שיתוף קטן ../images/Emo140.gif
כמו שרובכם יודעים אני כבר 4 חודשים משגיחה על קשישה שהיא בעצם המטופלת של דודה שלי, דודתי ביקשה ממני לעזור לה בהשגחה על הקשישה בבית החולים היא הייתה אחרי ניתוח שבעקבותיו מצבה הידרדר ולאחר מספר ימים עשו לה החיאה ומאז היא מונשמת. המעניין הוא בכל הסיפור הזה שאני מרגישה שיש לי שם סגירת מעגלים רצינית, ושנית הרבה טבואים שהיו לי בחיים פשוט התפוגגו שם. אחד מהם כמובן הוא בכלל טיפול בקשישים, אני תמיד סרבתי לעבוד עם קשישים, מאוד קשה לי עם זה מכל מיני בחינות, שנית אני עובדת שם 7 ימים בשבוע, שזה גם היה קו אדום מבחינתי לא לעבוד בימי שישי ובטח ובטח לא בשבת. בקיצור הרבה דברים שחשבתי שאני לא מוכנה לעשות פתאום קורים לי שם והאמת שזה לא קשה לי. זה מעניין אבל מה שרציתי עוד לספר זה שביום שישי הגיעה לבית החולים חולה ושמו אותה בחדר עם הקשישה שאני מטפלת בה, כשהיא הגיעה היה לי מאוד קה איתה משום שהיה לה פצע נמק ברגל והריח היה בלתי נסבל, ואני בעוונותי הרבים סגרתי עליה את הוילון כדי לנסות למזער את התפשטות הריח. ולמה אני מספרת את זה - אתמול והיום כמובן הייתי בחדר והתוודעתי לאותה אישה שלמרות המחלה הקשה שלה רואים שהיא הייתה אישה יפיפייה, מסתבר שהיא ערירית בלי ילדים וחיה בבית אבות לא טוב לה שם, והיא לא מבינה מה באמת רוצים ממנה למרות שבגדול היא יודעת בדיוק מה קורה איתה, אבל משום מה מאתמול כל הזמן כשאני חושבת עליה או עלך המצב שלה פתאום עולות לי דמעות ואני ממש לא יכולה להתאפק מלבכות אפילו ברחתי לשירותים כדי שלא יראו אותי בוכה, אין י הסבר לתופעה הזאת, נתקלתי כבר ביותר מדי מקרים של ערירים בבית החולים ואף אחד לא הצליח להשפיע עלי עד כה בצורה כזאת אפילו לא הקשישה שאיתה אני עובדת שהיא בעצמה אין לה ילדים ולא בעל - יש לה סה"כ אחיינים. האמת שלא ניסיתי לבדוק למה זה קורה לי עם אותה קשישה - באמת יהיה מעניין לבדוק למה. זהו הלאיתי אתכם יותר מדי להיום. הרבה אור ואהבה לכולם ושרק נהיה בריאים.
כמו שרובכם יודעים אני כבר 4 חודשים משגיחה על קשישה שהיא בעצם המטופלת של דודה שלי, דודתי ביקשה ממני לעזור לה בהשגחה על הקשישה בבית החולים היא הייתה אחרי ניתוח שבעקבותיו מצבה הידרדר ולאחר מספר ימים עשו לה החיאה ומאז היא מונשמת. המעניין הוא בכל הסיפור הזה שאני מרגישה שיש לי שם סגירת מעגלים רצינית, ושנית הרבה טבואים שהיו לי בחיים פשוט התפוגגו שם. אחד מהם כמובן הוא בכלל טיפול בקשישים, אני תמיד סרבתי לעבוד עם קשישים, מאוד קשה לי עם זה מכל מיני בחינות, שנית אני עובדת שם 7 ימים בשבוע, שזה גם היה קו אדום מבחינתי לא לעבוד בימי שישי ובטח ובטח לא בשבת. בקיצור הרבה דברים שחשבתי שאני לא מוכנה לעשות פתאום קורים לי שם והאמת שזה לא קשה לי. זה מעניין אבל מה שרציתי עוד לספר זה שביום שישי הגיעה לבית החולים חולה ושמו אותה בחדר עם הקשישה שאני מטפלת בה, כשהיא הגיעה היה לי מאוד קה איתה משום שהיה לה פצע נמק ברגל והריח היה בלתי נסבל, ואני בעוונותי הרבים סגרתי עליה את הוילון כדי לנסות למזער את התפשטות הריח. ולמה אני מספרת את זה - אתמול והיום כמובן הייתי בחדר והתוודעתי לאותה אישה שלמרות המחלה הקשה שלה רואים שהיא הייתה אישה יפיפייה, מסתבר שהיא ערירית בלי ילדים וחיה בבית אבות לא טוב לה שם, והיא לא מבינה מה באמת רוצים ממנה למרות שבגדול היא יודעת בדיוק מה קורה איתה, אבל משום מה מאתמול כל הזמן כשאני חושבת עליה או עלך המצב שלה פתאום עולות לי דמעות ואני ממש לא יכולה להתאפק מלבכות אפילו ברחתי לשירותים כדי שלא יראו אותי בוכה, אין י הסבר לתופעה הזאת, נתקלתי כבר ביותר מדי מקרים של ערירים בבית החולים ואף אחד לא הצליח להשפיע עלי עד כה בצורה כזאת אפילו לא הקשישה שאיתה אני עובדת שהיא בעצמה אין לה ילדים ולא בעל - יש לה סה"כ אחיינים. האמת שלא ניסיתי לבדוק למה זה קורה לי עם אותה קשישה - באמת יהיה מעניין לבדוק למה. זהו הלאיתי אתכם יותר מדי להיום. הרבה אור ואהבה לכולם ושרק נהיה בריאים.
