה תבחר.

 

[Naor2x]

אליאור נשמה...

כפי שכבר הסברתי מס' פעמים - הבחירה שלי בשינוי הזה היא לא רק בגלל הרצון לחיות חיי תורה ומצוות במלואם וכפי ההלכה. זאת רק אחת מן הסיבות (והיא לא המרכזית, למען האמת). בתהליך שעשיתי בשנים האחרונות - ורק בחסדי ה', הבנתי הרבה דברים על הנטייה המינית שלי, והבנתי גם כמה סבל וכאב היא גורמת לי בתור אדם (בלי קשר להיותי יהודי או דתי). ועוד - כפי שכבר אמרתי כאן הרבה פעמים, במהלך השנים יצא לי להכיר את העולם ההומוסקסואלי מקרוב. יותר מדי מקרוב אפילו. במשך שנים זה היה כל עולמי. הייתי מאד מעורה. מכיר המון אנשים. משתתף בכל אירוע. וכו' וכו'. והבנתי שלהיות הומו זה פשוט חיים קשים. לא בגלל החברה או ההומופוביה. עם זה מעולם לא הייתה לי בעיה ואין לי עד היום. זה בכלל לא מזיז לי. הבעיה היא עם עצמי (ולא מתוך חוסר קבלה - כי את הנטייה כבר קיבלתי מזמן). לפני כמה זמן יצאתי מפגישה עם המורה הרוחני שלי, ודיברנו על זה. ואמרתי לו "אבל אתה לא מבין. המין זה לא הדבר העיקרי בקשר שלי עם גברים...". אז הוא חייך ואמר "או הו... אתה לא מבין כמה זה כן הדבר העיקרי אצלך". והוא באמת צודק. זה לא המצב אצל כולם, וכפי שאני תמיד דואג לציין - ישנם אנשים שעבורם חיים הומוסקסואליים זה אחלה ומצויין! בשבילי, בגלל האדם שאני, ובגלל האישיות שלי - זו בעיה. עוד סיבה היא זה שככל שהזמן מוסיף וחולף אני מרגיש שחיים של משפחה עם אישה וילדים זה דבר שהוא כן חשוב לי, ושכן הייתי רוצה אותו. ונקודה נוספת - שאני יודע שהרבה לא מסכימים איתי עליה כאן, אבל מכיוון שקצת ראיתי דברים בחיי - אני מתעקש. ככל שאנחנו מוסיפים ומתבגרים - אנחנו הולכים ונעשים פחות ופחות אטרקטיביים בעיני אחרים - במיוחד בקהילה ההומוסקסואלית. אני - עם כל הכבוד - לא רוצה להגיע לגיל 45 או 50 ולמצוא את עצמי לבד בלי כלום. נכון שיש כאלה שמנהלים מערכות יחסים עם גברים במשך שנים, ואפילו מקימים ביחד משפחה, והכל טוב ויפה - אבל עדיין - לא יעזור חבר'ה. אלו לא רוב המקרים. זה המיעוט. אז לעניינו אליאור - כל הסיבות הללו ביחד, הביאו אותי להבין שיותר כדאי לי, ויותר מתאים לי (שוב, לי, ולא לאף אחד אחר) לעשות את הצעד הזה. שהוא צעד כואב ביותר, אבל אני מאמין באמונה שלמה שבסופו של דבר הוא יצליח - והכל יסתדר לטובה.

 

[orbinin]

../images/Emo45.gif יפה.

 

[Looking4CoolName]

עשית תהליך ארוך ומדהים -

ואין לי מספיק מילים כדי להעריך אותך על זה. אבל אני יודע שיש בך מספיק אמונה בשביל לעשות את הפוש האחרון הזה.