שיר הולך ושיר בא,

[איש אוהב]

שיר הולך ושיר בא,

שיר הולך ושיר בא, צרורות של רגשות נישאים על כנף מילים מעופפות בין עולמות מתוודעים. והגדים רחוצים בתשוקות מסיעים עצמם מלב הומה אל לב מייחל, במסילות כיסופים נרקמים. שביבי חושים מתלטפים צובאים על מפתן חלומות וחדוות חיים חוגגת ימי מועד של אהבה.

 

[שירת הים7]

../images/Emo203.gifשירים שנשארים

רגשות מתעוררים יד ביד אוחזים אל על נוסקים גוף אל גוף נצמדים. אוהבים כמו השירים בקצב, בלב נוגעים, מרעידים. מבעירים את התשוקה באוזן רוחשת הלחישה של האהבה... בעיניים בורקת התקווה מענגת כמוזיקה אתה ואני- כתמונה רקומה. נשירה שיר במלוא העוצמה.

 

[איש אוהב]

יושב אדם

יושב אדם, ובמחבואי השיר מפסל מילים באיזמל חלומות ומבקש להביאן אל המיה מתמסרת מעבר להררי דמיונות והמילים נוגעות ומציתות חושים פועמים, ובהיותן מבקיעות דממה מנוכרת עוטרות הן גלימת עינוגים מבעד למבטים רותעים. ויפה הוא השיר בהיותו מוליך את שוועת היצרים החושקים מערגה אל ערגה בצלילים שופעי נועם.

 

[המונשרי]

האדם החושב

יושב לו אדם בין ארבעת כתליו ומחבר מילים שמנסות לגעת בנשמה וכך באלף חוטים המורכבים מחומר מוליך זורמות להן המילים המפוסלות באיזמל ( משל היו מעשה ידיו של אוגוסטוס רודאן) ומעבירות שלל דמיונות מאווים וצלילים שופעי נועם.