שיתוף בין בני זוג

פומפיה

New member
שיתוף בין בני זוג

חברה שלי סיפרה אתמול שבעלה סובל מהפרעת חרדה. היא לא יכלה לומר לי את האבחון המדויק, ורק סיפרה שהוא נמצא בטיפול תרופתי (פבוקסיל) ופסיכולוגי. הסימטומים כפי שהיא תיארה אותם: התעסקות מוגזמת בבריאות שלו - פחד שהוא סובל ממחלה קשה, פחד מזיהום (חיידקים, שתייה מבקבוק), וגם - חוסר אנרגיה. לי זה נשמע כמו OCD, אבל קשה לי לומר ממעט הנתונים שהיא מסרה לי. על כל פנים, הוא מאוד סגור. הוא לא מוכן שהיא תגיע איתו לפגישה טיפולית (לדבריו, המטפלת שלו אמרה שזה לא מקובל שבת הזוג תגיע איתו, גם לא לפגישה בודדת...). לתחושתי, הוא מרגיש שהיא שופטת אותו, בוחנת אותו... היא חוששת מההשלכות על החיים המשותפים שלהם, וקשה לה, אולי, להכיל את הכאב שלו. מה דעתכם? ממעט הנתונים הנ"ל - האם זו כנראה הפרעת טורדנות כפייתית? איך הייתם מציעים לה לנהוג... היא מספרת שלמרות כל המאמצים שלה לתת לו להבין שהיא שם בשבילו... הוא לא ניפתח. לדעתי היא "סוגרת" אותו, כי הוא מרגיש את הספקות שלה.
 

nutmeg

New member
פומפיה -

קודם כל בבסיס ה-OCD יושבת החרדה, כך שאם רוצים להיות 'עדינים' אפשר להגיד שהוא סובל מ'חרדות'. אני חייבת להגיד שלא כל כך הבנתי את החלק האחרון של ההודעה שלך. מה זאת אומרת "היא סוגרת אותו" ואיזה ספקות הוא מרגיש שהיא לא מבטאת במילים? ומה זאת אומרת שהוא לא נפתח. בקשר לסימפטומים? בקשר לטיפול? בקשר לעצמו? בקשר לפחד שהוא חולה במחלה קשה - בחלקו זה נכון. OCD היא מחלה קשה במובן זה שהיא די עמידה לטיפול וצריך עקשנות של פרד למגר חלק מהסימפטומים. בקשר להתעסקות עם הגוף - חשוב לראות אלו "סימנים" יש לו כדי לבסס את החשדות שלו לגבי קיומה של מחלה. לפעמים יש גלישה לחשיבה פסיכוטית. לא פשוט. בהחלט לא פשוט. במקום חברתך הייתי מבקשת יעוץ זוגי שלא על חשבון הפגישה הטיפולית שלו אלא בנוסף. הוא חייב להבין שאם הוא ימשיך לדחוק אותה אל מחוץ לתמונה הוא ישאר לבד עם החרדות שלו והטיפולים שלו. היא לא תחכה לו לעד, נכון? זה אמור להיות האינטרס שלו (וגם של המטפלת שלו) לשתף את ה'זולת המשמעותי' בחייו, מכיוון שזהו הקונטקסט בו הוא חי. אם מרחיקים את הזולת המשמעותי - משתנה הקונטקסט מה שיהפוך את ההתמודדות שלו לקשה שבעתיים.
 

פומפיה

New member
הבהרות

את צודקת. היא פתחה בזה שהוא סובל מ"חרדה". חרדה זו מילה מאוד רחבה, כמו שאת יודעת... והיא רוצה לדעת יותר על סוג ההפרעה ועל חומרת ההפרעה. ממה שאני מבינה ממנה, נראה שחלק מהחשש שלו לשתף אותה נובע ממה שהיא משדרת... היא שוקלת אפילו להיפרד (כלומר, להתגרש). יש לה ספקות לגבי חיים משותפים. היא חוששת מהחמרת המצב, מהפגיעות הגנטית למחלה... היא כתבה לעצמה רשימה של שאלות שחשוב לה לברר, והוא מצא את הרשימה... את כל השאלות האלה היא לא שאלה לפני החתונה. היא לא שיתפה אף אחד עד עכשיו. לגבי המחלה הקשה - התכוונתי שהוא חושש ממחלה גופנית. למשל, היו לו כאבים בחזה. הוא הלך לקרדיולוג שאמר לו שאין שום בעיה. זה לא הספיק לו והוא הלך לקבל חוות דעת של עוד כמה רופאים. הסיפור הזה חוזר על עצמו. במקרה אחר - הוא שתה מבקבוק מים ישירות ואח"כ נתקף חרדה. היא גם אמרה שהוא מפחד מחיידקים. OCD זו אכן מחלה קשה, ואני לא רוצה "להדביק" לו תווית, אבל התחושה שלי היא שמדובר בזה. בכל אופן, אני חושבת שהוא חייב לשתף אותה... שהמטפלת אמורה לעודד את זה, ולא לומר ש"זה לא מקובל" שבת הזוג תגיע. תודה.
 

nutmeg

New member
רק מחשבה

עושה רושם שחוסר השיתוף (הלבטים והשאלות שהיו לה לפני החתונה והיא לא שאלה, כמו גם חוסר הרצון שלו להיפתח כלפיה) רק מצביע על דפוס לא ממש בריא בין בני זוג בלי קשר לתופעות מהן הוא סובל. אם עכשיו הם לא יעשו משהו לשפר את האמון ביניהם ואת ערוצי התקשורת, יהיה יותר קשה אחר כך.
 

גרא.

New member
פומפיה,על פניו, כפי שנוטמג מאד פרטה

אכן נראה שאותו אדם, סובל מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD).החיים לצד אדם החולה במחלה הספציפית הזו, כלל אינם קלים, ודורשים השקעת אנרגיות נפשיות לעיתים רבות ועצומות..השאלה הרלוונטית, אליה לא התייחסת בפנייך, היא מהו הקשר הרגשי ביניהם? מה טיב הזוגיות שהיתה, אם היתה עד שהתגלה שהוא חולה?..האם היא חשה שהיא אוהבת אותו מספיק כדי להשקיע את כל אונה ומרצה בתהליך ההחלמה שלו, ואפשר להחלים מהמחלה הזו..פירוק הזוגיות, פירוק התא המשפחתי במצבים כאלה, תמיד מותנה בחוזק הדבק הרגשי שהיה/ שקיים בין .שניהן.והשאלה היא, אם בסופו של דבר, אם וכאשר היא תחליט לעזוב אותו, האם זה יעיק על מצפונה, או שהיא תוכל אחרי זמן החלמה קצר/ארוך,לחזור לשגרה עד כדי מחשבות לפחות על פרק ב'.מכל מקום, לא הייתי מתפלא על הקשיים שהוא מערים במהלך הטיפול, ההתנגדויות, החששות,חוסר הרצון לשתף פעולה ולעבור יחד את תקופת המחלה, הם חלק לפעמים בלתי נפרד מהסימפטומים של המחלה עצמה.לפי מצב הענינים הקיים, יתכן שיהיה עליה להגיע די מהר להחלטה מה היא רוצה לעשות.לקבל את המצב הקיים, ולמרות כל הקשיים, להמשיך לתמוך בבעל,עד שמצבו יוטב,למרות שאינו רוצה לשתף פעולה. או לחתוך חד משמעית את הזוגיות הזו, למרות כל הקשיים הרגשיים, המוסריים, וכנראה גם הכלכליים הכרוכים בכך.אכן, החלטות קשות.
 

פומפיה

New member
nutmeg ו- גרא, תודה רבה ../images/Emo20.gif

אני אנסה קודם כל להקשיב לחברתי ואהיה זהירה במה שאומר. מדובר בהחלטות מאוד לא פשוטות.
 
למעלה