שיר -אני,אשתי,והמצנח

[micha malka]

שיר -אני,אשתי,והמצנח

* בחמשוש מתקשרים, מתלחשים כציפורים,מבטי הקנאה של אשתי מלווים. * היא יודעת וליבה נצבט,עוד שבת הלכה לה, על כנפי המצנח. * רגשות חמים מציפים, וכובשים,את לב בעלה, ואותה הם נוטשים. * ולעט ערב יחזור,וכולו חדווה,אהובתו המצנח זכתה לעדנה.

 

[רוני לזר]

אני אשתי והמצנח - אבל לא שיר

כבר עברו כמה שנים מאז שזה נכתב, הרבה לפני שהמוזה של השירה התחילה להתפרץ פה פתאום לאוויר, אבל זה בדיוק על אותו נושא, ורלוונטי כתמיד. את ואני ודבר שמסעיר אותי. מפרי עטו של עוד חבר באיגוד משוררי וסופרי הרחיפה העבריים בארץ ישראל.

 

[אישתושלצנחן]

שיר- השכן אשתך והמצנח

בעלי היקר אביר השחקים מבטי הקנאה לא לך נשלחים עת עם בקר את דלת ביתנו טרקת ניתן אז האות לשכנינו מלמטה. בעוד אתה שם למעלה משייט בשמים ומד הגובה שלך מצפצף באלפיים אני כאן למטה פותחת ר …. ואת שיאי כבר ספרתי פעמיים. כשהוואריו שלך צליל טיפוס הוא משמיע צהלות החדווה ממיטתנו נריע לבי כאן נצבט אך כלל לא מצער זו התשוקה הבוערת לעברו של הנער וכשערב יורד ואלינו חזרת עייף אך מלא מעצמת התחושות בזכות הסמרטוט עמו בי בגדת כל גופי הרדום חזר כבר לחיות. אז בעלי היקר המשייט במרומים כשלבך אז אלי מוצף רחמים לשבת הבאה עת עם שחר יצאת לזמן שאת דלת ביתנו טרקת … נטשה

 

[חגי]

ואללה! ואני חשבתי שלסמרטוטאים אין

חוש הומור. אז כנראה שהנציג שהופיע בפורום שלנו (קהיליית הגולשים) לא ממש מייצג..