שיר ,,,,,,,,,שיר.....אבל

[suco]

שיר ,,,,,,,,,שיר.....אבל

פעם ראשונה שאני קורא את המילים ללא מנגינה וללא לחן ... כמה שהן נכונות ואמיתיות... הכל כבר נגמר, נותר טעם מר….. פרידה מתסכלת אנחנו בוגרים ומסתדרים, אך מה עם הילד בוא נא ילדי שב לצדי, ידך שים בתוך ידי עינך תוהות כמו מבקשות תשובות לשאלות ...החיים הם כמו מסע החיים הם כמו מסע במשעולים עם מכשולים לעיתים גם נתקלים ונחבלים ...אז הכאב רב הכל כבר נגמר, נותר טעם מר….. פרידה מתסכלת אנחנו בוגרים ומסתדרים, אך מה עם הילד היה בית חם, חשבנו מושלם, קיווינו זה לעולם טיפחנו תקוות, שאפנו טובות, ואז באו אכזבות ....האמן לי בן יקר האמן לי בן יקר, הכל נוסה אך המשא כבד ופתאום הייתה כבדה המחשבה אל נא תתחבא הכל כבר נגמר, נותר טעם מר….. פרידה מתסכלת אנחנו בוגרים ומסתדרים, אך מה עם הילד .....לו יכולתי בן יקר ...לו יכולתי בן יקר לעצור הכל…. שלא תסבול אך החיים הם חזקים ממך וממני הכל כבר נגמר, נותר טעם מר….. פרידה מתסכלת אנחנו בוגרים ומסתדרים, אך מה עם הילד

 

[כלנית 2]

../images/Emo7.gifסיכו כניראה שהשירים....

כתובים מתוך מציאות לא דימיון... וממש לא קשה להזדהות איתם

..

 

[חופשיה ברוח]

suco, כאבי בטן ולב עשית לי../images/Emo121.gif

קשה היה לקרוא את המילים עדיין כואבת כנראה את המציאות הזו אתמול, היה אבא שלהם אצלנו בבית, במצב רוח מרומם...והילדה ביקשה... "אבא, חבק את אמא" , הוא ישב לצידי, הסתכלנו במפות, לקראת הטיול שלי להודו, הניח ידו על כתפי...והיא.... מזמן לא ראיתי אותה כל כך צוחקת, אבל על אמת, מכל הלב וכל הנשמה.... "פרידה מתסכלת, אנחנו בוגרים ומסתדרים, אך מה עם הילדים?" הלב כואב....עדיין.

 

[ניצת שושן]

חופשיה

לא יודעת מה לומר, פשוט הרגת אותי עם הסיפור הזה... קחי לך

גדול ממני.

 

[*יערית]

את יודעת חופשייה...

אלו רגעי האושר לילדים שיזכרו היטב בזיכרונם....גם אם קשה,גם אם יש תסכול, גם אם יש ריחוק..הילדים הם גשר לחיים.... איך קרבה בין ההורים ולא רק במגע...אפילו קירבה מילולית חיובית,מעלה להם על השפתיים חיוך מצד לצד...... הם זכו לראות שוב את הוריהם יחד!!!!!! וזה חשוב להם.. ואולי אנחנו ההורים צריכים מעט לחשוב על כך..... איך לתת להם את טיפות האושר האלו מבלי שנצטרך לרמות את עצמינו ואת רגשותינו וכמובן אותם בראש ובראשונה! ואולי בגלל זה הדלת שלי בפני האקס פתוחה.. שתהייה לך אחלה חןפשה בהודו.... מאחלת לעצמי את ממלכת סין

 

[pop11]

הילדים

היי לך אני אומנם פעם ראשונה כותבת כאן אבל קוראת אתכם כבר תקופה וקצת מכירה סיפורים של כמה מהאנשים כאן ראשית תודה על מה שכתבת לי שנית בצער חייבת להגיד לך את דעתי הילדים הם הבבועה שלנו הם קולטים אותנו ולעיתים קרובות מתנהגים בהתאם למה שאנחנו משדרים להם וגם בתת מודע. הבת שלי מגיל יחסית צעיר -4 חייה איתי לבד אחרי שנה של הליכים קשים. נכון שהיתה תקופה שהיא היתה מדברת על ואל שננו שנחזור להיות ביחד אבל היום אחרי 3 שנים ברור לה לחלוטין שלא יהיה מצב כזה והנושא לא עולה יותר. אבא שלה חיי עם אישה אחרת ואמא שלה לא מעונינת באבא שלה כמה שאת תתגברי יותר מהר גם הילדים יהיו יותר חזקים נכון שמצבי קצת שונה ממצבך כי אני עזבתי נכון שקל ליעץ וקשה לישם היי חזקה את והיי משענת חזקה לילדיך. בחיבה

 

[חופשיה ברוח]

../images/Emo39.gifתודה.....ו.....

המציאות אצלנו מאוד ברורה אבא....לא רק חי עם אחרת, הוא גם נשוי לה, והיא ....בהריון. כך שאין מציאות יותר חתומה מזו... אך כנראה שהפנטזיות...תמיד תהיינה לראות את אבא ואמא ביחד ולא לראות את אבא עם אישה אחרת (והם אגב, מדגימים לי את הנשיקות הלוהטות שלהם...)

 

[ophra]

כאבי בטן ולב....

קוראת אתכם וגם הלב שלי מתכווץ מכאב. לפני יומיים הלכנו במדרחוב בנחלת בנימין אחותי (שקרובה מאד לילדים), הבן הקטן (בן 3), אני והבן הגדול (בן 6) מחזיקים ידיים בשרשרת. והקטן אומר בחיוך: "כל המשפחה הולכת ביחד!!"... נצבט לי הלב אבל גם התחמם בו זמנית חופשיה יקרה - מבינה ומכירה בדיוק על מה את מדברת אבל רוצה לשאול משהו: איך נגמר אותו יום? האם בלילה, אחרי שהאבא של הילדים הלך, היא הלכה לישון עם חיוך או עם בכי ועצבים (שלכאורה בכלל לא קשורים למה שקרה קודם?) אני באמת לא יודעת איך זה אצל אחרים אבל ככה זה היה קורה אצלי בכל מצב בו הילדים היו רואים אותנו ביחד ביחסים טובים וידידותיים הם היו מבסוטים באותו רגע, ואחר כך מתפרקים. מוציאים כעסים בצורה שהיה קשה מאד להתמודד איתה. לא הבנתי ולא עשיתי את הקישור עד שהתייעצתי עם איש מקצוע חכם מאד (שאני מאד מחזיקה מדעותיו ועצותיו) וזה מה שהוא אמר: "את שמה לילדים את הפנטזיה שלהם מול העיניים כאילו שהיא באמת. מוחשית. ואז שוב לוקחת להם אותה ומחזירה אותם למציאות הקשה שלהם. אל תעשי להם את זה יותר!!! תמנעי ככל האפשר מסיטואציות שהן "כאילו משפחה"." זה מה שהוא אמר לי. והוא כל-כך צדק..... הפסקתי עם זה. זה לא קורה יותר והם רגועים יותר. אז נכון - צובט בלב בטירוף העובדה שלקחנו להם את הפנטזיה של אמא-אבא ביחד. כילדה להורים גרושים בעצמי אני יודעת שהיא לא תחלוף עוד הרבה שנים (אני אישית עוד רציתי שאמאבא יחזרו עד גיל 25 בערך.... והייתי ילדה גדולה כשהם נפרדו, והבנתי בדיוק שזה לא הולך לקרות. זה לא מנע ממני להמשיך לרצות). נכון גם שחשוב להראות לילדים שאבאמא לא שונאים זה את זו, שהם מכבדים ומיודדים זה עם זו. (גם זה, מנסיוני כבת גרושה, יכול להיות סיוט, כשחושפים את הילד לשנאה ולכעס, וכשהם קיימים בין בני זוג, קשה מאד להסתיר את זה מהילדים, כמו שנאמר כאן, הם ההשתקפות שלנו ושל המצב שבו אנחנו נמצאים) אבל.... אני מנסה להקל על הכאב והקושי שלהם בכך שאני לא מניחה להם את הפנטזיה יותר מול העיניים (ואז נאלצת לקחת אותה שוב).... מקווה שלא פגעתי או הכעסתי בתגובה שלי רק מנסה לשתף מנסיון אישי ומעצות חכמות שקיבלתי מאחרים.... רק טוב.... חופשיה - ספרי קצת על הודו.... ?!?!? (שנקנא....

) לאן? מתי? לכמה זמן? רוצה המלצות? כתובות? אוייייייייייי כמה כיף לך!!!!!

 

[ניצת שושן]

עפרה

את יודעת לכאורה נראה שאותו איש מקצוע צודק , אבל רק לכאורה,כיוון שהדבר החשוב ביותר הוא המסר שאנו מעבירים להם בגין חוסר האפשרות של חזרה,למרות היחסים הטובים. יודעת שילדי למרות היחסים הטובים,מודעים לכך שלעולם לא נחזור. יחד עם זאת לפני שנה וחצי,נסענו כולנו יחד לקניה,כל המשפחה. הבנים בחדר עם אביהם והילדה בחדר איתי,בימים הדלתות בין החדרים היו פתוחות,בלילה סגורות. הגבולות היו מאוד ברורים,הוא בילה עם הילדים לבד.אני ביליתי איתם לבד והיו סיטואציות של ביחד. מאוד נהננו ,כולנו ובשדה התעופה לאחר הנחיתה איש איש נסע לביתו,לילדים לא היו שאלות,גם לא ציפיות להפך הם כל הזמן אומרים "מה עשיתם יחד,הרי אתם כל כך שונים"... לא הייתי מונעת מהם את החוויה הזו,למרות שעבור עצמי הייתי נהנת אולי יותר בלעדיו,אך מלכתחילה המטרה היתה להראות לילדים שאיננו שונאים,ששנינו נמצאים תמיד עבורם וזה שאיננו רוצים לחיות אחד עם השני לא אומר שאין להם משפחה.

 

[ophra]

ניצתי זה נפלא...

שאתם יכולים לעשות כאלה דברים ביחד. באמת. אין ספק שזה עדיף לילדים (ולכולם) מאשר מריבות, כעסים, מטענים בלתי פרוקים וכדומה ובאמת נשמע שהילדים שלך הפנימו, הבינו, ומודעים לסופיות של המצב. אני רק רציתי להדגיש נקודה אחת: להבין זה לא אותו דבר כמו לרצות.... כדברי המשורר: "רק על עצמי לספר ידעתי"... אני, למרות שהבנתי, השלמתי, ואפילו ידעתי עד כמה ההורים שלי שונים זה מזו ולא מתאימים לחיים משותפים.... המשכתי לרצות רצון לא רציונלי לא מוגדר אבל קיים הרגשתי שהחיים שלי יהיו טובים יותר אם הם היו ביחד (מה שכמובן לא נכון, אבל זה לא היה רלוונטי) מקווה שתמשיכו לגדל אותם יחד ולחוד נפלא....

 

[ניצת שושן]

עפרה גם כאן זה נכון אבל...

לגבי הגדולים הם לא רק שמבינים ,הם גם לא רוצים (בן 17 ובן 20). בנוגע לקטנה ,כן , יש בה רצון וזה טבעי באיזה שהוא מקום כיוון שהיא לא זוכרת איך היה כשהיינו משפחה "נורמלית" (היא היתה בת שלוש כשהתגרשנו) ולכן יש לה איזה פנטזיה שלא קיימת אצל הגדולים.היא גם מדי פעם מבטאה את הרצון הזה מדי פעם ותמיד כשהיא מבטאה אותו אני מסבירה לה שאני מאוד מבינה את הרצון שלה אבל הוא בלתי ניתן למימוש וזה סופי! (פעם היא אפילו אמרה לי : טוב בסדר ,אז תביאי לי אבא חדש ...)

 

[*יערית]

החיים כמו החיים......

לא תמיד מובנים ומפורשים כמו שרצינו.... החלום הבילתי נגנז של ילדים הוא אבא ואמא יחד לעדדדדדדדדדדדדד אני כמו ניצת טוענת שניתן להראות לילדים שלמרות הפירוד יש הורים שהם יד אחת בדברים מסוימים..ואם כל זאת כל אחד חי את החיים שלו מבלי לטשטש גבולות. משום מה..אצלי השאלות נפסקו כאשר נכנס גבר חדש לחיי הילדים, אך עוד בתקופה שלא היה ,הם קיבלו תשובות בוגרות... אבא כאן בשבילכם.... ואבא שם גם בשבילכם. מרגישים את הקושי במילותייך..אולי משהו אצלך לא שלם מספיק בכדי לקבל את הערות שלהם בצורה פחות כאובה..ואולי אני סתם משערת.... את בעצמך מחפשת כבר את סגירת המעגל ולראות משפחות יחד עושה לך כאבי לב... עפרה....הם קוראים עיניים..הם קוראים את אמא היטב..... תני לעצמך לסלוח..תני לעצמך לשכוח..... תני לעצמך להיות משוחררת בכדי לקבל אהבה אחרת

 

[חופשיה ברוח]

עפרה, עפ....../images/Emo23.gif

ממש לא הכעסת, ממש לא פגעת דרך המחשבה של הפסיכולוג ושלך...הם בדיוק דרך המחשבה שלי, ואני...מנסה למצוא את שביל הביניים הנכון. די בהתחלה, אחרי הפרידה, הוא ניסה להיות חבר שלי, הגיע הביתה, רצה לנשק לי בלחי...התרחקתי, ולא מדחיה, בעיקר כי חשבתי שהילדים לא צריכים לראות גילויי חיבה כאלה, בתקופת משבר כזו. תמיד כשאנשים מתפעלים ממערכת היחסים הטובה כל כך אליה הגענו, אני מוסיפה... וזה כל כך מבלבל... כי לא מעט שאלו אותי הילדים.. אתם מסתדרים כל כך טוב, אז למה אתם לא ביחד? ובאמת זה מבלבל, ומעורר שאלות, המוווון שאלות, ולא רק אצלם. ולשאלתך, לא יודעת איך היה מצב רוחה אחרי אותו אירוע, כי בילתה אחר כך אצל סבא וסבתא שלה, ההורים שלי, וראתה סרט עם הדודה הצעירה שלה, כך שלא חושבת שהיה לה זמן להתבאס... אגב, הסיטואציה הזו , היתה ממש ביוזמתה, בקשה שלה, ואיך מגיביך לילדה שמבקשת....אומרים לא???? בעיה... מנסה שלא להניח להם את הפנטזיה מול העיניים, בצד מערכת יחסים הורית בריאה... שביל זהב צר מאוד הוא... הודו...עוד שבוע וחצי, נוסעת לשלושה וחצי שבועות, אשמח לטיפים....כן צפון