שיר לנועה

kathi

New member
שיר לנועה../images/Emo14.gif

דברי עכשיו ילדה אני שומעת כל העולם מקשיב למלמולך דברי מלאך שלי אני יודעת שלא תמיד יקשיבו לקולך דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך חבקי דובים גדולים מתוך שנתך עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה......(יהונתן גפן) אני מתגעגעת אליך דגיגה שלי, אני פשוט מתגעגעת, בדמיוני כבר היה לך פנים חיוך וקול, מתגעגעת להרגשה שאת בתוכי, מתגעגעת לבחילות , לעייפות, לרוגע, כ"כ מתגעגעת אליך. בחלום שלי כבר ראיתי אותך, היו לך פנים שמנמנות חמודות וקצת ג´ינג´יות. חשבתי שהתגברתי על הגעגוע, חשבתי שאני כבר רציונלית ומבינה שזה קורה, ושבעצם את בקושי היית צבר תאים ושרק בדמיון באמת התפתחת,אבל את הדופק שלך ראיתי, ואני כ"כ מתגעגעת פתאום. מאיפה בא פרץ הגעגועים הזה אחרי שנה וחצי, כנראה בגלל הקשיים הנוכחיים, כנראה מהפחד שמה שהיה אז, היה הדבר הכי קרוב לאמהות שיהיה לי אי פעם, ופתאום כל ההגנות נהרסות וכל התאוריות מתנפצות, ואני רוצה אותך שוב. את היית אמורה להיות עכשיו כמעט בת שנה, חמודה אמא מתגעגעת אלייך.
 
קראתי וכאבתי

חמודה, קשה לי להגיב למה שכתבת כיון שהרגשות שאת מעבירה חזקות מדי בשבילי כרגע. אני עדיין חווה זאת כמציאות ועוד לא כזכרון, לא יכולה להשתחרר ולתת לה להיות זכרון כי היא עדיין כל כך אמיתית. כשהגעגועים האלה תוקפים פתאום אני מרגישה כאילו סכין חודרת לי אל תוך הנשמה, חדה וכואבת הפציעה, והצלקת כל כך טעונה. אני כל כך מתעגעגעת שזה כואב, פיזית ממש כואב, רוצה לשכב מבלי לנוע ולחכות שההוריקן שגמר על חיי יחלוף ויניח לי להרים את החתיכות. גם מאני נוטה להיתפס לרציונל. אין ברירה, אחרת אני אצא מדעתי. ההגיון עוזר לתת מסגרת, מבנה וצורה למה שקרה. בלי זה אני מפורקת לחתיכות בחיפוש נואש אחר תשובות שלא קיימות לשאלות שלא מפסיקות להישאל. מוציא מהדעת לא מעודד, אני יודעת, אבל אני יודעת שלי מאד עוזר לדעת שמה שאני חווה זה נורמאלי ומשותף לרבות שהיו שם או פה בשלב זה. מקוה שגם לך. ליל מנוחה, חמודה
 
למעלה