שישי צהריים..

[Hadar design]

שישי צהריים..

יום שישי.
חודשיים ושלושה שבועות שאני לבד. בלעדיו.

יום שישי
שאני לבד לגמרי, אף אחד לא בא לישון אצלי (משפחה/חברים)
כולם מאוד עסוקים, וזה לגמרי בסדר מבחינתי
לא בא לי שיישתדלו בשבילי. להיות. לנסות למצוא לי עיסוקים.

זו המציאות.
אני לבד.
ואני צריכה להתמודד עם זה.
כי כל החיים קדימה יהיו לבד בלעדיו.

אז אני רוצה ללכת לים, ואין לי פרטנרים היום
כולם עסוקים, עסוקות, משפחה, ילדים, בילויים
יש לי כרטיסים חינם להופעה ואין מי שייצטרך אליי.
אז אני לא הולכת..... כי לא בא לי להיות שם לבד ולהרגיש את זה.

אני לא רוצה שיהפכו עולמות בשביל לבוא איתי
כל האנשים שאני אוהבת עסוקים, וזה לגיטימי
ואני מרגישה בודדה.

יום שישי. 12 בצהריים ואני רובצת על הספה
מחפשת חיים, מרגישה ריקנות, קינאה, בדידות
עצובה, מרירה, כועסת
ואין לי הרבה ברירות, כי זו מציאות חיי
הוא איננו, והוא לא יחזור על אף התשוקה שלי לכך
ואני לבד, ואהיה עוד הרבה זמן כך לבד
וצריכה בעצמי, בכוחותיי להעסיק את עצמי
עוד מעבר לכל מה שאני כבר עושה

ואזלו לי הכוחות.
שונאת את סוף השבוע הזה, אין בו דבר אחד נעים.
לבד.

 

[קורלי176]

ישנן עליות וירידות...........

היום את ממש במצב רוח ירוד. מתוסכלת ומיואשת. אבל ממצב כזזה רק עולים כי אין יותר לאן לשקוע. לימדי "להנות" מהלבד. יש מחשב, ספרים, טלוויזיה וטלפון כדי "להתקשקש" עם חברה טובה ומבינה. להרגיש לבד זה לגיטימי, אבל עשי הכל כדי לא להרגיש בדידות. יש לך את עצמך, אל תאבדי את עצמך.
הוא צפון ושמור בלבך וכך זה ישאר. לא להישבר אחותי לצרה, להמשיך בראש מורם.