כל העולם הזה מתנהל או מתוך שיעמום
או מתוך כוונה מודעת וכל מה שקורה לנו וסביבנו בכל אינטראקציה אפשרית הוא ביטוי של הדבר הזה לטוב ולרע בכל זמן נתון. סביר להניח למשל שיצירה כמו מפסיטו של גיתה לא נבעה משיעמום.אדם לא נאבק חיים שלמים כדי לכתוב יצירה שמבטאת את הדברים העמוקים ביותר שרצה לומר לעולם ולא תמיד יכול היה למצוא את המילים לומר אותם ולעשות את זה משיעמום.אז זאת דוגמא למשל לאומנות מסדר גודל גבוה יותר. היא לא נובעת משיעמום.היא קשורה לכך שאדם ממצה מהחיים את כל מה שהוא יכול למצות מהם משום שהוא נמצא במיקום שמאפשר לו לשאת ולתת על מה שהוא בר אפשרות בשבילו.משא ומתן,כי האדם נושא בעול על כל החובות הכרוכות בעול הזה ומשלם את המחיר של המשא הזה ובמקביל גם מקבל מתן,שהוא הזכויות של של התפקיד. במצב הזה כל השאלות שהאדם שואל באופן עקרוני הן שאלות שבמהלך חייו ובמהלך אותו משא ומתן הוא גם עשוי לקבל עליהן תשובות והתשובות שהאדם ההוא יקבל תמיד תהיינה יצירתיות,ביטוי של יצירתיות,(שהיא ההיפך מקיבעון או ניוון)ובכל מקרה מן הסתם תהיינה מיועדות רק לאותו אדם ולאותו אדם בלבד. יעקב הנאבק עם המלאך הוא סמל למצב הזה.הברכה שהוא יקבל קשורה באופן הייחודי שבו התנהלו כל חייו ותבטא בסך הכל את האפשרות הצפונה באמת בחיים הללו.את הייעוד שלו בלבד,את הכישרון שלו בלבד,זה אשר חשף במאמצים כבירים ונאבק על מנת לממשו.שאלות ותשובות זה עניין דיכוטומי מדי,מיינדי מדי.לקיין היו שאלות והוא ציפה לתשובות.השאלות הלא נכונות והציפייה לתשובות שלא הגיעו היו בעוכריו. אות קין הוא סמל לאדם שפעל מתוך האישיות המצומצמת של עצמו,שלא הבין את המיקום שלו ולכן פעל מתוך קנאה,מתוך רוע,מתוך עיוורון וחשיכה.אדם כזה איננו יכול לקבל ברכה,הוא נודד בעולם ממקום למקום ואיננו מוצא את מקומו,כל סבלו ומה שהוא הקריב לפני חטאו ולאחר חטאו הוא חסר ערך.ביטוי לאדם שבמו ידיו הרג את מהותו.הייתה לו אפשרות בחירה,אמרו לו מפורשות מהן הברירות וכי אליו להיאבק,אולם הוא סירב לשמוע,הוא שכח,הוא שקע בתהומות של שינה. גיד הנשה הוא סמל אחר,המבטא את ההקרבה ההכרחית של אדם כדי לזכות בברכה לא ממניעים אנוכיים, אלא למען מניעים מסדר גודל אחר.כדי להיאבק במלאך,דבר ראשון עליך להיאבק באישיות שלך,עליך לאלף אותה כשם שעשה יעקוב במהלך ארבעה עשר שנים אצל לבן הארמי.זאת הייתה עדיין אותה אישיות רמאית שגנבה מעשו את הבכורה בעודה מנצלת את עייפותו וחולשותיו של השני,יחד עם זאת,זאת הייתה אישיות שהייתה מוכנה לשלם את המחיר על מעשיה ולהעמיד את עצמה ככלי שרת בידי כוחות גדולים ממנה.אישיות שכבר הייתה מוכנה לוותר על סיפוקיה המיידים(גיד הנשה) בתחילה יעקוב ,שהיה נער שעשועים חלוש ונהנתן ובן טיפוחיו של אימו נס על חייו מפחד אחיו(ורק בעידודה ובעזרתה של אימו כי היה חסר יכולת מעשה),דווקא בגלל שהחשיב את חייו העלובים במידה מרובה.לאחר שגנב את הבכורה מאחיו,עוד רצה להנות (ולא מתוקף מעשיו שלו בעולם) אלא מתוקף ברכת אביו בלבד מכל פרותיה שלא זכה להם על פי דין וחוק.אבל כאשר היה מוכן לוותר על חייו בהיאבקו עם המלאך באותו לילה אפל במעבר יבוק,זה היה הרגע שבו הוכרעה אותה אישיות רמאית והפכה להיות משהו יוצא מגדר הרגיל,זה היה הרגע שבו יעקב זכה באמת בבכורה על פי דין וצדק וחוק ועל כן לא היה לו עוד ממה לפחד או לירוא.כנהוג עם בנים בכורים בתרבויות עתיקות,הוא כבר היה מוכן לוותר על הכל ולהקריב את עצמו למען משהו שמעבר לו. האישיות שגנבה את הבכורה,החזירה את המפתחות למהות והפכה להיות כלי שרת שלה.הבכורה שנגנבה על ידי יעקוב ממניעים אנוכיים ומתוך אותו רצון בדיוק לסיפוק מיידי כמו זה שהיה לעשיו,הוחזרה שוב כתשלום לכוחות גדולים יותר. מה זה אומר כוחות גדולים יותר?כוחות גדולים יותר זה אומר שיש מסתורין בעולם הזה וכי לעולם לא תהיינה לך כל התשובות,זה אומר שאתה צנוע,במצב של ענווה,שאתה מכיר בכך שאינך אל כלי שרת קטן ביקום מופלא ועתיק יומין ושאין לך כל שיגעון גדלות לשלוט בעולם הזה בכוח המחשבה שלך בלבד ולכפות את דיעותיך לא רק על אחרים אלא שומו שמיים אפילו על "אלוהים"(ראה מקרה קין והבל שוב).רק מנקודה כזאת יכולה לצמוח יצירתיות אמיתית ולשגשג בחייו של כל אדם. אז בכל מקרה,לנסות ליצור משהו זה תמיד טוב.אפילו שלא תמיד היצירה מגיעה ממקומות עמוקים,בדרך כלל הכוונה שלנו,כל עוד היא עצמה שאובה ממקום עמוק,יכולה להביא אותנו גם לשם.יכולה לסייע לנו להיאבק בשטחיות ובחד מימדיות של איווי האישיות הרגילה שלנו על כל שגעונותיה הקטנים והגדולים. יצירה המגיעה ממקום של אגו היא בעייתית.קל מאוד לזהות מקום של אגו ביצירתיות,זה תמיד בהשוואה לאחרים.זה תמיד מצומצם,זה תמיד מגוייס לאיזושהי אידאולוגיה פנימית או חיצונית(וגם זמנית),זה תמיד כבול ללא תקנה בעולם האסוציאטיבי הפנימי של היוצר ובמקום לשחרר את היוצר הוא כובל אותו אף יותר ומעמיק את סבלו ויסוריו. ".את מנחתו מקבלים ומהללים ואת מנחתי דוחים ומשיבים פני ריקם"! יצירתיות בשירות האגו היא תמיד הרסנית ליוצר ולאחרים.היטלר היה יוצר גדול מאוד למשל. יצירה אמיתית נובעת ממקום של אמת,דהיינו ממקום של חיות,ממקום שלא עושה חשבון, לא עושה חשבון באותו רגע לא "לאמן" עצמו ולא לסביבה שבה חי האמן,לא עושה חשבון לגחמות שלו,לכבוד שלו, לרצונות שלו,לנוחות שלו,לזכרונות שלו,ממקום משוחרר מכבלי הזמן והנסיבתיות,ממקום שמתפשט ואיננו מוגבל,איננו מקובע על עצמו כמו האיישיות המנסה לנכס את היצירתיות לעצמה כדי לזכות בהטבות שונות.מקום שכזה שבו האומן אומר לעצמו בתדהמה ובצדק,"זה אני??לא יכול להיות"!
לכן המאבק לבטא את עצמך באמצעות היצירתיות אסור לו שיהיה נפרד מהמאבק באותם צדדים המנסים לנכס לעצמם את הכוחות הללו ואולי בכך תעזור לעצמך להגיע ליום שבו תהפוך להיות כלי מודע של "כוחות" גדולים ממך שהדרך היחידה שלהם לומר משהו בעל משמעות היא להפוך אותך לתו קטן אך משמעותי בסימפוניה שלהם. גם הסימפוניה שלהם,מן הסתם,אינה אלא תו.להיות במיקום הנכון,רק שם יכולה להיות יצירה אמיתית.אין כאן כל עניין של מנוחה,כך לפחות זה נראה לי כרגע...איננו נמצאים בעולם הזה על מנת לנוח.על מנת לעצור במקום.שום דבר לא עוצר במקום,למעט מה שכבר מת. יחד עם זאת,אנו שואפים כל הזמן למנוחה ולו רק בעטיים של מאמצנו העקרים והמזוייפים לזכות בתשומת הלב שלא ממש מגיעה לנו מהיקום.כל אחד מאיתנו רוצה את התפנוקים של בן הזקונים ואת הזכויות של הבנים הבכורים.אין ספק שלדרישה המוגזמת הזאת לתשומי יש מחיר כבד,משום שהיא איננה יכולה להתממש,היא כולה ביטוי של עולם הדמיונות האינסופי שלנו,אותו עולם שכל קשר בינו לבין המציאות הוא כמעט תמיד מקרי בהחלט.
