שטפתי מליבי מילים מכאיבות אורו של הנר מאיר מתוכי זכרונות ששטפו את אבק הדרכים ממסע חלומות וציפייה אינסופית. חיכיתי שנים קשובה לכל פסיעות מאחרי דלת שלא נפתחה מעולם. לוגמת בנשימה עמוקה ניחוח שתיקות , גאות על חוף תחניק בגרוני דמעות מלוחות.
זוכרת את צליל הנקישה של כוסות יין זהוב את מבט עיניך הטוב את צליל חריקות קפיצי מיטתי עת אהבת אותי זוכרת תצלום שנינו בטיול על חוף ונשבעת רק אותי לאהוב שכרעת על ברך, והחנקתי צעקה שקרעת ממני בגדיי בתשוקה זוכרת הדלקנו נר בניחוח פריחה וכל כך אהבתי אותך וידעתי שאהבת אותי וחשבתי שלנצח תישא דמותי זוכרת כבדה הנשימה פגישה אחרונה כשאמרת שלבך של אחרת עודנו מבטך האוהב נסוג ואיננו לא רוצה עוד לזכור שום דבר הכל נשמט מידיי ונגמר עבר
היא ממתינה אין לה למי הוא ארז את תרמיל חלומותיה והפליג מזה שנים באוניית משא נושא עימו את תמצית תקוותיה. היא ממתינה הזמן מהתל בה חורש תלמי געוע בנפשה הרהורים חדים חותכים מוחה כתער. הטבע בים וגלים לחשו בבשרו מילותיה? האם הגיע לחוף מבטחים ונצר תרמיל חלומותיה? היחוש את הסתיו בוער בעצמותיה את שלכת חייה נושרת אט אט כטיפות חלב מנר.
והיה לי ברור..... כי .....היום , או מחר או באיזה שהוא זמן לא אוכל עוד לשאת את המחשבה המטרידה... הכואבת.... את הידיעה הצורבת.... כי כרגע..... את בזרועותיו.... עוד בירה אחת..... עוד סיגריה.... אור הנר מטיל צללים ארוכים על הקיר...... מתברר....לי יותר ויותר..... גם לב אביר ..... לא חסין. גם הוא.....בסופו של דבר.... יישבר...
