שיר יפה
הנה שיר שאני מאוד אוהבת. השיר הוא מחווה קטנה לכבוד המורות של חוּחוּיִי. מורות שבאות ללמד ילדים באיזור נידח. השיר בביצוע לאון חייקו ומקהלת ילדים ששרה את החלק של התהילות בפזמון. MAESTRAS DE JUJUY León Gieco / Luis Gurevich Llanto en flor aventura o sueño, solitaria al viento de Jujuy, en un rincón del mundo. Silencio homenaje de niños, las nubes se abren para el sol, aliento del olvido. Despierta el camino la aurora, las estrellas dejan de brillar. La mula elige al azar pisar, entre las huellas nuevas. Es como una herida que sangra en libertad, es una soledad llena de alegrías. Es como una flor que se abre en la piedra, es la historia cercana a la memoria de glorias, glorias, glorias. Llorando las plegarias del gorrión, es una voz baja que grita, a quién le importa el co-ora-azón. Bailando nueva ronda de hoy, nadie tiene la calma de ver, una gota de rocío. A veces el cielo te nombra, mensajera de la vida. No es Dios quien bendice sino la luna, cuando caen los días. Es como una herida que sangra en libertad, es una soledad llena de alegrías. Es como una flor que se abre en la piedra, es la historia cercana a la memoria de glorias, glorias, glorias. מורות בְּחוּחוּיִי לאון חיאקו/ לאויס גורביץ' בכי בעיצמו, הרתפקאה או חלום לבד ברוח של חוחי, בפינה נידחת בעולם. שקט, מחווה שך ילדים, העננים מתפזרים לכבוד השמש, הנשימה של השכחה. הזריחה מעירה את הדרך הכוכבים מפסיקים לנצנץ. הפרד דורך במקרה, על העקבות החדשים. פזמון: זה כמו פצע פתוח שמדמם, זהו בדידות מלאה בשמחה. זה כמו פרח שצומח בתוך אבן, זאת ההיסטוריה הקרובה לזכרון, של תהילות, תהילות תהילות. בוכה את התפילות של הגוזל, זה קול חלש שצועק, למי שאיכפת מהלב. רודת את הריקוד של היום, יש לה את השלווה לראות, טיפה של טל. לפעמים השמיים ממנים אותך, לשליחת החיים. זה לא אלוהים מי שמברך, אלה הירח כשנגמרים הימים. פזמון: זה כמו פצע פתוח שמדמם, זהו בדידות מלאה בשמחה. זה כמו פרח שצומח בתוך אבן, זאת ההיסטוריה הקרובה לזכרון, של תהילות, תהילות תהילות.
הנה שיר שאני מאוד אוהבת. השיר הוא מחווה קטנה לכבוד המורות של חוּחוּיִי. מורות שבאות ללמד ילדים באיזור נידח. השיר בביצוע לאון חייקו ומקהלת ילדים ששרה את החלק של התהילות בפזמון. MAESTRAS DE JUJUY León Gieco / Luis Gurevich Llanto en flor aventura o sueño, solitaria al viento de Jujuy, en un rincón del mundo. Silencio homenaje de niños, las nubes se abren para el sol, aliento del olvido. Despierta el camino la aurora, las estrellas dejan de brillar. La mula elige al azar pisar, entre las huellas nuevas. Es como una herida que sangra en libertad, es una soledad llena de alegrías. Es como una flor que se abre en la piedra, es la historia cercana a la memoria de glorias, glorias, glorias. Llorando las plegarias del gorrión, es una voz baja que grita, a quién le importa el co-ora-azón. Bailando nueva ronda de hoy, nadie tiene la calma de ver, una gota de rocío. A veces el cielo te nombra, mensajera de la vida. No es Dios quien bendice sino la luna, cuando caen los días. Es como una herida que sangra en libertad, es una soledad llena de alegrías. Es como una flor que se abre en la piedra, es la historia cercana a la memoria de glorias, glorias, glorias. מורות בְּחוּחוּיִי לאון חיאקו/ לאויס גורביץ' בכי בעיצמו, הרתפקאה או חלום לבד ברוח של חוחי, בפינה נידחת בעולם. שקט, מחווה שך ילדים, העננים מתפזרים לכבוד השמש, הנשימה של השכחה. הזריחה מעירה את הדרך הכוכבים מפסיקים לנצנץ. הפרד דורך במקרה, על העקבות החדשים. פזמון: זה כמו פצע פתוח שמדמם, זהו בדידות מלאה בשמחה. זה כמו פרח שצומח בתוך אבן, זאת ההיסטוריה הקרובה לזכרון, של תהילות, תהילות תהילות. בוכה את התפילות של הגוזל, זה קול חלש שצועק, למי שאיכפת מהלב. רודת את הריקוד של היום, יש לה את השלווה לראות, טיפה של טל. לפעמים השמיים ממנים אותך, לשליחת החיים. זה לא אלוהים מי שמברך, אלה הירח כשנגמרים הימים. פזמון: זה כמו פצע פתוח שמדמם, זהו בדידות מלאה בשמחה. זה כמו פרח שצומח בתוך אבן, זאת ההיסטוריה הקרובה לזכרון, של תהילות, תהילות תהילות.