שיתוף: ימים עצובים לי
כבן לניצולי שואה אני חש שעם השנים קשה לי יותר. לפעמים אני אפילו לא מקשר את הירידה במצב הרוח ליום הזה עד שאני לא משוחח עם אחותי המקסימה ואז האסימונים נופלים. זה לא רק עצב בשל הזדהות. זה עצב מתוך ההוויה הפרטית שלי. הדור שעבר את האירועים הכל כך קשים האלה ובפרט הוריי הורישו לי (שלא במתכוון חלילה), אנרגטית את התחושות, הכאב, הפצעים, בכל רגע ורגע מלידתי (ואלי עוד קודם) ועד היום. כן, גדלתי לתוך עולם אחר ואני לא חוויתי את הקשיים הבלתי נתפשים האלה אבל אני מרגיש שהם חלק מהוויתי היום עצוב וכואב תודה
כבן לניצולי שואה אני חש שעם השנים קשה לי יותר. לפעמים אני אפילו לא מקשר את הירידה במצב הרוח ליום הזה עד שאני לא משוחח עם אחותי המקסימה ואז האסימונים נופלים. זה לא רק עצב בשל הזדהות. זה עצב מתוך ההוויה הפרטית שלי. הדור שעבר את האירועים הכל כך קשים האלה ובפרט הוריי הורישו לי (שלא במתכוון חלילה), אנרגטית את התחושות, הכאב, הפצעים, בכל רגע ורגע מלידתי (ואלי עוד קודם) ועד היום. כן, גדלתי לתוך עולם אחר ואני לא חוויתי את הקשיים הבלתי נתפשים האלה אבל אני מרגיש שהם חלק מהוויתי היום עצוב וכואב תודה
