שיר שכתבתי..
יש שיר שכתבתי ממש ממש מזמן עוד לפני האבחון, כשעוד אף אחד לא האמין שהדברים לא בשליטתי.. אז הנה הוא: לפעמים אני מרגישה כמו קפיץ שאף פעם לא מאט ותמיד רק מאיץ גם בעייפות או לפני השינה תמיד יש עוד טיק שמפריע לשלווה ויש גם טיק שגורם קול להשמיע, והוא תמיד את כל סביבתי מרתיע ואז עוד יותר קשה להיות כי כולם חושבים שאני "משוגעת עם קבלות" ורק אני יודעת שזו בכלל לא אני ושהדברים המעצבנים הם כלל לא בשליטתי ולמרות שניסיתי המון להסביר ולספר תמיד יש את זה שממשיך ואומר: "אולי כבר תפסיקי להשמיע קולות, או למשוך באף ואפילו לבעוט!" ואז אני כועסת ומאוד עצובה לפעמים גם נעלבת ואפילו בוכה. כי כל כך קשה לנסות להחזיק אותם בפנים ואחר כך הם עוד יותר אלימים וקשים! ואם כן מנסים אותם בפנים לשמור אז כואב והגוף רועד ממש כמו בקור. ואיתם בפנים אי אפשר להתרכז ולהקשיב כי כל הגוף שלך תפוס ומכאיב! אז אני יודעת שלכם קשה להיות איתי, אבל בבקשה, תפסיקו! זו באמת לא אני!!!! אז הנה, סתם התחשק לי לשתף.. =) ביי, אלה..
יש שיר שכתבתי ממש ממש מזמן עוד לפני האבחון, כשעוד אף אחד לא האמין שהדברים לא בשליטתי.. אז הנה הוא: לפעמים אני מרגישה כמו קפיץ שאף פעם לא מאט ותמיד רק מאיץ גם בעייפות או לפני השינה תמיד יש עוד טיק שמפריע לשלווה ויש גם טיק שגורם קול להשמיע, והוא תמיד את כל סביבתי מרתיע ואז עוד יותר קשה להיות כי כולם חושבים שאני "משוגעת עם קבלות" ורק אני יודעת שזו בכלל לא אני ושהדברים המעצבנים הם כלל לא בשליטתי ולמרות שניסיתי המון להסביר ולספר תמיד יש את זה שממשיך ואומר: "אולי כבר תפסיקי להשמיע קולות, או למשוך באף ואפילו לבעוט!" ואז אני כועסת ומאוד עצובה לפעמים גם נעלבת ואפילו בוכה. כי כל כך קשה לנסות להחזיק אותם בפנים ואחר כך הם עוד יותר אלימים וקשים! ואם כן מנסים אותם בפנים לשמור אז כואב והגוף רועד ממש כמו בקור. ואיתם בפנים אי אפשר להתרכז ולהקשיב כי כל הגוף שלך תפוס ומכאיב! אז אני יודעת שלכם קשה להיות איתי, אבל בבקשה, תפסיקו! זו באמת לא אני!!!! אז הנה, סתם התחשק לי לשתף.. =) ביי, אלה..
