שיר פשוט
"...זכר ונקבה ברא אתם"(כלים מאור) זכר לשון מרחב של כוונות יורדות(צינור אור\שפע) נקבה לשון התהוות כעולם מתחלף הנברא לעומת המודעות המשתנה , דהיינו ציור עולם מוגבל המשתנה בהתאמה להכרה המשתנה (הנובעת מהכוונות) ירידה של ערך נקוב של מודעות ועולם . יחדיו הזכר והנקבה משתלשלים כבריאה שלה פעילות המכילה כוונות ועולם מתחלף של מודעות, בפעולתם זו הם כתחומי מרחבים יחסיים . קץ האדם(גימטריה צלע)מצביע על סיום הירידה\ההשתלשלות של הכוונות והעולם המתחלף, כיחידה אחת בה העולם המתחלף והכוונות כל אחד תופס את המימד שלו בבריאה, הכוונות כצדיק(ועמך כולם צדיקים)הנמצא בתוך ארעיות של עולם מתחלף . צלע הצדיק (כהשתלשלות ממצב של אור) כהיבט שמעצב את העולם עד לעולם עצמו דהיינו פעילות המעצבת את המרחב התחום .(אין עדיין גשמיות רק ציורו של עולם)היבט יחסי זה דורש בינה המפעילה את המרחב התחום. (תפישת היבט זה של המרחב התחום כחומרי היא תפישת לשונות לע"ז(לשון עבודה זרה), ההבדל כאמור הוא של תפישה המייצרת את החומרי (צמצום האור)לעומת התבוננות בחומר כערך מוגמר. דהיינו מדובר על השתלשלות מאור למרחב מעוצב תחום שזו התבוננות מהנצח,התבוננות על המרחב המעוצב התחום כהיבט חומרי זו עבודה זרה. ישנה כאמור פעילות (הפעילות בעולם) כאשר מתייחסים לכוונה המשתלשלת לעומת המרחב התחום , מצטייר יחס של תפישה של עבר נמשך כלפי המרחב התחום דוגמא: יש כוס על השולחן אני נותן יחס לכוס (מודע או לא מודע תלוי בכוונה)מהיכן הכוס הגיע , מי יצר את הכוס , כמה זמן היא עומדת על השולחן וכו' , כאמור היחס המוענק לכוס מייצר מתוך הכווננה עבר נמשך של פעילות . שדה הפעילויות היחסיות של העבר הנמשך (או השתלשלות הכוונה ) נקרא איש - בפעילות כיחסיות העבר הנמשך . היבט המכיל זכר ונקבה בצמצום . כאשר מתייחסים לפעילות כעבר נמשך שלו מודעות משתנה , דהיינו ממצב צבירה אחד(של הכוס)למשנהו הדבר דורש בינה לשון אשה , דהיינו מעבר מאחד למשנהו כרצף של כוונות , המכילות התייחסות לעתיד היורד ונמשך כלפי המרחב התחום (מה יקרה לכוס), חיבור הכוונות היחסיות לרצף מהעבר לעתיד נותן שדה פעולה (הסובב את הכוס)המסמל את החיבור בין איש לאשה ("...והיו לבשר אחד"), עד כאן הכלי הוא של אור וההיבט הוא נצחי . בכניסה למרחב התחום כהיבט של זמן נוצר עבור הכלי של האור לבוש - לשון כוונות הלב וקיום העבר הנמשך , כלי האור מקבל כותנות עור . דהיינו היבט יחסי בתוך העולם , שבע שכבות עור לאדם כנגד שבעה ימי בראשית והשתלשלות האור לעומתם . ההתבוננות מהנצח נותנת לנו היבטים של תפישה שלמות שמחה חיות מלאים אור מעל הזמן והמקום (כמו השבת שהיא מעל הזמן והמקום), בתוך הזמן משמשת תפישה זו לבריאות רפואה שפע פנימי וחיצוני של חיות . התבוננות על ההכרה המשתנה ביחס לנצח מאפשרת תיקון והבאה למצב נצחי מתוקן בו אין מוות אין צער אין סבל רק אור ושמחה . הפריסה מהנצח לתוך הארעיות נקראת גלות . לשון גל + תו , דהיינו יצירת רשמים הבאים כטבע (בר) הסובב(ס) אותנו או את כוונות ליבנו (לב) זהו הרעיון מאחורי הביטוי ברסלב . הרשמים מהנצח לתוך הזמן יוצרים תהליכים , התהליכים מעצבים את המרחב , התהליכים מעצבים את המרחב ביחס למקיף אותם (דהיינו לנצח הבא לביטוי באופן משתנה), וישנה בארעיות קיום החולף מהקיום , דהיינו תמונת המציאות המשתנה , בכל אותם הרשמים הנצח המקיף פועל על הקיום לעומת המקיף החולף מהקיום ובכל אותו היחס בין הנצחי לארעי פנימיות העולם או הכוונה המצומצת משתנה בהתאם לכל מצב צבירה , בעוד ההשתלשלות של הכוונה+העולם נשארים קבועים דהיינו הצדיק , בכל סיטואציה בתוך הזמניות אנו מחברים לתוך מצב מת (דומם) חיות מהנצח מכניסים צו של חיים , כוונות מצומצמות לתוך המת מת+צו = מצות . היציאה מהארעיות והמוות , היא על ידי המשכת האור וחזרה מהתהליכים שמשכנו מהנצח של הזמן ,רעיון התשובה . אופן פריסת הרשמים מהנצח לזמני ידוע כ נ נח נחמ נחמן מאומן בסוד פצפציה ויפוצו מעינותיך החוצה דוד היחיד
"...זכר ונקבה ברא אתם"(כלים מאור) זכר לשון מרחב של כוונות יורדות(צינור אור\שפע) נקבה לשון התהוות כעולם מתחלף הנברא לעומת המודעות המשתנה , דהיינו ציור עולם מוגבל המשתנה בהתאמה להכרה המשתנה (הנובעת מהכוונות) ירידה של ערך נקוב של מודעות ועולם . יחדיו הזכר והנקבה משתלשלים כבריאה שלה פעילות המכילה כוונות ועולם מתחלף של מודעות, בפעולתם זו הם כתחומי מרחבים יחסיים . קץ האדם(גימטריה צלע)מצביע על סיום הירידה\ההשתלשלות של הכוונות והעולם המתחלף, כיחידה אחת בה העולם המתחלף והכוונות כל אחד תופס את המימד שלו בבריאה, הכוונות כצדיק(ועמך כולם צדיקים)הנמצא בתוך ארעיות של עולם מתחלף . צלע הצדיק (כהשתלשלות ממצב של אור) כהיבט שמעצב את העולם עד לעולם עצמו דהיינו פעילות המעצבת את המרחב התחום .(אין עדיין גשמיות רק ציורו של עולם)היבט יחסי זה דורש בינה המפעילה את המרחב התחום. (תפישת היבט זה של המרחב התחום כחומרי היא תפישת לשונות לע"ז(לשון עבודה זרה), ההבדל כאמור הוא של תפישה המייצרת את החומרי (צמצום האור)לעומת התבוננות בחומר כערך מוגמר. דהיינו מדובר על השתלשלות מאור למרחב מעוצב תחום שזו התבוננות מהנצח,התבוננות על המרחב המעוצב התחום כהיבט חומרי זו עבודה זרה. ישנה כאמור פעילות (הפעילות בעולם) כאשר מתייחסים לכוונה המשתלשלת לעומת המרחב התחום , מצטייר יחס של תפישה של עבר נמשך כלפי המרחב התחום דוגמא: יש כוס על השולחן אני נותן יחס לכוס (מודע או לא מודע תלוי בכוונה)מהיכן הכוס הגיע , מי יצר את הכוס , כמה זמן היא עומדת על השולחן וכו' , כאמור היחס המוענק לכוס מייצר מתוך הכווננה עבר נמשך של פעילות . שדה הפעילויות היחסיות של העבר הנמשך (או השתלשלות הכוונה ) נקרא איש - בפעילות כיחסיות העבר הנמשך . היבט המכיל זכר ונקבה בצמצום . כאשר מתייחסים לפעילות כעבר נמשך שלו מודעות משתנה , דהיינו ממצב צבירה אחד(של הכוס)למשנהו הדבר דורש בינה לשון אשה , דהיינו מעבר מאחד למשנהו כרצף של כוונות , המכילות התייחסות לעתיד היורד ונמשך כלפי המרחב התחום (מה יקרה לכוס), חיבור הכוונות היחסיות לרצף מהעבר לעתיד נותן שדה פעולה (הסובב את הכוס)המסמל את החיבור בין איש לאשה ("...והיו לבשר אחד"), עד כאן הכלי הוא של אור וההיבט הוא נצחי . בכניסה למרחב התחום כהיבט של זמן נוצר עבור הכלי של האור לבוש - לשון כוונות הלב וקיום העבר הנמשך , כלי האור מקבל כותנות עור . דהיינו היבט יחסי בתוך העולם , שבע שכבות עור לאדם כנגד שבעה ימי בראשית והשתלשלות האור לעומתם . ההתבוננות מהנצח נותנת לנו היבטים של תפישה שלמות שמחה חיות מלאים אור מעל הזמן והמקום (כמו השבת שהיא מעל הזמן והמקום), בתוך הזמן משמשת תפישה זו לבריאות רפואה שפע פנימי וחיצוני של חיות . התבוננות על ההכרה המשתנה ביחס לנצח מאפשרת תיקון והבאה למצב נצחי מתוקן בו אין מוות אין צער אין סבל רק אור ושמחה . הפריסה מהנצח לתוך הארעיות נקראת גלות . לשון גל + תו , דהיינו יצירת רשמים הבאים כטבע (בר) הסובב(ס) אותנו או את כוונות ליבנו (לב) זהו הרעיון מאחורי הביטוי ברסלב . הרשמים מהנצח לתוך הזמן יוצרים תהליכים , התהליכים מעצבים את המרחב , התהליכים מעצבים את המרחב ביחס למקיף אותם (דהיינו לנצח הבא לביטוי באופן משתנה), וישנה בארעיות קיום החולף מהקיום , דהיינו תמונת המציאות המשתנה , בכל אותם הרשמים הנצח המקיף פועל על הקיום לעומת המקיף החולף מהקיום ובכל אותו היחס בין הנצחי לארעי פנימיות העולם או הכוונה המצומצת משתנה בהתאם לכל מצב צבירה , בעוד ההשתלשלות של הכוונה+העולם נשארים קבועים דהיינו הצדיק , בכל סיטואציה בתוך הזמניות אנו מחברים לתוך מצב מת (דומם) חיות מהנצח מכניסים צו של חיים , כוונות מצומצמות לתוך המת מת+צו = מצות . היציאה מהארעיות והמוות , היא על ידי המשכת האור וחזרה מהתהליכים שמשכנו מהנצח של הזמן ,רעיון התשובה . אופן פריסת הרשמים מהנצח לזמני ידוע כ נ נח נחמ נחמן מאומן בסוד פצפציה ויפוצו מעינותיך החוצה דוד היחיד