שני הסנט שלי,
בתור התחלה, עבודה נהדרת על השיר. רק רציתי להעלות שתי נקודות התייחסות; הראשונה בנוגע ל- she never let on how insane it was, הצירוף let on פירושו באנגלית מדוברת הוא להודות\לגלות\להראות משהו למישהו, כלומר, לגלות - מידע, סוד וכדומה - במשמעות של, בד"כ, לרמוז\לשתף כאשר התרגום המדויק ביותר וודאי יהיה באזור של "להסגיר מידע". אז אני חושבת שבטקסט, הכוונה היא שהילדה אף פעם לא הסגירה, במובן של "היא אף פעם לא נתנה לזה לברוח החוצה", כמה שזה לא-שפוי להיות ילדת ינואר, עם כל מה שכרוך בכך [הטראומות, האשמה, הבדידות, הסיוטים, הבריחה לגלקסיה וכו']. היא שמרה את זה לעצמה. אפשר לייחס את זה, מעבר לכך שהיא לא סיפרה ובחרה להדחיק את מה שערער אותה [אני חושבת שזו הייתה הכוונה באריה שהופך לעכבר, בביטול העצמי או החיצוני של מה שהיא עברה, אם ניקח את התקיפה, האונס, ההפלה-התגובות מסביב מול ההתמודדות האישית שלה], אולי גם כרמז מטרים לכך שבסוף השיר היא תהיה אישה אבל הילדה ההיא עדיין נשארה איתה בגלל הבריחה וחוסר ההתמודדות. שנית, מעניינת מאוד, הטעות הזאת שפלוטו עשה בין טקסס וקנזס כי עכשיו יש לי הזדמנות לבחון השערה שהייתה לי. אני חושבת שאיפשהו, אולי, הבחירה דווקא בטקסס משמשת פה כהתכתבות מסוימת עם קנזס כאשר טקסס היא מעין קנזס הפוכה ומעוותת. העניין הוא שבנוסף לדמיון הפונטי, טורי שתלה שני רמזים עבים מכדי שנוכל להתעלם, השמלה הכחולה [של דורותי*] וכמובן-"אבל אני חייבת לחזור לטקסס": כל הדחיפות והייאוש בבנייה המוזיקלית בפזמון תמיד גרמה לי לראות בזה כ- "אני חייבת לצאת מכאן. מהר.", ברמת הטקסט, מהבית הקטן והמפחיד ליד העצים, מההוויה הינוארית הזאת, מהסופות, מההתחמקות. וברמת המציאות, גם "אני חייבת להתעורר", מעולם הסיוטים, מהטראומה, מחוסר התמיכה והיכולת להתמודד. מכל זה. ואיפשהו שם בירכתי הצעקה, אני לא יכולה שלא לשמוע "אני רוצה לחזור הביתה" - לקנזס, איפה שהכל יהיה שוב טוב, ונורמלי ושלו ו- there's no place like home. אבל כאן, בספירה שהיא כולה מסוייטת, קנזס היא בעצם טקסס. עכשיו, אני לא יודעת מה איתכם, אבל יש איזשהו עולם אסוציאציות שבא יד ביד עם "טקסס" [ולא שיש לי משהו נגד טקסס, אני מדברת על השפעת התרבות הפופולרית, סרטים, קומיקס- דברים שהם בעיקר ייצוג ויזואלי], מין סימבוליזם דורסני קפיטליסטי שכזה; נפט, בוקרים [הקאובוי אכן מופיע בהקשר די חשוד], אכזריות, נצלנות, משום מה אני חושבת גם על בשר נא. קראתי גם פעם באיזה מאמר ש"טקסס מסמלת את כל מה ששגוי בארה"ב, חברה שאוהבת את כל מה שבזבזבני ורועש, ביתה של העיר בה עודף המשקל הוא הגבוה ביותר באמריקה [כלומר, בעולם], יוסטון. מבין המדינות צורכות האנרגיה הרבה ביותר ומדורגת במקומות נמוכים ברוב הסטטיסטיקות הסוציאליות". אוקיי, או שפשוט צפיתי ביותר מידי שידורים חוזרים של דאלאס. אה כן, ואם כבר הזכרתי את דאלאס, אז שם גם נרצח קנדי: עוד אלמנט של טראומה [גם לאומית, וגם אנחנו יודעים שלטורי היו סנטימנטים לרצח (Jackie's strength מישהו?)] וניפוץ אשליות של נורמליות ואופטימיות. כלומר, הבית נתפש כמשהו שלילי, וזה בדיוק מחזיר אותנו להתחלה, הבית הקטן והמפחיד ביער - יש מעגליות, כלומר, חוסר מוצא ויאוש, נקודת ההתחלה היא בבית המפחיד והיעד הוא אולי מקום שאליו הילדה רוצה להגיד, מעין מסווה של הקלה, אבל גם הוא חולני כמו הבית. אפשר לפרש את זה בהמון רבדים, בהקשר של הסיוטים, אולי הכוונה כאן שגם אם אתה מתעורר מסיוט, אתה בעצם גם מתעורר לסיוט, והסיוטים שבמציאות יכולים להיות גרועים כמו אלה שבשינה, מציאות של הפלה למשל, ואולי טורי מתכוונת לאירוניה הטראגית של סביבה שאמורה לתמוך ולטפח, אבל בפועל היא הורסת. היונה לא לבנה, היא שחורה, הילדה מרגישה שהנחשים הם שאר-הבשר שלה וחלק ממנה, היא צריכה לוותר על השמלה - העולם של black dove הוא עולם שבו הכל הפוך ולא כמו שהוא צריך להיות, ואפילו הדברים שאמורים מטבעם להיות רעים לא מתנהגים כדרכם ולראייה הסופות הלא נכונות. כמו סיפור אגדה שהועבר על דעתו, יש המון אלמנטים של ילדות אבל אפילו בבגרות היא לא יכולה לברוח מהבית הקטנטן והקירות הסוגרים עליה. ** השמלה הכחולה וטקסס-קנזס קצת מזכירים לי מהצד גם איך שאליס בארץ הפלאות מתבלבלת בדקלום השירים, כאשר שיבוש שירי ילדים, שאמורים להיות מוכרים לכל ילד במאה ה-19, מסמל את אבדן הזהות והילדות, היא לא בטוחה יותר במילות השיר, היא לא בטוחה יותר בכלום ושום דבר לא בטוח. [הו, וסליחה על כאב הראש ד"א]