שיר

[vogue15]

שיר

זה שיר שכתבתי לפני יומיים והחלטתי לפתע שהוא לא מתאים לאוף טופיק כי לא מגיבים לי עליו ושואלים על המפגש הבא *מכחכח בגרוני*

המממ אז תקראו ותגיבו.. כתבתי לך שיר ============ כתבתי לך שיר, רק מילים – בלי מנגינה. כתבתי לך שיר- על אהבה טיפה שונה. שמתי אותו במעטפה כחולה, ליקקתי את הבול, סגרתי את אותה מעטפה, ויצאתי החוצה עצוב למבול. שמתי את המכתב בתיבה וחזרתי הביתה עם תקווה ליום בהיר, עם תקווה שלא אשבר, שתבין על מה השיר. כתבתי לך שיר, כששמעתי מנגינה עצובה. דמעות על הדף הכתוב, דמעות של סבל ועוגמה. כתבתי לך שיר אבל לא רוצה שאותו תקבל, רק תראה, בן אדם, כמה אותי אתה כובל. שם לא כתבתי על המעטפה- לא את השם שלך ולא את שלי, כי יודע שאין טעם לעשות זאת- אתה במילא מת בשבילי.

 

[adamsplit]

דעה כנה?

סופר אחד אמר שבכל שיר חייב להיות אהבה עצב התחלה מזמינה וסוף שתופס בביצים כתבת שיר מאד מאד יפה מרגש אהבה עצב התחלה מזמינה אבל עברתי לידו כמה פעמים והסוף שלו לא תפס אותי בביצים הסוף התקרב ואמר שלום אבל לא תפס שלא תחשוב לא נכון כי אם ראית את השירשור שהיה לי עם שירן(לפני שמנהל אכזר ומרושע *שיעול*רספוטין**שיעול* מחק אותו) היית רואה שאני תפוס אבל הסוף או תופס או מפספס וחבל לעולל את זה לשיר

 

[fayd הפשוש]

אני מתנצל מראש על ברוטליות!

לא אהבתי..... פשוט מדי ואין שורת סיום.... הינה בוא תנסה ליקוא משהו שאני כתבתי אני לא אומר שאני מי יודע מה טוב אבל אני עושה את זה הרבה זמן: שוב יורד גשם על חלוני, אתה כבר מזמן עזבת, הלכת, אפילו מבלי להגיד שלום, אני יושב על אדן החלון, בידיוק בתנוחה שעזבת אותי, מנסה לשמר את הרגע, מביט החוצה על הגשם הרך השוטף את העיר בנימוס הקריר והמאופק שלו, מביט על השמיים האפורים, שדווקה היום החליטו להזיל דמעות, כאילו ידעו שזה היום הכי טוב לגשם הראשון, היום שבו אתה עזבת אותי, והם, כאילו מזדהים איתי, בוכים יחד איתי, אני בדמעות בודדות שנושרות לי במורד פני לעבר פי, והם במטר שוטף, זכור לי הרגע שאמרת את המישפט, "איין לי כוח כבר לנסות לפתור את הקוביה שלך, נימאס לי! אני הולך..." אנ יישבתי על החלון, ואתה עמדת מולי, מוציא את המילים הללו, כאילו זה הדבר הכי פשוט שעשית בחיים שלך, ואני רואה את הפה שלך זז, ואני לא מסכים להבין את המילילם שיצואות ממנו, ואז פשוט הלכת, השארת אותי לבד על החלון, מביט אליך חוצה את הרחוב, בגשם, אם המעיל השחור הארוך והמנפנף שלך, והדמעות עדיין ממשיכות ללא הפסק, אני פותח את החלון, מריח את הריח המיוחד הזה של הגשם, ומרגיש שאני רוצה לעוף, אני פורש את הידים שלי, ועף, ותוך כדי מעוף, אני עדיין שומע אותך צועק מלמטה: אני מיצטער, אני עדיין רוצה אותך, אבל בשלב ההוא, זה כבר היה מאוחר מדי...

 

[vogue15]

הממממ ../images/Emo80.gif

אתה לא יכול להשוות... אנחנו כותבים בסגנון אחר- אני כותב בחרוזים... זה סגנון הכתיבה שלי... אתה גם כותב בצורה ספרותית ואני בצורה חופשית, בלי תבנית ספרותית כזאת. יש דברים שאהבתי בשיר/סיפור שלך ("אין לי כוח כבר לנסות לפתור את הקוביה שלך, נימאס לי! אני הולך...") שכתובים בחופשיות ולכן אהבתי אותם. ויש דברים כתבת בתסנית הספרותית ("מביט החוצה על הגשם הרך השוטף את העיר בנימוס הקריר והמאופק שלו") שסגנון כזה אני לא אוהב... אניווי- תודה על הפידבק... מצפה לעוד תגובות..