שיר.

[some1Lse]

שיר.

וכל מה שהיא מבקשת זה רק
בבקשה תצילו אותי
מעצמי
אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה לבד

והיא טובעת בתוך ביצות הייאוש שלא נגמר
והכאב שלעולם אינו עוזב
ודמעות שמערפלות את העיניים כל זמן שהיא ערה

היא חושבת לפעמים
אולי היה עדיף לכם בלעדי
ולפעמים היא יודעת את זה
וזה קשה קשה קשה

הצילו! היא צורחת
במילים שלעולם לא תשמעו
בחריטות שלעולם לא יקראו
היא מחכה בחושך למישהו שיראה אותה

והיא תשב לה כאן לבד
בחושך הפנימי שלה
כי היא לא שווה את החשמל לאור ולחימום

ואין לה כוח כבר להיאבק בביצות העצב שמושכות אותה למטה
אין לה כוח כבר לצעוק את המילים שאיש לא ישמע
היא פונה לזו שמעולם לא עזבה אותה
ליחידה שתמיד הייתה שם בשבילה
ולוחשת: לעולם לא אעזוב אותך.
ודמעות תסכול שקופות מתערבבות באלו של כאב
כשהעולם אדום סביבה היא מחייכת
הקלה.

 

[Yelem תמיכה לנוער]

את חשובה להרבה אנשים

&nbsp
Some1Lse יקרה,
אני שוב ושוב נפעמת מהיכולת שלך להעביר את התחושות והרגשות שלך בכזאת חדות ובהירות.
את מספרת על כאב ויאוש ותחושה שלא רואים אותך. וכאן אני רוצה לעצור ולחבק אותך ולומר לך שאנחנו שומעים ורואים אותך.
אנחנו רואים את ההתמודדות הלא קלה שיש בך ורואים את הנחישות שבך.
מזמינה אותך להמשיך לשתף בפורום ולהיעזר גם בצ'ט ובהפוך על הפוך של על"ם.
&nbsp
שלך

נויה
&nbsp

 

[some1Lse]

לא. אני לא.

מצטערת להרוס לך את האשליות...
אבל כל פעם שאני מנסה להאמין בזה כשהאשליות מתנפצות זה רק כואב יותר. אז די.
אני לא "חשובה" לאנשים. בטח לא הרבה. אם אני אתאמץ, אני יכולה לחשוב על בערך 3 אנשים שאולי אכפת להם ממני. זאת אומרת-אומרים לעצמם שאכפת להם ממני. שניים הם ההורים שלי לפחות לי הם אומרים שאכפת להם. לפחות אומרים. לפעמים. ואחת תינוקת אז היא לא באמת נחשבת...
אבל זה בסדר. אני חושבת. אני מעדיפה שלא ירגו אותי מאשר שיראו וישפטו. ויכעסו על כל דבר שאני עושה. כשכל בחירה שאני לוקחת היא גרועה, אני מעדיפה שאף אחד לא יראה את הדרך שלי. כשפניה לעזרה נתקלת בקיר אטום, אני מעדיפה להתרחק מהקירות.
אל תדאגי. אני אמשיך להשתמש בפורום. כאילו יש לי מקום אחר לשתף בו...
הייתי בהפוך פעמיים. אני מעדיפה לכתוב. לא נוח לי לדבר.
את יודעת אם הלכתוב מכתבים עדיין פועל? כי לא נוח לי בצט... זה כל פעם מישהו אחר... אני מעדיפה לדבר עם אדם קבוע )פחות או יותר(. אחד שמכיר את הבעיות שלי, שאני לא כל פעם אצטרך מחדש להתחיל לדבר על זה...
ותודה שאתם כאן.

 

[Yelem תמיכה לנוער]

יקירתי

יקירתי, אני שומעת במילים שלך שאת מאוכזבת מאנשים או מהתנהלות של אנשים מסויימים. מי (או מה?) איכזב אותך כל כך שאת מרגישה שאשליות מתנפצות? מה גורם לך להרגיש שאת נתקלת בקירות אטומים?
אני יודעת שכתיבת המכתבים באתר עדין פועלת. אני גם יודעת שיש אפשרות בצ'ט לדבר עם מתנדב קבוע על בסיס שבועי. תסכימי לנסות שוב?

סופשבוע נעים

נויה

 

[some1Lse]

:-\

זה פשוט כי ככה זה. זה נכון. ואנשים מסתכלים עלי ואני יכולה להגיד לאנשים לחייך וalways look at the bright side of life אז אף אחד לא רואה כמה שאני מתה מבפנים.
וזה לא נכון. כי אם הייתי חשובה למישהו. באמת חשובה למישהו, אז הם היו שמים לב אלי. הם היו רואים שמשהו לא בסדר. הם לא היו כועסים שאני ישנה עד מאוחר או שאני במקלחת הרבה זמן. הם לא היו כועסים שאני לא מחייכת.
אם למישהו באמת היה אכפת ממני, הם היו מפסיקים לכעוס עלי.
ו"יום אחד אנחנו לא נהיה פה ואת תצטערי על כל זה. ועל כל הזמן שאת לא מבלה איתנו". תאמיני לי שהייתי מוכנה להתחלף איתכם....
מי איכזב אותי? אולי אנשים שפניתי אליהם לבקש עזרה ולא עשו עם זה כלום חודשיים. אבל זה באשמתי כמובן. כי לא עניתי אם אני רוצה עזרה מבן/בת. ויכול להיות שזה נכון. להגיד את האמת אני לא זוכרת כמעט כלום. רק הרגשות. אבל אם ככה אז למה לקח לך חודש וחצי,.ושלוש ריבים שבהם צעקת שאת לא מבינה למה אני ממציאה הכל כדי לשאול שוב?
ואני חייבת שאני עייפה. נמאס לי. אני עייפה מזה שהכל זה כמו מאבק יומיומי שכל שנייה משנה את החוקים ואין לי מושג מהלעשות עכשיו. ואני עייפה אז אני בורחת לדרכים קלות שהורגות אותי לאט לאט.
ואני עייפה מלבקש סליחה. אז הנה, סליחה גדולה מכל הלב אני מבקשת ממכם. סליחה שאני קיימת. אכפת לכם להפסיק לצעוק? כואב לי הראש. כואב לי לחיות. תנו לי לישון. עדיף לנצח.
ואולי יום אחד אני איעלם. וזו תהיה הקלה לכולם, שלא צריך להתמודד יותר עם השטויות שלי. וזו תהיה הקלה שהם לא יצטרכו לגלות על כל כך הרבה דברים שאני עושה. והם יוכלו להגיד בהלוויה את כל הדברים שהם היו רוצים שאני אהיה בלי שאני אהיה שם להפריע להם. ואחרי חודש או משו הם יוכלו לחזור לחיים ולהעמיד פנים פעם בשנה שאני חסרה להם. אבל יהיה להם יותר טוב ככה. כי אני כל כך דפוקה. אני אדם נורא. והיום שברתי את החוקים שלי. שוב. את שניהם. איזה יופי לי.
ואין לי אומץ. יש לי אומץ להכל חוץ מלזה. לעזאזל.
ואל תדאגו לי, אני רק פורקת עצבים. לקח לי 17 ומשו שנה להבין שאולי לא *הכל* באשמתי. אבל לפעמים זה עדיין קשה כל כך. ואל תדאגו, אני לא אהרוג את עצמי. אני רק.... אספור את הימים עד השחרור. מאסר חיים.
ולמה אני חיה וכל כך הרבה אנשים טובים לא????
אם רק היה אפשר להחליף שנים....