שישי שבת (טריגר?)

sunin

New member
שישי שבת (טריגר?)

אני מרגישה שרק שבמקום כזה יבינו אותי, או שאולי אפילו פה לא.
סתם בא לי לפרוק קצת....
כולם בבית, ואני אוכלת.. והרבה.. בולסת... ועוד ועוד ועוד..
והמילים..אם היא רק הייתה יודעת
מה קורה לי ומה זה עושה.... 'השמנת...'
'מה זה..כמה את אוכלת?'
'מה קרה לימים שלא אכלת כמעט כלום...?'

אם היית יודעת...היית שותקת..היית שמחה שאני אוכלת.
או שבעצם לא, כי היית יודעת בדיוק מה הולך לקרות אחרי זה.

יום שבת וכולם בבית...כל מה שנכנס נשאר. בגוף שלי...לתוך הבטן..לרגליים..
אני מפחדת. מפחדת להוריד את הבגדים הרחבים שלי ולשים ג'ינס ולצאת,
בא לי להישאר בבית. בבקשה אל תכריחי אותי לצאת..

יום שישי בערב, ממתי אני שונאת אותך?
השעה הזאת... 21:10 בערב.. אני יודעת שזה הזמן. להתארגן
לגלות מחדש איך אני נראת על אזרחי..
פתאום אני מתגעגעת למדים, ליום ראשון...

רק...להיות לבד..ל-20 דקות...וזהו...בבקשה...
 

levshavur

New member
לשונין

שלום לך
כואב לקרוא את ההודעה שכתבת. למי את בעצם מפנה אותה? לאימא שלך? אני לא יודעת מה סוג הקשר שלך איתה אבל האם, למרות המשפטים הפוגעניים היית יכולה לנסות לדבר איתה - או שזה חסר תועלת?
אני חושבת שאין לך מה לפחד מהג'ינס שלך ...את לא המראה החיצוני שלך...יש לך גוף ונשמה, ואופי וזה מה שמגדיר אותך לא המחלה אלא האופי והרגשות שלך...מי שיאהב אותך, לא יסתכל על זה...ויראה את האופי שלך ,את הייחודיות שלך...
אני יכולה להגיד לך שהמראה החיצוני שלי נראה משונה (לא כותבת יותר מיזה בגלל אווטינג) אבל עובדה שיש לי בעל אוהב וחברות וידידים...ואני מצאתי משהו להחזיק בו, הלימודים שלי, האם את מרגישה ככה לגביי הצבא?
אני יכולה להגיד לך שלאורך כל החיים שלי שמעתי משפטים פוגעניים בגלל שאני כבדת ראייה (ובשנים האחרונות גם כבדת שמיעה) ובכיתה אני נראית שונה עם מכשיר ה FM שתלויי לי על הצוואר והאוזניות והמכשיר השני שהמורה שמה על הבגד או על השולחן שלה...ואני מסתובבת עם זה באוניברסיטה (כדיי לא לפרק את הכל בין שיעור אחד לשני ) ובנוסף יש לי מקל של עיוורים שמונע ממני להיתקע בחפצים או בורות וכ'...(למרות שביום שישי החלקתי מהגשם ונפלתי על המדרכה הרטובה- מאוד לא נעים) ועדיין אנשים באוניברסיטה מתייחסים אליי יפה...אפילו עם איך שאני נראית...אז באמת שאין לך מה לפחד מהג'ינס יאהבו אותך באותה המידה אם את בג'ינס או במדים. יש לי חברה שכנראה מסיבות רפואיות היא שמנה והיא הולכת לתופרת ומעצבת לעצמה בגדים ממש יפים שמתאימים למידה שלה והיא מאושרת לא מפריע לה זה שהיא שמנה...גם פעם הייתה באוניברסיטה מישהי שמנה ונמוכה שהשתתפה בערב של החוג לתאטרון ועשתה קטע שנקרא "אני שמנה אז מה..." והיא הייתה בבגד גוף שחור וצמוד...ואנשים מאוד התרגשו מההופעה שלה ומאוד פירגנו לה...
אני מקווה שיהיו שבתות שתרגישי טוב יותר.
לבשה.
 

sunin

New member
אני לא רוצה להשלים עם זה

ולא מתכוונת להשלים עם זה.
אם אני לא מרגישה עם המשפט 'אני שמנה אז מה..'
אז איך אגיד אותו.. לעצמי..או לאחרים?

עם אמא שלי זה מסובך..כי היא לא באה ממקום של להעליב..כי היא לא חושבת שזה מעליב.
ואני גם לא אבוא ואגיד לה שיש לי בעיה עם מה שהיא אומרת, כי היא תבין שיש לי בעיתיות עם הנושא. ואני ממש לא צריכה אותה על הראש שלי...


זה יותר בעיה שלי עם עצמי. כי אני יודעת שהיא צודקת. ואני ממש לא מתכוונת להשלים עם זה. אני הולכת להילחם בזה..עד הסוף..
ו.. כ"כ אוף. כי אם לא אמא שלי מזמן הייתי עושה צעד. אבל אני לא יכולה..זה יהרוג אותה..
 
למעלה