לחייך תמיד
New member
שיר שלי!! תגיבו אנשיםם
21.9.2006 הקטורת בן בלייעל מסתובב בגבעות אש, תמרות עשן מסבות את הרעש למרכז במת חייו של איש זקן, ענן שמעלה אדים תחתיו והיישר אל השמיים, מבקש להשיל נעליים לפני הכניסה לגן העדן, אוויר דחוס בתוך מערה, ואין זכר לירק שסומרים זרעיו בתוכו, אין צמח שצומח כמו פרח בשדה שושנים, כי רוח אלוהים נחה על שדות ישראל, שומר האל את האדם מפני כל צרה, ועוד כרוב שמרחף מעלינו בחוגה מסתורית מחפש ענף חזק להישען עליו במתינות, ולומר לנו- שאין אדמה טובה, שאין מחסה בצל העלים, שאם נחפש את האוויר שמתמוסס, נמצא כזבים ושקרים, אין אדם רש צמא למים, אין איש עשיר שמפזר לחמו, חפשו את האש שבוערת, וכל אחד, שיבקר עצמו, מלאו עצמכם כנפי בקר, חפשו את כל מה שנסתר- וחבוי מן העין, נטו ביד קשה את עולכם השבוי בשמיים, ויסלחו לכם מעל פני המים הגועשים, שאפו מן הקטורת הזו, שלום דעו בלב נודד, מרדו בכל צל של בושה, ויהיה לבבכם שלם וגופי יהיה לעד, אמרו מילות תבונה, הרימו יד כנגד החן החבוי, שלפוהו החוצה, וישרו כל קו נטוי, כשיש שחפים בשמיים, סולמות על עקבים יטפסו עד יגיעו למחוז חפצם, או אז בערביים, ואושר עילאי, יבוא אז בקרבכם, ורוח חדשה, תכלה כל זקנה ויאוש, ענפי אוב חייך ימחקו בלילה סוער וגשום, בלילה הזה, הרוח תנום, איש עני מתייסר בעקרבים, איש עשיר מתענה בשוטים, איש נופל כלובש לבנים בעריסתו, ואש שחודרת אל השמש ששוקעת, מזמרת לתודה בהוד, הדר, ובזוהר תפארתו . . .
21.9.2006 הקטורת בן בלייעל מסתובב בגבעות אש, תמרות עשן מסבות את הרעש למרכז במת חייו של איש זקן, ענן שמעלה אדים תחתיו והיישר אל השמיים, מבקש להשיל נעליים לפני הכניסה לגן העדן, אוויר דחוס בתוך מערה, ואין זכר לירק שסומרים זרעיו בתוכו, אין צמח שצומח כמו פרח בשדה שושנים, כי רוח אלוהים נחה על שדות ישראל, שומר האל את האדם מפני כל צרה, ועוד כרוב שמרחף מעלינו בחוגה מסתורית מחפש ענף חזק להישען עליו במתינות, ולומר לנו- שאין אדמה טובה, שאין מחסה בצל העלים, שאם נחפש את האוויר שמתמוסס, נמצא כזבים ושקרים, אין אדם רש צמא למים, אין איש עשיר שמפזר לחמו, חפשו את האש שבוערת, וכל אחד, שיבקר עצמו, מלאו עצמכם כנפי בקר, חפשו את כל מה שנסתר- וחבוי מן העין, נטו ביד קשה את עולכם השבוי בשמיים, ויסלחו לכם מעל פני המים הגועשים, שאפו מן הקטורת הזו, שלום דעו בלב נודד, מרדו בכל צל של בושה, ויהיה לבבכם שלם וגופי יהיה לעד, אמרו מילות תבונה, הרימו יד כנגד החן החבוי, שלפוהו החוצה, וישרו כל קו נטוי, כשיש שחפים בשמיים, סולמות על עקבים יטפסו עד יגיעו למחוז חפצם, או אז בערביים, ואושר עילאי, יבוא אז בקרבכם, ורוח חדשה, תכלה כל זקנה ויאוש, ענפי אוב חייך ימחקו בלילה סוער וגשום, בלילה הזה, הרוח תנום, איש עני מתייסר בעקרבים, איש עשיר מתענה בשוטים, איש נופל כלובש לבנים בעריסתו, ואש שחודרת אל השמש ששוקעת, מזמרת לתודה בהוד, הדר, ובזוהר תפארתו . . .