שיר לערב חג

שיר לערב חג

לא, זה לא מה שחשבתם. לקראת ליל התקדש החג מחר, אני מביאה כאן שיר שאני מאוד אוהבת אבל לא בטוחה שאני מבינה את כולו. שְאֵלתי אליכם: האם לדעתכם זהו שיר שמח או עצוב? יש סיבה לשאלה, אבל זה יבוא אחר כך. המשתה (מתוך: שמחת עניים / נתן אלתרמן) הנה הנרות ויין והנה הפת לברך וְהִבַּטְתְ כה וכה ואיש אין וידעת כי אני אורחך תבוא השמחה אל שולחן עניים בְּלֵיל התקדש מועד מִשְנַם נרות אור על פני עניים ולבבם עם האור מועד אל מולי מונחות ידייך לבנות ואין צמיד הסינר הלבן לבגדייך ובגדַי לבנים תמיד תִּשְרֶה השמחה על שולחן עניים ועַל חֵן מַפָּתָם ומאורם בתי, שמות חיבה לך, ספורים ומנויים ואין הדיבר לאָמְרָם פִּתֵּנוּ אינה נבצעת וגביענו אינו נשתֶה רק דוֹפְקָה לִבָּתֵך הנפצעת הַדְּמוּעָה מִשִׂמְחַת המשתה כי עזה השמחה במשתה עניים בליל התקדש מועד בלי ניע וצליל זוהרים הגביעים וזיו הנרות מועד אז כָּלִים הנרות, רק היין שוקט כאשר נמזג והבטת כה וכה ואיש אַיִן ובכית: מה גדול החג ואמרת: מה יפה את, שמחת עניים לבבנו שֵׂאתֵךְ לא נֻסָּה גם חיינו שלנו לא לך עשויים גם אל קבר אותך לא נישא
 

מוגג

New member
נוגי ממועד אספתי

שיר נוגה. גם שם החיבור - "שמחת עניים" גם תיאור ה"משתה". אוצר המילים אינו מרבה שמחה: ואיש אין עניים פיתנו אינה נבצעת ליבתך הנפצעת הדמועה ובכית קבר השמחה כאן מהולה ביין העצב. זו מסיבת אבל לא חגיגת נצחון.
 

hillelg

New member
שמחת עניים

כידוע (לפי הפרשנות המקובלת וההגיונית ביותר), היא המוות. (דפקה על הדלת שמחת עניים... וגו'.) וכך גם כאן, השיר כולו הוא מחריד. אזכיר את הצבע הלבן, שהוא גם צבע של חג, אבל גם של תכריכים (וכך פירשו חז"ל את הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" - תמיד עליך לראות עצמך כאילו אתה עומד למות). אבל לפענח את השיר - גדול עלי, ואני גם לא בטוח שאני רוצה. הוא מדהים גם כשהוא עמום.
 

אוֹחַ

New member
לענ"ד, השיר נע בין האילוזיה לבין

המציאות (הנוגה) ובסוף, בבית האחרון,באה ההתפקחות. מציאות: הנה הנרות ויין והנה הפת לברך וְהִבַּטְתְ כה וכה ואיש אין וידעת כי אני אורחך אשליה/חזיון: תבוא השמחה אל שולחן עניים בְּלֵיל התקדש מועד מִשְנַם נרות אור על פני עניים ולבבם עם האור מועד. התפקחות ואמרת: מה יפה את, שמחת עניים לבבנו שֵׂאתֵךְ לא נֻסָּה גם חיינו שלנו לא לך עשויים גם אל קבר אותך לא נישא.
 

hillelg

New member
לא נראה לי

ולו רק מתוך ההקשר הכולל של שירי "שמחת עניים". אגב, זה לא התפכחות?
 

אוֹחַ

New member
מוזר. דווקא שיר-הנושא,

הוא שהביאני להלך-מחשבה זה. התפכחות? הרי "גביענו אינו נשתֶה"...?
 

אלעד2

New member
שווה לבדוק אם אלתרמן

לא מדבר *גם* בשיר זה על השכינה, למשל- בתי, שמות חיבה לך, ספורים ומנויים ואין הדיבר לאָמְרָם
 
למה שאלתי?

כי אני מכירה שני לחנים לשיר הזה: האחד של יאיר רוזנבלום שהושר על ידי צמד דרום, והשני של לשאה שבת ומושר על ידי אריק אינשטיין. הלחן הראשון שמח, עליז, מלא אנרגיה וכובש, והשני שקט, רגוע, מלנכולי משהו (עד כדי שעמום). מובן מכאן שאני אוהבת הרבה יותר את המוזיקה של הרוזנבלום, אבל כשבחנתי את המילים תהיתי האם היא מתאימה לתוכן. חשבתי שלצד ההרגשה הכללית הנוגה שיש בשיר, אפשר אולי לראות בו גם פן שמח: שמחה, משתה, אורחים, יין, נרות אלה סממנים של חג, של מאורע שמח, ואולי המשורר רצה דווקא לשחק על שתי הקיצונויות האלה, כדי לומר משהו (שאני לא יודעת מהו), אבל אולי הושפעתי עמוקות מן המנגינה העליזה (מודה שהמפגש הראשון שלי עם השיר היה בשמיעתו מולחן, ורק אחר כך חיפשתי את מילותיו). מישהו מכיר את שני הלחנים הללו?
 
לא, אני אני מכירה לחן אחר. ../images/Emo13.gif

...של חיים פרמונט. [אסווג מאוחר יותר, אחרי שאציץ בתווים]
 
ובכלופן

אנחנו שוב בערב חג/שבת (האחרון בסדרה הנוכחית) שיהיו אלה שמחים לכולכם, בין אם תהיה השמחה בארוחות, נרות ויין ובין אם בדברים אחרים
 

loquado

New member
שיר מקסים

אני חושב שמדובר פשוט בשיר תחושות מאוד דתיות ,בדרך מיוחדת מאוד בעיני. אווירה מאוד אינטימית בין אדם לתחושותיו,גדוש ביראת שמיים עמוקה ומצביע ישירות על הרווח שבין האדם על תפיסתו היומיומית לבין ההכרה שתפיסתנו היא "בבואת מציאות" אך העיקר בחיינו אינו נמצא במוגדר ובנתפס. "ואין איש וידעת כי אני אורחך" "שמות חיבה לך, ספורים ומנויים ואין הדיבר לאָמְרָם " "פִּתֵּנוּ אינה נבצעת וגביענו אינו נשתֶה" "היין שוקט כאשר נמזג " הוא מדבר על תחושת הוד: "לבבנו שֵׂאתֵךְ לא נֻסָּה גם חיינו שלנו לא לך עשויים" "ולבבם עם האור מועד" "בליל התקדש מועד בלי ניע וצליל זוהרים הגביעים" על עולמות בלתי נראים, פחד וגבורה: "ואיש אין וידעת כי אני אורחך" שיר מקסים, מדוייק להפליא. -תודה שהבאת אותו.
 

אלעד2

New member
נו באמת

תחושות דתיות אצל משורר ענק כאלתרמן? מה הוא איזה דוס נבער, אין כבר על מה לכתוב? אין דברים נשגבים בעולם?
 
מדוייק להפליא?

באמת, לא שמת לב שצריך להיות קמץ באל"ף של לְאָמְרַם? (טוב, אולי בגלל שזהו קמץ קטן..) וביחד עם אלעד: אלתרמן - תחושות דתיות? אתה בטוח שלזה התכוונת? ועוד שאלה, זה עיקרון אצלך לצטט חלקי שורות? לי קצת צורם בעיניים "בליל התקדש מועד בלי ניע וצליל זוהרים הגביעים" וגם "ואין איש [=ואיש אַיִן] וידעת כי אני אורחך" והנה השיר בשנית, מנוקד בשלמותו, למען הדיוק והאמת של מילותיו הַמִּשְׁתֶּה (מתוך: שמחת עניים / נתן אלתרמן) הִנֵה הַנֵּרוֹת וָיַיִן וְהִנֵה הַפַּת לְבָרֵךְ וְהִבַּטְתְּ כֹּה וָכֹה וְאִיש אָיִן וְיָדַעַתְ כִּי אֲנִי אוֹרְחֵךְ תָּבוֹא הַשִׂמְחָה אֶל שֻלְחָן עֲנִיִים בְּלֵיל הִתְקַדֵּש מוֹעֵד מִשְנַם נֵרוֹת אוֹר עַל פְּנֵי עֲנִיִים וּלְבָבָם עִם הָאוֹר מוֹעֵד אֶל מוּלִי מוּנָחוֹת יָדַיִיךְ לְבָנוֹת וְאֵין צָמִיד הַסִנָּר הַלָּבָן לִבְגָדַיִךְ וּבְגָדַי לְבָנִים תָּמִיד תִּשְרֶה הַשִׂמְחָה עַל שֻלְחָן עֲנִיִים וְעַל חֵן מַפָּתָם וּמְאוֹרָם בִּתִּי, שְׁמוֹת חִבָּה לָך, סְפוּרִים וּמְנוּיִים וְאֵין הַדִּבֵּר לְאָמְרָם פִּתֵּנוּ אֵינָה נִבְצַעַת וּגְבִיעֵנוּ אֵינוֹ נִשְׁתֶּה רַק דוֹפְקָה לִבָּתֵך הַנִּפְצַעַת הַדְּמוּעָה מִשִׂמְחַת הַמִּשְׁתֶּה כִּי עַזָּה הַשִׂמְחָה בְּמִשְׁתֵּה עֲנִיִים בְּלֵיל הִתְקַדֵּש מוֹעֵד בְּלִי נִיעַ וּצְלִיל זוֹהֲרִים הַגְּבִיעִים וְזִיו הַנֵּרוֹת מוֹעֵד אז כָּלִים הַנֵּרוֹת, רַק הַיַּיִן שׁוֹקֵט כַּאֲשֶׁר נִמְזָג וְהִבַּטְתְּ כֹּה וָכֹה וְאִיש אָיִן וּבָכִית: מַה גָּדוֹל הֶחָג וְאָמַרְתְּ: מַה יָפָה אַתְּ, שִׂמְחַת עֲנִיִים לְבָבֵנוּ שֵׂאתֵךְ לֹא נֻסָּה גַּם חַיֵּינוּ שֶׁלָנוּ לֹא לָךְ עֲשׂוּיִים גַּם אֶל קֶבֶר אוֹתָךְ לֹא נִשָּׂא
 
מכונה ארורה

מה יש לה מקמץ-אל"ף? הריני להבטיחכם שנכתב שם קמץ, וכך גם ב וְאָמַרְתְּ, אבל לפחות עכשיו אני מצילה את כבודי, ומוכיחה שגם בפעם הקודמת כתבתי שם קמץ. ומה יש למכונה להגיד עכשיו? אָ אָ אָ אָ אָ אָ אַ
 

גנגי

New member
כן.

אם תגדילי או תקטיני את הטקסט תראי את הקמץ במלוא הודו. זה קורה רק בגודל בינוני. הלאה הבינוניות!
 
למעלה