סוף סוף עוד מישהו חוץ ממני !!
טוב, בגללך השבת הזו תלך על סקירות... חוץ מהפסקה לחדר הכושר במרכז הספורט. "אברגרין" הוא אחד מהשירים היותר-עלומים של הארט, והוכחה (ניצחת?) שאפילו השירים הכי נידחים שלו טובים יותר מרוב שיריו של בוב מולד... או של כל אחד אחר. שיר על נסיעה רומנטית באזור פסטורלי, ללא דאגות, ללא מחוייבות, הרגשת חופש ואושר. גם אם מעולם לא הייתם שם, אפשר לעצום את העיניים ולדמיין עצמכם נוסעים לאורך כביש 23, לצד אגמים עמוקים ושקטים, יערות ירוקים ושלווים, ושמיים "כחולים יותר מגן עדן". לא פלא שהשיר כ"כ עוצמתי. קצת על הרקע: השיר הוקלט במקור בתחילת שנות התשעים, במסגרת "נובה מוב" (Nova Mob) ההרכב של הארט באותה תקופה. הוא יצא כסינגל, שנעלם כלעומת שבא. כשיצא האלבום השני של נובה מוב ב-1994 (ה-self titled, עם התמונה של הארובה), השיר הוסף בהדפסה האמריקאית של האלבום, בסופו, ללא ציון הדבר על העטיפה. גם האלבום הזה נכשל לחלוטין (ואולי בצדק, בגלל שההפקה היתה גרועה. הארט מתכחש לו כיום). האלבום אינו בדפוס כיום ולכן הגרסה הזו, החשמלית, של השיר אינה זמינה חוקית בשום מקום, ואפילו אינה מצויה ביוטיוב. (היא הופיעה גם בכמה אלבומי אוסף בשנות התשעים, שגם הם אינם בדפוס). כשנה לאחר יציאת הסלף טייטלד, המוב התפרקו. הלהקה היתה מורכבת, בעקרון, מהארט ומהבסיסט טום מרקל. אליהם הצטרפו סדרה של נגנים מקומיים מתחלפים. הארט ומרקל רבו באמצע טור ב-1995, והלכו כל אחד לדרכו. אלא שהמוב היו חייבים עוד אלבום לחברת התקליטים, וכך הארט עלה להופיע במקום המוב, הקליט את עצמו, כולל הגרסה האקוסטית הנ"ל ל-Evergreen, ומסר את הטייפים לחברת התקליטים, בתור האלבום השלישי. אלא שאז הלייבל האמריקאי פשט את הרגל. האלבום - שנקרא Ecce Homo ("הנה האיש" בלטינית, מהברית החדשה) - יצא לכן רק באירופה, בהדפסה מוגבלת. מי שקנו אותו היו בעיקר מי שראו את הארט והמוב בטור שלהם שם כמה שנים קודם לכן, דהיינו מספר מצומצם של אנשים. האלבום אינו בדפוס כיום ועותקים ממנו נמכרים באיביי בסכומים לא מבוטלים. זה האלבום היחיד של מי מההוסקרים שיש לי בגרסה דיגטלית בלבד. בעצם, לפני כ-15 שנים, לפני עידן השיתופים, חברים הקליטו לי אותו על טייפ, אבל הטכנולוגיה הזו כבר לא רלבנטית. באשר לשיר עצמו: שם השיר הוא שמו הלא-רשמי של כביש 23, כביש משני, המגיע לעיר דולות', מצפון למיניאפוליס (דולות' היא עיר הולדתו של דילן, אגב). הכביש עובר דרך האזור הכפרי במינסוטה, המשופע בהרים, יערות, אגמים ונוף משגע באופן כללי. כמה עיירות זעירות נמצאות לאורך הכביש, וחלקן מוזכרות בשיר, בהתייחס לאגדות שנפוצו עליהן במינסוטה: על אסקוב, עיירונת בחלקו הדרומי של הכביש, נאמר ששם מתגוררות מכשפות פגאניות, בעוד על בני ניקרסון, בהמשכו של הכביש, נאמר שהם קמצנים המרמים במחיר. ההשמצות, יש לציין, באות מצדם של בני דוקט (Duquet), עוד כפר נידח לאורך הכביש. הארט, שחי כל חייו במינסוטה, מכיר כמובן את הפולקלור המקומי. בשנתיים האחרונות הארט נוהג לבצע את השיר בהופעותיו, וכך השיר חזר לקדמת הבמה, שם מקומו. הנה ביצוע חשמלי שלו לשיר, מהופעה בגלאזגו, לפני כשבועיים:
http://www.youtube.com/watch?v=DphKyxm2qBk
