שיתוף..

[black scar1]

שיתוף..

תגידו לי מה אתם חושבים.. ביום חמישי זה היה שבוע מהפעם האחרונה שעישנתי. ונשברתי. לא יודעת למה. הייתי סתם מדוכדכת ומשועממת, אז ביקשתי מההורים שלי שיקנו לי סיגריות. אפילו לא היה לי כוח ללכת בעצמי. אז הם קנו לי. ועישנתי 2 רצוף. אחרי כמה שניות פתאום תקפה אותי הרגשה ממש רעה. הרגשתי בחילה וכאב ראש חזק. כניראה הגוף שלי מגיב לזה קשה אם הוא לא רגיל, כי ככה היה לי גם בהתחלה. אז ישר הלכתי לשירותים ציחצחתי שיניים, שתפתי ידיים וזרקתי את הבגדים לכביסה כי הריח שלהם היה כל כך חזק ומגעיל. ואז חשבתי על הקופסה והרהרתי לעצמי אם פשוט לזרוק אותה. מצד שני היה "חבל" לי על ה-16 שקל- כמה אבסורד. ויום אחרי זה, פתאום כמה שעות אחרי שהתעוררתי התחשק לי סיגריה, כאילו שכחתי לגמרי את ההרגשה המגעילה מיום קודם. אז עישנתי. ושוב בחילה, כאב ראש וריח מגעיל. ואז החלטתי. אני זורקת את הקופסה.אז זרקתי אותה לפח אשפה מחוץ לבית. מה אתם אומרים יש לי עוד סיכוי? האמת היא שמאז חשבתי על סיגריות הרבה פחות והרבה פחות התחשק לי. תגידו? זה עובר? המחשבות על זה? האאפקטים הגופניים עברו מזמן.. אבל החשק לעשן עדיין היה קיים שם, כניראה. זה עובר מתישהו?

 

[פרלוד ופוגה]

עובר, אבל לוקח לזה זמן

אני עישנתי מגיל 14 והפסקתי כשהייתי בת 19, היום אם אני מעשנת סיגריה אחת אני נהיית ממש ממש חולה אחר כך, דלקת גרון בטוח. לפני שנתיים עישנתי חצי חבילה עם חברה במסיבה ואחר כך היתה לי דלקת ראות פסיכית לגמרי. היום כבר לא בא לי בכלל, אבל בכמה שנים אחרי שהפסקתי כן בא, וכאמור גם עישנתי פה ושם, מזל שזה עשה אותי כל כך חולה שלא יכולתי לחזור לזה.

 

[Mr RK]

מדובר בתהליך לדעתי...

אני לא מעשן כחמישה שבועות, ועדיין יש דחפים לעישון. עבורי, ההבנה של הדחף עוזרת. הרבה יותר קל לי להתמודד עם הרצון לעשן סיגריה בודדת, כשאני ידוע לדוגמא, שאין דבר כזה, רק סיגריה אחת. ואני יודע שאני לא רוצה לעשן סיגריה ועוד סיגריה ועוד סיגריה... טוב לי עם תובנה שבהתכרות אין דרך אמצע. או שאני מספק לגוף שלי את הסם, ומעשן עד שאני לא מרגיש עוד צורך לעשן (10-20 סיגריות ביום לפחות) או שאני לא מעשן כלל... מנסיון אישי, אני יכול לומר שהרצון לעשן יורד עם הזמן. לפני שבכלל התחלתי את הגמילה חשבתי על סיגריות במשך רוב היום. אם זה עם הקפה של הבוקר או מיד אחרי שיצאתי מהסרט, בהפסקות של נסיעה ארוכה באוטובוס (זה בכלל סיוט). כשהפסקתי את העישון, בהתחלה היה יותר קשה, עבורי לפחות, כמו נסיעת אוטובוס שלא נגמרת. אבל כמו שגם נאמר על ידי אחרים, אחרי זמן מסויים המחשבה והרצון לסיגריה ירד. עם הזמן המחשבה לעשן הפכה להיות משהו של 5-10 פעמים ביום למשך מספר דקות...עכשיו כשאני חושב על סיגריות זה בעיקר בצורה החיובית, על ההישג והמתנה שנתתי לעצמי עם הספקת העישון. וכן, לפעמים גם יש חלק לעשן... לאחרונה אשתי מעשנת יותר וזה עושה קצת חשק. אבל, הרצון להשאר באמת אדם חופשי מחזיק אותי מלהדרדר לעישון 'רק סיגריה אחת' עבורי ההבנה שעישון סיגריות זה שחור או לבן, מאוד עזרה. זה שקבלתי על עצמי שאני מכור ושמעכשיו יש רק שני אפשרויות עבורי. או לעשן כמו שאני רגיל לעשן, או לא לעשן כלל עזר לי לקבל את הבחירה הנכונה עבורי. לגבי הקושי הפסיכולוגי, אני מאמין שעם הזמן הוא פשוט דועך מעצמו, החוכמה היא דווקא להתמודד עם הרצון ולא להדחיק אותו. לענות לרצון הזה לא על ידי כניעה לעישון אלא על ידי הבנה של המשמעות של להיות מכור ולא לעשן מתוך בחירה

 

[אורית רוזן]

המצאות בקרבת מעשנים אחרים

הי, אני שמחה שהעלת את סוגיית אישתך, היא סוגיה שמטרידה מעשנים לשעבר רבים. שני דברים חשוב להביא למודע בהקשר זה: 1. כמעשנים אנחנו כל הזמן מקנאים במעשנים אחרים, ולכן תמיד כשמשהו יצא לסיגריה, או ידליק ליידנו נרצה גם... זה מה שגורם למעשנים לחשוב שעישון זה דבר מעורר קינאה ומדבק. כל עוד אנחנו בתוך המלכודת זה אכן לגטימי לרצות לסיים את המצוקה שהסיגריה הקודמת יצרה, ואם משהו אחר עושה את זה אנחנו רוצים גם...הקנאה הזאת שייכת למעשנים ולא ללא מעשנים, אנחנו שוכחים שהמצוקה שסיגריות יצרו כבר לא חלק מחיינו, ואני מציעה לכם להזכיר לעצמכם את זה כל פעם מחדש כשאתם רואים מעשן שפותר מצוקה שהסיגריה הקודמת יצרה (לא לגמרי פותר), ומבטיח לעצמו את המצוקה הבאה... 2. תמיד תשתמשו במעשנים ככלי להמחשת המלכודת, הזדמנות להסתכל מהצד כבעלי יכולת בחירה ולא כקורבנות תזכרו שאתם לא עוד הצאן שמובל על ידי חברות הסיגריות חג חרות שמח

 

[Mr RK]

אני אפילו אגיד יותר מזה...

אני מרחם על אנשים שמעשנים, על כך שהם עדיין במעגל ההתמכרות האכזרי הזה. אני בטוח שרובם, אם היה ניתנת להם הבחירה, היו מעדיפים להיות לא מעשנים. אני מקנא באלו שמעולם לא עישנו, אלו שלא מכירים בכלל את הצורך הפיסיולוגי בסיגרה. כאלו שהתמימות שלהם לא נפגעה אם אפשר לומר כך... כשחבר שלי אומר לי, מה הבעיה, פשוט אל תעשן יותר, אל תקנה יותר סיגריות וזהו...הוא אמר לי פעם משהו כזה: "אם היית על אי בודד, מה היתה עושה?" חשבתי בראש לשניה שהדבר הגרוע ביותר בלהיות תקוע על אי בודד זה שלא יהיו לי סיגריות....