שיר של ידיד (סתיו) רצי אור עמומים פיכו מבעד לחלוני מסירים חומת עבים שסגרה על אופק הצינה עוטפת והרוח מיבבת כל חושי מתחדדים מנתיב הרקיע מזריחה ועד שקיעה וקרן אחת חודרת לליבי בנקודת הרוך הסתוי