שיתוף מלא או פרטיות
יש לי הפרעה נפשית קשה שאני חייבת להיות תמיד בשליטה ואני לא סומכת על אנשים אחרים, רק על עצמי. אפילו על האנשים היקרים לי ביותר אני לא סומכת.
אני ובן זוגי קבענו חוק שמדברים על הכל ואין הסתרות בנינו.
למרות שאנחנו מדברים על הכל, אני מוצאת את עצמי מחטטת לו בכל הזדמנות אפשרית בפלאפון. אני אוהבת לדעת מה קורה איתו. כמה שאנחנו פתוחים, לא יוצא לנו לדבר על כל פיפס. אני מחטטת לו בעיקר אחרי ריבים, להבין מה הצד שלו בריב, לראות מה הוא חושב עלי באותו רגע ספציפית בריב או בכללי בלי קשר לריבים...יש לי הרגשה שגם הוא מחטט לי בפלאפון בהזדמנויות.
אני מצד אחד יודעת שהוא אוהב אותי, אבל מצד שני תמיד מכרסמת בי ההרגשה שאולי זה רק נדמה לי או שאולי יום אחד ימאס לו.
ברור לי שזה לא בסדר לחטט בפלאפון אבל מרגיש לי שאני לא יכולה לחיות בלי זה. כשיש לי גישה למידע אני מרגישה בטוחה.
הבנתי שזה קורה אצל הרבה זוגות, עד כמה זה באמת נפוץ?
איך מתמודדים עם העניין?
יש לי הפרעה נפשית קשה שאני חייבת להיות תמיד בשליטה ואני לא סומכת על אנשים אחרים, רק על עצמי. אפילו על האנשים היקרים לי ביותר אני לא סומכת.
אני ובן זוגי קבענו חוק שמדברים על הכל ואין הסתרות בנינו.
למרות שאנחנו מדברים על הכל, אני מוצאת את עצמי מחטטת לו בכל הזדמנות אפשרית בפלאפון. אני אוהבת לדעת מה קורה איתו. כמה שאנחנו פתוחים, לא יוצא לנו לדבר על כל פיפס. אני מחטטת לו בעיקר אחרי ריבים, להבין מה הצד שלו בריב, לראות מה הוא חושב עלי באותו רגע ספציפית בריב או בכללי בלי קשר לריבים...יש לי הרגשה שגם הוא מחטט לי בפלאפון בהזדמנויות.
אני מצד אחד יודעת שהוא אוהב אותי, אבל מצד שני תמיד מכרסמת בי ההרגשה שאולי זה רק נדמה לי או שאולי יום אחד ימאס לו.
ברור לי שזה לא בסדר לחטט בפלאפון אבל מרגיש לי שאני לא יכולה לחיות בלי זה. כשיש לי גישה למידע אני מרגישה בטוחה.
הבנתי שזה קורה אצל הרבה זוגות, עד כמה זה באמת נפוץ?
איך מתמודדים עם העניין?
